00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

ט` באב – היום בו נחרבו 2 בתי המקדש (כתבה כבדה)

ט' באב – היום בו נחרבו 2 בתי המקדש (כתבה כבדה)


"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה. רבתי בגויים שרתי במדינות הייתה למס". כך נפתחת הקינה במגילת איכה המיוחסת לירמיהו הנביא על חורבן בית המקדש הראשון, בימי צדקיהו מלך יהודה.
אשר מרד בנבוכנצר מלך בבל והביא בכך לנפילת יהודה, חורבן בית ראשון וגלות בבל.
ביום תשעה באב נאסר לקרוא בתורה, מהיותה משמחת את הקוראים בה.
ומותר רק לקרוא ב"איכה" ב"איוב" ובנבואות החורבן והפורענות בירמיהו כלומר קינות בלבד.
זהו יום אבל ותענית.

קודמת לתענית תשעה באב תענית י"ז בתמוז היום בו נפרצו חומות העיר ולפיכך התקופה שבין י"ז בתמוז ועד לתשעה באב מכונה "תקופת בין המיצרים" בה נהוגים מנהגי אבלות מסוימים וזאת על פי הנאמר במגילת איכה "כל רודפיה השיגוה בין המיצרים".
בית ראשון נבנה משך 7 שנים על ידי שלמה המלך, עמד על תילו 420 שנה ונחרב בשנת 586 לפני הספירה.
באשר ליום המדויק של חורבן בית ראשון מביא המקרא 2 גרסאות תאריכים שונות:
בספר מלכים ב' כ"ה נאמר ובחודש החמישי (הספירה היהודית מתחילה כידוע בחודש ניסן) "בשבעה לחודש בא נבוזדראדן ... וישרוף את בית ה' ואת בית המלך"
בעוד בספר ירמיהו פרק נ"א נאמר ובחודש החמישי בעשור לחודש... בא נבוזדראדן רב טבחים...
וישרוף את בית ה' ואת בית המלך", בני צדקיהו נשחטו לעיניו, עיניו נעקרו והוא הובל לבבל בה היה אסור עד יום מותו. יהויכין בן אחיו שמלך לפניו 3 חודשים בירושלים רומם בבבל ושימש בה כמלך גולה.
שבט יהודה ואיתו שבט בינימין הוגלו לבבל.

10 שבטי ישראל הוגלו ואבדו 133 שנה קודם לכן בידי שלמנאסר מלך אשור (מלכים ב' י"ז) כשהנימוק הינו עבודה זרה וזניחת דרך התורה "ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה."

חז"ל בתלמוד בבלי אשר התעסקו בפער בין התאריכים קבעו את מועד תענית החורבן ליום ט' באב באומרם כי ב- 7 לחודש אומנם פרצו למקדש, חיללוהו ובזזהו אך האש הוצתה בט' באב וכילתה את הבית עד י' באב.

בית מקדש שני נבנה 70 שנה לאחר חורבן הראשון. 50 שנה לאחר הגרוש ניתנה הצהרת כורש מלך פרס המתיר ליהודים לשוב לארצם ולבנות מקדשם. אז עלה גל העלייה הראשון הגדול כ- 50,000 איש בראשות זרובבל בן שאלתיאל נכד יהויכין המלך.
בשנת 516 לפני הספירה 70 שנה אחרי חורבן בית ראשון הושלמה בניית בית שני. בשל חוסר האמצעים הכלכליים בהתאם ליכולתיהם של החוזרים מן הגלות היה בית מקדש זה צנוע וקטן יחסית.
למעשה בית המקדש השני שנשרף על ידי טיטוס הרומאי בנו של אספסינוס קיסר בשנת 70 לספירה הינו בית המקדש השלישי בפועל, שכן המלך הורדוס האדומי - יהודי מלך רודן ואכזר שהוכתר ושלט בחסות רומי החל בבניין בית מקדש חדש ומפואר ביותר בשנת 19 לפני הספירה בניה שנמשכה 8 שנים ועליו נאמר שלא היה בניין יפה כמותו באותה התקופה. מאחר ועבודת הקורבנות נמשכה תוך כדי הבנייה השיפוץ וההרחבה לא מכונה מקדש הרדוס מקדש שלישי אלא נשאר שמו כשהיה בית מקדש שני.

לפי מסורת חז"ל עמד בית שני עד כנו, כמו הראשון 420 שנה (אם כי הדבר אינו תואם את עובדות המחקר) בעקבות מרד ממלכת יהודה באימפריה הרומית צרו צבאות רומא על ירושליים, גם הפעם נפרצו החומות כפעם הראשונה בי"ז בתמוז וגם הפעם נחרב בית המקדש ונשרף ב9 באב, (הפעם התיעוד הוא של יוסף בן מתיתיהו הלו הוא מתיתיהו פלביוס שהיה בין ראשי המורדים בגליל, בגד, הסגיר עצמו לרומאים, והפך להיסטוריון הרשמי של רומי) מבית המקדש לא נותר דבר נותר רק כותל אחד שהיווה את אחד מקירות התמיכה אשר הקיפו את הר הבית, זה שנבנה בתקופת הורדוס, כותל זה הפך להיות הכותל המערבי של ימינו, אחד ממקומות הקדושה המרכזיים ביהדות למרות שכלל לא היווה כותל בבית המקדש עצמו.

מיום חורבן בית שני וגלות יהודה לרומי החלה תקופת הגלות הארוכה, בה העם היהודי היה עם ודת ללא ארץ, הגלות המכונה בפינו 2,000 שנות גלות.

מקננת בי שאלה שאינה מרפה: היאך זה מועד קינונם של שתי בתי המקדש לפי המסורת זהה ועומד על 420 שנה, ובפרט כיצד זהה מועד החורבן?
בשניהם נחשב י"ז בתמוז כמועד פריצת חומות ירושלים וט' באב מועד חורבן הבית.

האין בכך אות או סימן כלשהו? האם קיימת מקריות בלבד? או שמה זו אמירה אלוהית או יקומית? (נקרא לכך כאשר נקרא) כלשהי שיש להאזין אליה? האם זה רק לשם יצירת סימטריה והאדרת סיפור החורבן?
כמתבקש אצל עם המרבה ליפול ולקום מחדש נאמר בספר הזוהר כי ביום ט' באב עתיד להיוולד המשיח, איך לא? ולפיכך מכונה חודש זה גם בשם מנחם אב. כלומר, זהו חודש האבל על החורבן ובו בזמן חודש הנחמה על משיח העתיד להביא את הגאולה. חורבן וגאולה מתקיימים ביהדות זו בצד זה, למעשה סימולטנית.

הרביתי לחפש במקורות לפשר תאריך ט' באב וכל שנאמר הוא שזה יום פורענות לישראל ומסיבות כלשהן נתלה הדבר "בחטא 12 המרגלים" שלפי המסורת חזרו ביום ט' באב, למחנה בני ישראל במדבר, לאחר שתרו וריגלו בארץ כנען במשך 40 יום.

לא ברור מדוע זועם המקרא בעוצמה שכזו על דברי המרגלים החוזרים.
לא אנשי שוליים היו כי אם מנהיגים, נשיאים השבטים כנאמר במדבר פרק י"ג "שלך לך אנשים ויתרו את כנען... איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם".

המרגלים חוזרים מפוכחים עם הערכת מצב הנשמעת מציאותית: "באנו אל הארץ... וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד" (במדבר י"ג כ"ח)
הכתוב חוזר על דבריהם ומאשימם על הוצאת דיבת הארץ לרעה משום שאמרו "ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות" (במדבר י"ג ל"ב)

עבור עבדים הנודדים במדבר, סבירה מאוד ההתפעלות כמו גם החשש להתמודד עם תושבי קבע בערים בצורות, בעלי נשק ברזל. המרגלים נחשבים כחוטאים על ידי המקרא והעונש על כך הינו 40 שנות נדודים במדבר כנגד 40 ימי הסיור בארץ, עד מות כל דור יוצאי מצריים.

לגופו של עניין הגיוני שדור שיצא מעבדות וטרם גובש לעם וטרם רחש עוצמה פנימית ואמונה, חייב לעבור כור היתוך לשם כיבוש ארץ מיושבת ומבוצרת בת שבעה עמים כך ש40 שנות הנדודים במדבר נדמות להיות צורך מציאות ופכחון ואין צורך לראותן כענישה קולקטיבית.

ולעניין מועד השיבה של המרגלים, גם אם נניח שחזרו ביום תישעה באב, מה שאין הכתוב מדווח עליו, מה הקשר בין דיווחם לבין קביעת מועד זה ליום פורענות לישראל?
ואפילו אם כך הוא מה עניין עוון הראשונים המוטל על העם כקללה לדורותיו "האבות אכלו בוסר ושיניי הבנים תכהינה?"

תליית יום פורענות בחטא המרגלים נראית מופרכת לדעתי חרף הנאמר במסכת סוטה ל"ה "אמר רבי יוחנן, אותו היום ערב תשעה באב היה אמר הקב"ה הם בכו בכייה של חינם ואני אקבע להם בכיה לדורות."
קטע זה קשה שכן כבר בספר ויקרא הקודם לספר במדבר, עוד טרם פרשת המרגלים מופיעות נבואות פורענות שמד חורבן וגלות כלפיי עם ישראל, העתיד לחטוא לאלוהיו (לפי נבואות אלו עיקרון הבחירה החופשית אינו מתקיים כלל וגם לא הרעיון "הכל צפוי והרשות נתונה", אלא קיימת קביעה דטרמיניסטית של חורבן לדורות העתידיים לבוא). ויקרא פרק כ"ו 28-40 "ונתתי את עריכם חורבה והשימותי את מקדשיכם... ואתכם אזרע בגויים... והייתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חורבה... ועבדתם בגויים ואכלה אתכם ארץ אויבכם ונשארים בכם ימקו בעוונם בארצות אויבכם". אין ספק שזוהי נבואת שואה של ממש, מלווה באריכות בתאורי זוועה המתממשת לאורך היסטורית הגלות הארוכה שלא לדבר על זוועת השואה עצמה.
סימולטנית אחריה מופיעה הבטחת גאולת קצרה "וזכרתי להם ברית ראשונים... להיות להם לאלוהים".
וכמובן קופצת כאן האסוציאציה של 1939-1945 תקופת השואה ומיד לאחריהן 1948 תקומת מדינת ישראל.

בעיקרון כבר בתקופת המדבר מובטח לעם החטא העתידי, החורבן, הפורענות והגלות על מוראותיה כבר אז, בשל היות עם ישראל עם קשה עורף, שאלוהים רוצה להשמידו פעמיים: לראשונה לאחר פרשת עגל הזהב, לאחר מתן תורה ראשון. ובשנייה לאחר פרשת המרגלים. פעמיים מתחנן משה אל אלוהים שלא ישמיד את העם.
בהעדר משה גדול הנביאים המתחנן על המשך קיום העם, נחרב אפוא פעמיים בית המקדש והעם יצא פעמיים לגלות, השנייה בת אלפיים שנה, ללמדנו שזרע הפורענות ניטמן מלכתחילה בגורל האומה.

בשל מה חרב המקדש? הראשון על שום מה? והשני על שום מה?

נאמר בתלמוד בבלי יומא ט' עב'
"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו עבודה זרה, וגילויי עריות ושפיכות דמים.
אבל מקדש שני מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד 3 העבירות: עבודה זרה, גילויי עריות ושפיכות דמים."
על פי הקבלה שנאת חינם היינה מקום פנימי רוחני מקולקל של תודעת האדם בתוך עצמו.
על פי הקבלה הדרך למשוך כלפינו את האור האלוהי שמשמעותו החיים עצמם, השפע, החסד, הטוב והשלום טמונה בסוד "ואהבתך לרעך כמוך" (ויקרא י"ט) וכפי שאמר הילל הזקן "כל השנוא עלייך אל תעשה לחבריך".
סוד האור אפוא הינו האחדות.
ראיית הזולת על הטוב שבו על מנת להיות איתו באיחוד.
בית שני נחרב אפוא על שנאת חינם כלומר שבמהותה היא חמורה אף יותר מאשר 3 העבירות החמורות ביותר עליהן נחרב בית ראשון.
שכן לאחריהן נוצרה גלות בת 2,000 שנה.
שנאת חינם מראה על שורש פנימי של פירוד. שנאה ללא כל סיבה המבטאת מציאות תודעתית של ניתוק.
בתקופת בית שני היו אפוא מנותקים רוחנית ונפשית זה מזה, היו חסרים את היכולת האמיתית להתחבר.
בשנאת חינם עצם מציאות הזולת מפריעה ללא כל סיבה נוספת, רק ניכור וזרות.
מצב זה של פרוד ושנאה מכונה ביסודו בקבלה עולם התוהו בו התקיימה בראשית הבריאה "שבירת הכלים" ובו נשברה מלכות יהודה ובית המקדש והעם יצא לגלות על רקע יחסים בין אישיים משובשים.

יוצא אפוא שבית ראשון נחרב בשל הפרת עשרת הדיברות ממש, אבל בתקופת בית שני עת הייתה התעוררות דתית ורוחנית גדולה סביב רבי עקיבא וסביב רבי יוחנן בן זכאי חרב המקדש על שום פילוג, יריבות ומלחמות אחים.

במציאות ההיסטורית של טרום הורדוס, במהלך שילטונו, ולאחריו התקיים בעם פילוג עמוק, ריב אחים, ויריבויות שונות בין הזרמים הדתיים והפוליטים השונים, שכן הייתה זו תקופה של חוסר יציבות שילטונית, לאומית ודתית. למעשה חלקים של העם נלחמו זה בזה באופן פיזי ממש.

ביחס לתקופה הסוערת הזאת מביא המדרש סיפור רך ועדין המבטא לדעתי מעין משל בלבד לאותה שנאת אחים: מסופר במדרש על אחד עשיר בירושלים קמצא שמו שבטעות הוזמן לארוחה לביתו של אויבו ששמו בר קמצא עשיר אף הוא. קמצא היה מוכן לשלם עבור ארוחתו, אך בר קמצא ביישו וגירשו מביתו וחכמים שהיו נוכחים באותו מעמד שתקו ולא התערבו, ללמדנו ששנאת חינם הייתה כאן ועל זה נאמר "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושליים" שכן הופר העיקרון המרכזי עליו עומדת התורה כולה ויקרא י"ט העיקרון המרכזי של אחדות עליו עומדת התורה כולה, ויקרא י"ט, "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני אדוניי".
היזכרנו במאמר קודם על מתן תורה כי עשר הדיברות כולן כלולות בקריאת "שמע": "... ואהבתך את אדוניי אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". מאחר וקשה לאהוב את האלוהים ישירות מהיותו ישות מופשטת, הרי התממשות האהבה אליו בעולם החומר או בעולם הגשמי הינה ב"אהבת לרעך כמוך" שזאת כל התורה על רגל אחת.
כמו שאמר הילל הזקן לאותו גוי שביקש ממנו לדעת על רגל אחת "שורה תחתונה" של מהי היהדות כולה ואמר לו הילל "את השנוא עלייך אל תעשה לחברך, וכל השאר לך ולמד".

קשה להיות יהודי ולקיים תרי"ג מצוות.
קשה אפילו לקיים את כל 10 הדיברות "לא תנאף... לא תחמוד..."
וקשה עד בלתי אפשרי לקיים את ואהבתך לרעך כמוך, שאולי רק צדיקים גמורים יכולים לקיימה.

העובדה שחרב פעמיים בית המקדש באותו מועד יתכן שמאותתת לנו שאין עוד צורך בבית מקדש גשמי שהינו אבן ועץ, שיש וזהב. כלומר, זוהי פרסוניפקציה "האנשה" של צורכי האלוהות לדורות עבור דורות שאולי רוחניותם עוד לא בשלה.

וכי זקוקים אנו לבית מקדש שלישי ובו קורבנות ובית מטבחיים בחצר הפנימית ודם הניתז סביב וריח של מנגל כל היום נישא באוויר  לכפרת עוונות וכי זקוק האלוהים לבשר על האש?

נאמר מפורשות בשמות כ"ה ח' "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוכם ולא בתוכו.
בתוכם, בתוך לבבם ונפשם, שהוא המקדש האמיתי לאהבתך לרעך כמוך.
נאמר בהושע ו' 7 "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות."
האם יש לאלוהות צורך בזבחים וקורבנות? מה יעשה בהם? (למרות הפרוט הרב ויקרא פרק א' – פרק ז', ופרקים ט' – י' בתורה במסכת קורבנות אודות הזבחים, הקורבנות והשלמים ועל זה הרי נאמר כי 70 פנים לתורה...)

אם פעמיים נחרב בית המקדש באותו מועד אולי יש בכך סימן ש- די!

אין יותר צורך במקדש פיזי, אולי הגיע הזמן שנהיה בשלים לתהליך גאולה מן השיעבוד לחומר?
(קצת אירוני לומר זאת בתקופת ההתמכרות לחומריות, תצרוכת ומותגים) ולא נותר אלא לסיים בנבואת הנחמה ביחזקאל פרק ל"ז בחזון העצמות היבשות: "ואמרת אל הרוח כה אמר ה' אלוהים מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו... ויעמדו על רגליהם חייל גדול מאוד מאוד... והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל... וקיבצתי אותם מסביב, והבאתי אותם אל אדמתם ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ... ומלך אחד יהיה לכולם ולא יהיו עוד לשני גויים (יהודה וישראל) ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד... וכנאמר עוד בירמיהו ל"א ט"ז לרחל אימנו המבכה על בניה כי איננו "כי יש שכר לפעולתיך... ושבו בנים לגבולם".

ולפיכך, תקומה וגאולה הריהם כאן לפנינו בזמן הזה, ממש בעכשיו וחומות המקדש כוננו בהצהרת העצמאות בה' אייר תש"ח (14.5.1948, יום שישי שעה 16:00).

ולתפארת מדינת היהודים, היא מדינת ישראל.
 

אילנה ארד לוין, פסיכולוגית קלינית מומחית לטיפול בכל תחומי הפסיכותרפיה והפסיכודיאגנוסטיקה. סיום M.A בהצטיינות במגמה לפסיכולוגיה קלינית אוניברסיטת תל-אביב (1976). סקסולוגית מומחית בכירה ויועצת נישואין, מנחה ומדריכת קבוצות. בעלת קליניקה פרטית- מאז 1989 ועד היום. טל` 03-6411774

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת