00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

הכדור שלנו- פרק 3- כדור הארץ נושם

11/07/2011

אני בעיצומה של תקופה שמתאפיינת ברמות עומס חדשות שלא הכרתי שקיימות. מרבית היום אני רודפת אחרי הזמן במטרה להספיק את כל מה שאני רוצה וחייבת להספיק. כל יום בשבועיים האחרונים אמרתי לעצמי: "היום את כותבת בבלוג!". וכל יום בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי מגיעה הביתה מהעבודה מאוחר, ומיד נשאבת לסידורים אחרים שקשורים לבית שאנחנו קונים או לאירוע משפחתי כלשהו. בערבים הספורים שבהם שלא היה איזה משהו מיוחד, הייתי כל כך גמורה שלא יכולתי להביא את עצמי לידי כתיבת המשך הסדרה על ההיסטוריה של כדור הארץ, למרות שהיא חשובה לי גורמת לי הנאה גדולה. תודה לאל שהגיע סוף שבוע רגוע (יחסית...), וסוף סוף אני יכולה להקדיש כמה שעות לכתיבת המשך הסדרה. והפעם בגלל הזמן הרב שעבר מאז הפרק הקודם, קיבלתם צ'ופר- פרק אחד היום ופרק אחד מחר! :)

הפרק של היום הכרחי להמשך המסע והוא מוקדש לאחת התיאוריות החשובות והמעניינות ביותר בגיאולוגיה כולה- תיאוריית טקטוניקת הלוחות- THE PLATE TECTONICS THEORY.

תפרושת הלוחות הטקטוניים:


 

הלוחות הטקטוניים מהווים יחדיו את קליפתו החיצונית של כדור הארץ. רוחבם נמדד באלפי קילומטרים, אך עוביים מגיע רק ל- 50 עד 150 קילומטרים. ביחס לקוטרו של כדור הארץ כולו, הדבר דומה לקליפת ביצה ביחס לביצה עצמה. אך למרות זאת, יש לתנועתם השפעה עצומה על כוכב הלכת.
את תוצאותיה של תנועת הלוחות אנו רואים היטב על פני כדור הארץ בצורת הרי געש, רעידות אדמה, צונאמי, ועוד תופעות רבות נוספות, אבל מדוע בכלל נעים הלוחות?
לא יודעים מספיק כדי לענות בפירוט ובוודאות על שאלה זו, ונושא זה נמצא בחזית המחקר, אך התיאורייה המקובלת היא שהכוח המניע את תנועת הלוחות הטקטוניים הוא חום. החום הנפלט מגלעין כדור הארץ יוצר זרמי הולכה (או קונבקציה) בתוך המעטפת. זרמים חמים עולים כלפי מעלה, מתקררים ושוקעים כלפי מטה בתנועה מעגלית, בדיוק כמו שהתנור בחורף מחמם את האוויר בחדר.  

הלוחות הטקטונים נעים באופן מתמיד וכתוצאה מתנועתם מתרחשות תופעות טקטוניות שונות בשוליהם: 

גבול פתיחה- כששני לוחות מתרחקים זה מזה, כמו שקורה באוקיינוס האטלנטי למשל, נוצר קרום חדש. המתיחה קורעת את הקרום הקיים ויוצרת בקע אליו עולה חומר מותך מהמעטפת, מתקרר ומתקשה ליצירת רכס. עם המשך ההתרחקות והמתיחה ממשיך לצאת עוד ועוד חומר מהמעטפת ונוצר קרום דק שכל הזמן ממשיך להתרחב ולהיפתח. הבקע והקרום הדק יוצרים שקע טופוגרפי עמוק, שאליו מגיעים מים, ועם המשך הפתיחה מתפתח אוקיינוס. בכל אטלס שתפתחו, תוכלו לראות במרכז כל אוקיינוס את הרכס המרכז אוקייני שלו- הוא גבול הפתיחה.


 

דוגמא טובה לגבול פתיחה צעיר שיוצר אוקיינוס בהתהוות היא ים סוף שנוצר בעקבות ההתרחקות של הלוח הערבי מהלוח האפריקאי.

גבול הפחתה (subduction zone)- התנגשות בין לוחות. כשלוח בעל קרום אוקיאני קל ודק מתנגש בלוח בעל קרום יבשתי כבד ועבה מתרחש קרב כוחות, עד שהלוח האוקיאני הקל יותר "מפסיד" וצולל אל מעמקי המעטפת מתחת ללוח "המנצח". הלחץ שיוצרת תנועה זו גורם לקמטים ולקריסות בלוח העליון, וכך מתהווים רכסי הרים לאורך שוליו כמו הרי האנדים למשל. הלוח הנוחת נוטה בזווית אל פנימו של כדור הארץ, שם מותך תחילה הסלע שעליו, ובסופו של דבר, עמוק יותר, מותך הלוח בעצמו. ההתכה יוצרת מגמה שעולה ומתפרצת בהרי געש מעל לאזור ההפחתה.

אם שני הלוחות המתנגשים נושאים קרום יבשתי, כמו שקורה במקום בו נפגש לוח הודו בלוח האירואסייני, אף אחד משני הלוחות אינו "מפסיד" ונוחת לחלוטין, ובמקום זה הפגיעה דוחפת את שני הקרומים כלפי מעלה, ליצירת רכסי הרים גבוהים- כמו הרי ההימלאיה.

גבול טרנספורם- כששני לוחות נעים לצדדים זה לעומת זה, מחוללת תנועת החיכוך בינהם רעידות אדמה, אבל אין יצירה או הריסה של קרום. 

מה שקורה אצלנו הוא מעט יותר מסובך, בוודאי יצא לכם לשמוע את השם "טרנספורם ים המלח" כמו גם את השם "בקע ים המלח". אלו שני שמות שונים, המייצגים שני תהליכים שונים, גבול פתיחה וגבול טרנספורם. זה בגלל שעל פי הראיות שהצטברו עד היום, אנו יושבים באזור שבו משולב גבול טרנספורם יחד עם גבול פתיחה. זה מתקשר לפתיחה שמתרחשת בים סוף, אשר מתפצלת לשני ענפים, מפרץ סואץ ומפרץ אילת שלנו. הכיפוף של הפתיחה באזורנו יוצר בהמשך של מפרץ אילת מעבר הדרגתי לגבול טרנספורם שממשיך עמוק לתוך לבנון וסוריה. (אני מקווה לרשום בהמשך רשומה נפרדת שתעסוק בטקטוניקה העיקרית באזורנו)

במקומות אחדים מתרחשת סוג רביעי של פעילות טקטונית- נקודה חמה (hot spot) של מגמה שעולה מהמעטפת ויוצרת מוקד חימום שמנקב את הלוח מעליו ליצירת הר געש נקודתי. מעל נקודה חמה זו, שעומדת במקום, הלוח הטקטוני ממשיך לנוע בהתמדה ולכן נוצרים שרשראות של הרי געש, כמו זו שבהרי הוואי. הרי הגעש מתרוממים בזה אחר זה, כל אחד מהם חי ופועל תקופה מסויימת, ועם תנועת הלוח מעל הנקודה החמה הם ננטשים ומתים בזה אחר זה.

 

כל סוגי הפעילויות הטקטוניות האלו שנוצרות בעקבות תנועת הלוחות, קשורות זו בזו. כדי לא לכביד בהסברים מסובכים ומיותרים, התמונה הבאה מסכמת יפה את הקשר בינהם:

ואם זה לא הספיק, יש מלא סרטונים מדהימים ביוטיוב בנושא. בחרתי אחד קצר ונחמד שממחיש את המחזוריות של טקטוניקת הלוחות:

אחת ההוכחות החזקות ביותר לטקטוניקת הלוחות ניתנה ע"י השדה המגנטי של כדור הארץ. הקוטביות המגנטית של כוכב הלכת שלנו התהפכה פעם אחר פעם במהלך מיליוני שנים, מן הרגיל (מצב בו הקצה הצפוני של מחט המצפן מצביע צפונה) אל המהופך (מצב בו הקצה הצפוני של מחט המצפן מצביע דרומה). כשמגמה נפלטת אל פני השטח, היא מתקררת ומתקשה והגרגרים המגנטים שבתוכה מסתדרים לפי השדה המגנטי כמו מצפנים זערוריים ומנציחים את כיוונו של השדה המגנטי באותו הזמן. השדה המגנטי של אותה התקופה "מתאבן" בתוך הסלע. בשנות החמישים והשישים גילו מגנטומטרים תבנית סימטרית בסלעי קרקעית הים. פסים של קוטביות רגילה ומהופכת בסלעי הבזלת שבשני צידי הרכס המרכז אוקיאני. סלעים אלו תיעדו את השדה המגנטי של רגע יציאתם, ונקרעו לשניים בעקבות הפתיחה.
(לכל היפוך שהתרחש בשדה המגנטי יש שם משלו ואלו השמות שמופיעים בתמונה הבאה)

כתוצאה מתנועת הלוחות, היבשות נעות הלוך ושוב על פני כדור הארץ, מתחברות ליבשות על ומתנתקות להרבה יבשות קטנות שוב ושוב.
 כדור הארץ חי ונושם באמצעות הטקטוניקה,  משמיד את עצמו בונה את עצמו מחדש שוב ושוב.   

 

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

המידע נלקח ממקורות שונים, הכוללים מצגות וחומר כתוב מקורסים שלמדתי במהלך התואר, ספרי לימוד והעשרה שונים (אם מישהו מעוניין בפרטים הוא מוזמן לשלוח מסר), ומקורות אינטרנטים. התמונות נלקחו מהאינטרנט.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת