00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג שלי

הדת כקהילה חברתית

ככל שאני מביט יותר בהתנהלות החרדים, יותר ויותר אני משתכנע שכל קשר בינם לבין הדת הוא מקרי בהחלט. רובם הגדול בכלל לא מתלבט בשאלות של דת ואמונה, וחי את חייו (הדתיים) מתוך הרגל, חינוך, וכי הוא לא מכיר שום דבר אחר.

האדם החרדי הממוצע מתפלל, לובש בגדים שחורים והולך ללמוד בישיבה, כי זו צורת החיים שהוא מכיר. כך עשה אביו, כך עושים אחיו, כך עושים חבריו, וכך מורים לו מוריו. הוא חי את חייו, למעשה, כמו כל אחד מאיתנו, מבחינת הרגשות, התשוקות, המחשבות, הלחצים והדחפים האנושיים שיש לכולנו, אלא שהוא עושה את זה בתוך מסגרת חברתית מסויימת, שמוכתבת לו על ידי החברה שבה הוא חי.

כמו שאדם יכול לחיות בקהילה צמחונית, או בודהיסטית, או קפיטליסטית, והחיים שלו, כבן אדם, דומים מאוד לחיים של כל אדם אחר, כי לכולנו אותם גנים, ואותו מבנה ביולוגי-כימי ואפילו פסיכולוגי, כך האדם החרדי חי, כבן אדם לכל דבר, בתוך מסגרת שמכתיבה לו כללי התנהגות מסוימים. ההבדל היחיד הוא בדברים די שטחיים, בסך הכל, כמו מנהגים וצורת חיים קצת שונה שמכתיבה החברה שבה כל אחד חי.

זו הסיבה, למשל, שגם בהתקלות היומיומית שלנו עם החרדים, אנחנו לא רואים בהם בדרך כלל תכונות מיוחדות - טובות או רעות - שהיה אפשר לצפות מקבוצה עם ייחוד ובידול כל כך מובהקים. הם חכמים כמונו, טיפשים כמונו, ביישנים כמונו, גאוותנים כמונו, טובים כמונו וגם רמאים כמונו. כל אחד לפי אופיו וטיבו כבן אדם, וכמעט בלי שום קשר ל"אמונה" או ל"אידאולוגיה" שאפשר לכאורה לשייך לו כאדם חרדי.

ה"תגלית" הזו נראית לי מאוד משמעותית, בגלל שדפוסי התנהגות חברתית - בניגוד לציוויים אלוהיים - זה משהו שאפשר לשנות ולהשפיע עליו. תחת ההנחה שכל אדם חרדי פועל כמו שהוא פועל בגלל שהוא מאמין שככה אלוהים ציווה, וזו פקודה שהגיעה ישירות מלמעלה, באמת אין הרבה מקום להידברות. אתה אומר משהו אחד, אלוהים אומר משהו אחר, באמת שזה "לא כוחות" מבחינת האדם החרדי, כביכול.

ואולם, ברגע שברור שרוב ההתנהלות שלהם לא מגיעה "מלמעלה", גם לשיטתם, אלא הם חיים כך מכח האינרציה, או מכח הכתבה של המנהיגים שלהם (הרבנים), החיים יותר פשוטים. תחת התובנה הזו מתברר שהרבנים בוחרים את הבחירות שלהם משיקולים סקטוריאליים, שלא קשורים לדת בכלל. ההחלטה לא לשרת בצבא לא נובעת מציווי של אלוהים. היא נובעת מכך שהחברה החרדית הבינה שהיא יכולה להשתמט מהמטלה המעיקה הזו, ואם כך, למה לא לנצל את זה?

ההחלטה של רוב הגברים החרדים לא ללכת לעבוד לא נובעת מציווי אלוהי (עובדה, שבכל הארצות בעולם החרדים עובדים יופי), אלא גם היא נובעת מהבניה חברתית שנוצרה בעקבות יחסי כוחות לא בריאים שהיו במשך השנים בממשלות ישראל, כאשר הקהילה החילונית אפשרה לקהילה החרדית להשתמט מעבודה ולחיות על קצבאות. וישראלים, כמו ישראלים, אם נותנים להם, הם לוקחים.

המשמעות של כל האמור הוא, שאם החברה החילונית לא תוותר, ולא תסכים להשתמטות הזאת משירות ועבודה, ותעמוד על שלה ותתעקש, אין שום סיבה שהחברה החרדית לא תלמד לחיות עם הדברים האלה, כמו שהיא חיה עם זה בכל מקום אחר בעולם. זה לא אלוהים שירד מהשמים ויכה אותם בברקים, זה הרבנים שלהם שיסבירו להם שהחגיגה נגמרה, ומעכשיו הם צריכים לתרום יותר לחברה, כי החברה לא מוכנה לוותר להם יותר.

ברגע שאתה מדבר עם האנשים, ולא עם אלוהים, החיים הרבה יותר קלים. וזה מה שצריך להבין. כל ההתחבאות של החרדים מאחורי "ציווי אלוהי" הוא תירוץ, ותו לא. הם מנסים להשיג את טובות ההנאה הכי גדולות לחברה ולקהילה שלהם, ומה שנותנים להם הם יקחו, ומה שלא לא. החברה החילונית במדינה חייבת "לחנך" את החברה החרדית, שהיא חייבת לתרום באופן שווה, כדי לקבל זכויות שוות. כל זה, בלי לגרוע דבר מזכותם "להאמין" במה שהם רוצים. אבל את ה"אמונה" הזו הם צריכים לעשות כחלק מהחברה הכללית שנקראת "החברה הישראלית" ולא כאיזו חברה נפרדת, שזוכה לזכויות יתר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יצחק כהן1 אלא אם צויין אחרת