44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

חלום רב קומתי

 

הפגישה הסתיימה בשעת צהריים, ואני פניתי לחזור הביתה, לא לפני שקבעתי עם קובי שניפגש אחר הצהריים בפינת רחוב טאגור, ואולי נעשה משהו ביחד. אבל משהו השתבש, ואני מוצא את עצמי מהלך בתוך שלד בניין מגורים גבוה בבניה. תיק על הגב, האופניים המתקפלות עמוסות על הכתף. אני מחפש גרם מדרגות לרדת בו למטה, ואני מאתר באמצע הקומה משהו שנראה כמו. אבל, משהו במשטח המשופע והעירום הזה מפחיד אותי, נראה לי לא יציב, נראה כאילו אם אניח עליו את מלוא משקלי, הוא יקרוס תחתיי. אני מתקרב לקצה הקומה, ורואה את שכונות עבר הירקון פרושות רחוק רחוק למטה, וגם את חוף תל ברוך, כמובן. אני נזהר לא להתקרב ממש עד לקצה, ששם רוח מצוייה תפיל אותי למטה.

ממשיך לשוטט בקומה, ומגיע לפתח מסעדה יוקרתית, שטופת אור וחשיבות עצמית. ליד השולחנות אני יכול לראות נשים צעירות נרגנות מפטפטות זו עם זו בחוסר חשק. קערות סלט וכוסות קפה בחלב לפניהן, מדי פעם הן נוזפות בילדים המשחקים למרגלותיהן. אני יכול לראות גברים צעירים בכותנות בהירות וז'קטים כהים מדברים בטלפונים הניידים שלהם בהבעת ריכוז עצומה, כנראה סכומים גדולים של כסף עומדים כאן על הפרק. אני שואל את המארחת אם יש כאן מעלית שאוכל להשתמש בה, והיא עונה לי בקרירות שכאן זו מסעדה, ושאם אני רוצה, תיכף יתפנה שולחן. אני רואה את מנהל המשמרת מתקרב, גם הוא גבר צעיר, לבוש ברישול מוקפד עדכני. הם מחליפים ביניהם כמה משפטים דמומים, מתבוננים בי ומגחכים.

ואז, מהקצה המרוחק, אני רואה אשה נכנסת, גוררת אחריה ילד. אני מבין שיש שם עוד כניסה, ואם יש כניסה, וודאי יש גם יציאה. אני ממהר לשם לפני שמישהו יעצור בעדי, שומע מאחוריי צעקות ואיומים. באמת יש שם מעלית, והיא אפילו פתוחה אל הקומה שלנו. אני נכנס ולוחץ על כפתור קומת הקרקע. מסתכל סביבי ורואה, שהמעלית הזו מגיעה עד קומה 13. אני חש במשהו דק סרוח על קדמת חזי. השרשרת של האופניים נפלה מגלגל השיניים. אם לא אסתדר עם זה לבד, אולי אצטרך למצוא מקום שבו מתקנים אופניים. ואז, איך אגיע בזמן לפגישה עם קובי?

המעלית נעצרת והדלת נפתחת. אני יוצא אל תוך קומת מגורים, וכשאני נוכח בטעות ומבקש לחזור פנימה, המעלית כבר לא שם. עדיף לי לא להיתפס כאן. אני מתרוצץ בין החדרים בחיפוש אחר מקום מסתור. באחד החדרים שרוע בחור צעיר בחולצת פלנל משובצת, צנום ושעיר, נראה כאילו הוא בטריפ כלשהו. "תרגיע, אחי, תרגיע", הוא מלעלע לעברי, בקושי מצליח להניע את לשונו. אני בורח משם, אל מה שנראה כמו כיתת לימוד גדולה בבית ספר יסודי. קירות לבנים מכוסים בפלקטים פדגוגיים, שולחנות מהודקים אל הקירות, ולפני השולחנות ערוכים הכיסאות. ילד אחד מסתובב במרכז החדר, והוא מבחין בי מיד.

הנה עכשיו אני ישוב על כיסא קטן, אנוס להקשיב לילד הזה. שרק לא ילך ויזעיק מישהו מבוגר. הילד פוצח בדיבור מתמשך על תכני הלימוד בכיתה, ועל הציונים הטובים שהוא מקבל במבחנים. שיערו הבהיר קצוץ, עורו צהבהב אדמדם, עיניו ירוקות-כחולות. היה אפשר לומר שהוא ילד יפה, אלמלא היה שמנמן. הוא רהוט מאד, אבל טון דיבורו אטי וכבד. ניכר מטון דיבורו, שהוא מבלה שעות רבות עם מדריכים ותירפיסטים מבוגרים, והרבה פחות מזה במגרש הכדורגל של בית הספר. אם בכלל יש בבית הספר הזה מגרש כדורגל.

עכשיו הילד מדבר אתי על אבא שלו. "גם אתה עושה פרוייקטים באבטחת מידע?", הוא שואל אותי. אני מסביר לו במה אני עוסק, שומר על עצמי שלא לומר לו שאם יש נושא שמשעמם אותי, מבאס אותי, מוציא לי את החשק לחיות, זה אבטחת מידע. הילד מתיישב על הכיסא לידי, ועובר לדבר על פגיעות מיניות. הוא לא אומר שהוא בעצמו עבר אחת, אבל הידע שלו בתחום נרחב מאד ביחס לגילו הצעיר. פתאום הוא גועה בבכי. "זה כל כך קשה להכיל את כל זה", הוא לואט בתוך בכיו. פתאום הוא רוכן, ומניח את ראשו על ירכי. בעל כרחי אני מלטף את זיפי שיערו, ואת הלחי שפונה למעלה. כדי לא להתמודד עם אישום בהסגת גבול, אני מסתכן בסיפור של ניצול לרעה של קטינים שהילד הזה הולך להלביש עלי.

אבל הילד נעלם, החדר נעלם, ואני שוב במעלית. הפעם היא נפתחת אל הרחוב. השמש כבר נוטה להעריב. אולי בכל זאת אצליח להגיע בזמן לפגישה עם קובי? אני חש קלילות נעימה על שכמי. מה זה? איפה התיק שלי והאופניים? כפרה על האופניים, אבל את התיק אני פשוט מוכרח, מוכרח. איפה יכולתי להשאיר אותו?

לעזאזל.

אני צריך לחזור.

אבל לאן?

*

ובבוקר, בדרך לעבודה, שמעתי ברדיו את תכניתה של אפרת שחר על הספר "חיי צ'כוב" מאת אירן נמירובסקי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת