00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

הגעתי לראיון עיתונאי עם ידידה שדופקת גברים נשואים

 

כשהיינו צעירים ואמיצים, הייתה לנו חבורה גדולה שהעיזה לומר כל דבר בכל מקום. לחבורה נותרו מעט שרידים אותנטיים – כאלה שלא הפכו להורים ולכן לא הפכו לפחדנים.


ישבתי על קפה עם ידידתי, הרווקה המושבעת, לקראת התייצבותי לצילומי כתבה עיתונאית. הפגישה עם הידידה הייתה חשובה לי יותר מהריאיון, למרות שחנון כמוני צריך קריאה מעיתונאי כדי להתייצב בתל אביב. סיפרתי לה כמה זה מגוחך שבשביל שיראו אותי לחצי דקה בטלוויזיה, אני מוכן להסתפר, לשלם לשמרטפיות ולבזבז יום שלם בנסיעות. היא סיפרה שהיא שכבה עם הבעל של המלצרית וגם עם הבעל של בעלת הבוטיק הסמוך.


  • למה את משחקת בקקי? בשביל מה לך כל היחסים האלה עם גברים נשואים?
  • אני ממילא לא מספיק מתעניינת בהם כדי לרצות אותם רק בשבילי. איזה iPhoneיש לך? שלוש או ארבע. תראה, כשלוחצים פה פעמיים אפשר לכבות את כל היישומים שסתם עובדים ברקע.
  • כיבית לי את המשחק שבו כמעט ניצחתי!
  • חביבי, כמעט לנצח זה כמו כמעט לזיין. זה לא שווה כלום.


הריאיון העיתונאי היה בדירה פרטית והגעתי אליו בלוויית הידידה. היא לא תפסה שעברנו ממפגש חברתי לאווירת עבודה. אולי הילדה והקוקרספנייל שהתרוצצו בין המאפרת וציוד ההקלטה הכבד הפריעו לה להבין זאת. בכל מקרה, הידידה הפריעה לצילומים הרבה יותר מהילדה ומהכלב. ההתנהגות החופשית שלה הזכירה לי את עצמי מגיל עשרים. היא סיפרה בדיחות כשביקשו שקט, דווחה על ריח גז שרק היא הריחה ובלבלה את התחקירנים. אני לא יודע איך הכתבה תצא בסופו של דבר, רק כולי תקווה שהבדיחה, לפיה אני והידידה כביכול מאהבים, לא תיכלל בה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת