00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

תסמונת הפטפטת הסלולרית

27/07/2011

                                                     

אם גם לכם נמאס להקשיב באונס לשיחות של אחרים במקומות ציבוריים, הפוסט הזה בשבילכם!

כפי ששמתם לב קיימת אצלנו בארץ תופעה חברתית שהלכה והתרחבה עם השנים ועם שדרוג המכשירים וזה תסמונת הפטפטת הסלולרית!

התסמינים של התופעה הזו ושמופיעים בדרך כלל הם: 'אוטיזים' – התעלמות קיצונית מהסביבה ו'מגלומניה' – תסמין שאדם הלוקה בו, גורם לו להאמין שהוא דמות חשובה מאוד. כמו כן הלוקים בתסמונת הפטפטת סובלים כנראה גם מחסך רגשי ומחפשים תשומת לב מהסביבה. התגובות של הסביבה לעומת זאת נעות בין רחמים, לשנאה איומה..


בואו נודה שהדקות הראשונות לנוכחותו של "החולה" לידנו מעוררות בנו אמפתיה והזדהות. בהתחלה אנחנו מבינים את המצוקה שלו ובצורך שלו בשימוש בטלפון הנייד לצרכים, כמו למשל: קביעת תור או תיאום פגישה, עדכון מצב, התפייסות לאחר מריבה ואפילו מתקבל בהבנה פלירטוט עם נפש תאומה. אנחנו מקשיבים בחמלה לשיחה ומצפים כאמור לסיומה. כשאנחנו מבינים שזה לא הולך לקרות, אנחנו מתחילים לפתח תסמינים בעצמנו של: דופק מהיר, זיעה מרובה, אי שקט פנימי וכן נדנוד של רגל ימין/שמאל. בשלב הזה של השיחה, כשאנחנו כבר מרגישים שהספקנו להכיר את גיסתו של אח של חבר של אבא שלהם ויודעים בעל פה את כל השמות של כל בני המשפחה שלהם..מתחילים להתפתח אצלנו לאט לאט רגשות מעורבים, שהופכים מהר מאוד לרגשות של תיעוב וסלידה. במילים אחרות, זה נקרא לחטוף ת`ג`ננה!!


התופעה הנ"ל כאמור מוכרת לכולנו והיא מתרחשת בכל מקום ציבורי אפשרי, אבל היא בעיקר מעצבנת כשאנחנו ממתינים בשקט ובסבלנות (כשהיא עוד קיימת) בבנק/ דואר/ רופא/ אוטובוס/ רכבת/ מעלית, יכולתי להמשיך ככה עם עוד כמה מקומות, אבל הפרנציפ הרי מובן..


בקיצור, למרות כל האזהרות וההפחדות שמנסים לגרום לנו באמצעות סקרים אלו או אחרים על סכנת הקרינה הממשית, לא עושה רושם שאנחנו מסוגלים להיגמל מהתופעה. הטלפון הנייד שהיה פעם לפני הרבה שנים כבד ומגושם, הפך היום לכל כך קטן, קל וקומפקטי, שהוא מאפשר לנו אחיזה נוחה למשך שעות בלי שנרגיש, עד שהאוזן נצלית והיד מתעייפת. הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, סליחה מגופנו, ואין באפשרותנו להיפרד ממנו, כי הוא התווסף באופן טבעי לכל רמ"ח אברינו..


אז היי..אם אתם תוהים לאיזה צד אתם משתייכים לחולה או הבריא, נראה לי שכולנו באותה סירה. אנחנו עוברים מצד לצד, תלוי מתי בדיוק תפסה אותנו השיחה "החשובה"..surprise     

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת