00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קצב חמש

סיכום רוק ורכטר 2011

גם בשנה חלשה יחסית מבחינת שוק המוסיקה העולמי אין פסטיבל מוסיקה שיכול להתחרות ברוק וורכטר שמתקיים בבלגיה מזה שלושים שנה. הגיוון, העושר, איכות הלהקות, הקהל ורמת הארגון הם משהו שקשה למצוא במקום אחר. לטענת שכני למלון, מארה״ב ומדרום אפריקה, אין פסטיבל שמשתווה לו בעולם. בארה״ב הפסטיבלים יקרים מאד ובבריטניה הם פרועים מדי. בשום מקום אחר אין ארגון, סדר ודיוק כאלה. לכן לא כל כך התפלאו לראות אותנו, יחד עם כ 300 ישראלים נוספים, בין אורחי הפסטיבל. 

 

הארגון משתפר משנה לשנה, ובאמת מדהים לראות כיצד 150000 איש נכנסים למתחם אחד באיזור כפרי שקט, כמעט ללא פקקי תנועה ותורים. הערה יחידה היא על כך שביום המבוקש ביותר נמכרו כנראה קצת יותר מדי כרטיסים. העומס היה כמעט בלתי נסבל לקראת ההופעה של קולדפליי ובסיומה, מה שלא הפריע לי לראות את ההופעה מקדמת הבמה (באזור שנקרא ״משולש הזהב״) אליו נקלעתי בטעות אחרי שרציתי לראות את פי.ג׳יי הארווי מקרוב ונלכדתי ללא יכולת לצאת ע״י מאות מעריצי קולדפליי צעירים ונלהבים. אלה נאלצו לסבול שעה וחצי של הופעה של פורטיסהדאבל על כך עוד בהמשך

 

נחזור להתחלה - הפסטיבל התחיל ביום חלש יחסית בבמה הראשית (אני לא מתחבר ללינקין פארק) שאיפשר להתרכז בהופעות האיכותיות באוהל הקרקס העצום שמאכלס את הבמה המשנית של ורכטר. זה התחיל עם warpaint - רביעיית בנות מלוס אנג׳לס שעושות רוק אינדי בסיסי, שלי אישית מזכיר את ״המכשפות״ ז״ל. הבנות מרוכזות בנגינה ולא כל כך מתקשרות עם הקהל, אבל לאט לאט נפתחות. הסולנית עם כובע מגבעת וחולצה לבנה כובשת בשירה קצבית. הן עושות הרבה רעש, והסאונד עוד זקוק לכיוונון

אחריהן מגיע הזמן למופע העיקרי של היום - tv on the radio המדהימים. הם עולים עם halfway home הסוחף, ומבצעים מוקדם מדי את will do היפהפה מהאלבום האחרון, לפני שהסאונד יושב מספיק טוב. אבל ההופעה לאט לאט מתרוממת ומצליחה לרגש לפני שהיא נגמרת מוקדם מדי, בלי love dog וsecond song, אבל עם ביצוע מדהים לdancing choose. איזו להקה גדולה.

Tv on the radio - מבריקים

אנחנו הולכים להתארגן על אוכל במזנונים ויושבים לצפות במסך שמחוץ  לאוהל בתופעה המשונה המכונה james blake, בחור בריטי לבנבן שמסמפל את עצמו בשורות ווקודר דיכאוניות ושם אותן בלופ אינסופי.

אבל עוד לא התאוששנו, ועולים ה eels, כולם בזקנים ובמשקפי שמש, מלווים בנגני כלי נשיפה. בהופעה של הeels  אי אפשר לדעת למה לצפות. בשנה שעברה הם נתנו הופעה בינונית למדי בפסטיבל rock en seine בפריז, אולם הפעם הסולן הפסיכי/כריזמטי/גאון E היה במצב רוח מעולה, מצחיק בטירוף בקטעי המעבר וקומוניקטיבי מאד. הסאונד היה מהודק, הביצועים היו מושלמים וכללו גם ארבעה להיטי עבר מnovocaine for the soul, אלבום הפריצה של הלהקה. קטע הצגת הנגנים היה מצחיק עד דמעות. הגיטריסט מפספס בהצגה שלו, ומייד סופג ממר אי הערה - ״זה היה סולו הגיטרה הגרוע ביותר ששמעתי אי פעם״. הקהל שואג מצחוק ונענה בסולו קורע של 3 דקות. איזו הופעה כיפית. 

את היום מסיימת beady eye, להקתו של ליאם גלאגר, האח הטיפש והפחות מוכשר מאואזיס. ליאם זמר כריזמטי, והלהקה הוציאה אלבום מפתיע לטובה, אבל למרבה הצער זה לא מחזיק מים בהופעה. ליאם נשמע רע, חסר אנרגיה, הנגנים בינוניים והשירים משעממים. הופעה בינונית מינוס, והעייפות מהטיסה וההגעה מכריעה אותי. אני פורש ומסכם יום סביר ומעניין עם הפתעות לטובה ולרעה.

ליום השני אנחנו מגיעים אחר הצהריים. אלפי ילדים זורמים החוצה וחולפים על פנינו מאושרים אחרי שצפו ב Ke$ha. כנראה כבר נהיה להם מאוחר וצריך ללכת לישון... 

אנחנו היום בבמה הראשית, מתחילים עם White Lies, הלהקה השבדית המושמצת שמנסה לחקות משהו בין הקיור לאינטרפול. לא מאד מקורי אבל עדיין הלהקה מצליחה להרים הופעה די סוחפת. הסאונד בבמה הראשית פשוט נפלא. אנחנו ממוקמים בנקודה המיטבית המכונה "האי" - הפינה האחורית של מתחם ה"כסף״ הקדמי, שמרווחת באופן מפתיע בשל מבנה המתחם הטרפזי.

 

ההופעה הבאה היא the National הניו יורקים, להקה משובחת שרק הולכת ומשתבחת עם השנים. ביצועים מרגשים ל England ו afraid of me המעולים

מהאלבום האחרון שובים את הקהל. הסולן קופץ למעבר האבטחה ומתחבר ישירות לקהל שמחזיר לו אהבה עצומה.

האוירה מוכנה כעת למופע הראשי של הערב - הארקטיק מאנקיז שהפכו למגה להקה, המיצגת הטובה והעדכנית ביותר של הרוק הבריטי המנצ׳סטרי. אלכס טרנר הילדון הכריזמטי עולה לבמה בהילוך קליל, כוס בירה ביד ובדל סיגריה תקוע בפה. ההופעה מתחילה כאשר הקהל בטירוף, אבל משהו מוזר - הווליום נמוך מדי! לא ברור איך זה קרה, אבל העוצמה שבשירים כמו all my own stunts  לא עוברת, ואיכשהו הקהל לא מתרומם. טרנר מבצע את  cornerstone האיטי ורואה שהקהל כמעט נרדם לו. ״אתם לא רוצים עוד מהחרא הזה, הא?״ הוא שואל ועובר לביצוע הלהיטים המהירים מהאלבום הראשון של הלהקה. בסופו של דבר היתה הופעה מרתקת ומהנה של להקה איכותית ובוגרת, שמשהו קצת פחות התחבר לה, כפי שאיבחן במדויק שכננו למלון  בארוחת הבוקר שלמחרת, שהפכה לפגישת החלפת חוויות מההופעות ומפסטיבלים שונים

בעולם בכלל.

אקטיק מאנקיז. הילדים התבגרו.

על הגליצ׳ים של ארקטיק מאנקיז חיפו kings of Leon שמתמודדים יחסית בכבוד עם המעבר למעמד של להקת איצטדיונים. בני משפחת פולוויל לא מפסיקים לייצר שירים איכותיים כמו שהראה הביצוע הסוחף לback down south, ולמרות שאי אפשר בלי sex on fire המאוס להדרן, נותנים הופעה איכותית ומושקעת שמבדרת גם את הקהל הרחב וגם את חובבי המוסיקה האיכותית יותר. שאפו. האנרגיה מההופעות נותנת לי כח ל16.5 ק״מ של ריצה לילית עד למלון. נהג קטנוע צעיר נראה מופתע ומודאג כשאני שואל אותו איך מגיעים למכלן, אבל מסביר באדיבות שאני פחות או יותר בכיוון הנכון. 

 

 אם היום השני היה בסימן של אנרגיה, היום השלישי התמקד באיכות. התכנית ליום הזה כללה הופעות בבמה הראשית - 

elbow, PJ HarveyPortishead ואולי לקפוץ ולראות את Bright Eyes לחצי שעה בין ההופעות. את קולדפליי אנחנו מתכננים לראות מרחוק עם אפשרות נסיגה.

אבל, תכניות לחוד ומציאות לחוד. עם הגעתנו למתחם (ריצה יפהפיה לאורך הנחל, 14.5 ק״מ ובלי בירבורים) אנחנו מגלים שפשוט מפוצץ. קולדפליי מילאו את ורכטר עד אפס מקום במחזיקי כרטיס חד יומי. בעצם לא עד אפס מקום, מעבר לזה. הכניסה למתחם הכסף בהופעה של elbow עוברת יחסית חלק, אם כי ניכר שהמתחם עמוס יותר. elbow עולים לבמה עם רביעיית כלי מיתר. בשלב הזה אני כבר מבין שbright eyes, עם כל הכבוד, יחכה להזדמנות הבאה. ראיתי אותם לפני שנתיים והיתה כבר אז הופעה מעולה, אבל הביצועים לאלבום החדש מרגשים ומדויקים עד כאב. יופי מוסיקלי צרוף, שמביא לצמרמורות פעם ראשונה בפסטיבל הזה. הסולן השמנמן גאי גארבי עם הקול הרך והעמוק מתחיל להפעיל את הקהל. תרימו ידיים, תשאירו אותן למעלה, מחיאות כפיים. הוא מצליח לעשות זאת בחן ולא בשחצנות. This song is for you, הוא מקדיש לאוהבים הצעירים את the loneliness of the tower crane driver בביצוע מרטיט. 

כיוון שוויתרתי על הניסיון לצאת ולראות את bright eyes, אני מתרכז בלעבור לקדמת הבמה. הזדמנות לראות את פי ג׳יי הארווי מקרוב לא קורה הרבה בחיים. הניסיון מצליח אם כי אנחנו צריכים להתמודד עם מעריצי קולדפליי כפי שתיארתי בהתחלה. שני ילדים אוסטרים שלא מפסיקים לעשן וקצת יותר מדי ידידותיים מטרידים את חברי למסע. אבל אז פיג׳יי עולה ומסתבר שהמהלך הצדיק את עצמו. לבושה במחוך עור לבן על שמלת כותנה מקומטת, כמו בעטיפה של white chalk, ועם טיארה כסופה בצורת ענפי עלים (כן כן...), מחבקת נבל יד עליו תנגן במהלך רוב הערב, ברור מהרגע הראשון שתהיה הופעה מרתקת (לאלה שאינם מעריצי קולדפליי). פי ג׳יי לא מקלה על המעריצים ומנגנת כמעט את כל השירים מאלבומה האחרון (והמצויין), ומצד שני לא מדלגת על הלהיטים הגדולים שלה מ- down by the Water ואפילו big exit מ stories from the city, בביצועים מותאמים להרכב המבוגר - והמשובח - שהעלתה לבמה. המתופף, שבכלל ניגן כמו מתופף ג׳אז, היה מעולה במיוחד. בהחלט הופעה חווייתית אם כי לא פשוטה לקהל חובבי הקולדפליי

פי ג`יי הארווי - לא עושה הנחות לקהל

אחרי פיג׳יי אנחנו מחליטים להישאר גם לפורטיסהד בקדמת הבמה. בכל זאת, בת׳ גיבונס. טעות גדולה. אנחנו לכודים ! לשים את פורטיסהד רצועה אחת לפני קודלפליי היא אחת מהחלטות השיבוץ ההזויות ביותר בתולדות פסטיבלי הרוק בעולם. הקהל מסביבנו לא מבין מה נפל עליו. גם גיבונס בשוק מכמות האנשים. היא מבצעת את רוב ההופעה עם הגב לקהל !!! ולא מצליחה לשחרר משפט קוהרנטי בין השירים.פורטיסהד מבצעים הופעה מלאה עם כל הלהיטים, בביצועים מצויינים ועם צילום וידאו מושקע. חבל שההופעה מתבזבזת על מעטים בתוך ים של תהייה. הצעירים מסביבנו מעשנים ומדברים מתוך שיעמום, אבל ברגע שאני מצליח להתנתק מההפרעות סביב (ולהתאושש מביצוע מאכזב למדי ל the rip) אני מצליח ליהנות מההופעה ולהיזכר מה

זה טריפ הופ. 

הגענו לקולדפליי. איכשהו הצלחנו לעבור לאחורי המתחם ולפחות אפשר להישען על הגדר. גם החברה סבירה, מחליפים מסטיקים ובוטנים עם הבלגים המנומסים. קולדפליי נותנים שואו כמצופה מלהקת על, אם כי הופעה קצרה למדי (למזלנו ולמזלו הרע של הקהל). לייזרים, זיקוקים, כל הטררם, ובסה״כ הם לא בלתי נעימים לאוזן. ההתלהבות האדירה של הקהל סוחפת ואני מצלם קצת בעיקר כדי לעורר את קנאתה של מעריצת קולדפליי מושבעת שנשארה בארץ.

היציאה מהמתחם אחרי ההופעה הופכת לפקק תנועה אנושי עצום שמתקדם לאיטו לאורך דוכני הצ׳יפס והבירה. אנחנו מבלים את ההליכה בהחלפת חוויות עם חבורת ישראלים חביבים. בעצם שני ישראלים ואמריקאית מצחיקה שיודעת בעברית רק קללות.

נשאר רק יום אחד ! אבל יום מלא חוויות זה הולך להיות. יום רגוע שמתרחק מהבמה הראשית ונשאר באוהל עם שורת להקות צעירות ומבטיחות. ראשונים הvaccines מלונדון, להקה צעירה ומשובחת שלמרות סאונד גרוע במיוחד ומעט חומר מצליחה להלהיב. אחריהם עולים tame impala, להקה שהוציאה אלבום בכורה מעולה עם ריפים פסיכדליים מדהימים.  יש ניגוד עצום בין המראה של החברה האלה למוסיקה שהם עושים.עולים ארבעה ילדים חיוורים ומנוזלים שלא ממש יודעים לשיר, אבל לנגן הם יודעים ועוד איך. לא כולם התחברו לזה, אבל בעיני יש להם פוטנציאל אדיר, ונהניתי במיוחד מהרבה קטעים בהופעה.

אחר כך מגיעים two door cinema club, עוד להקה צעירה ואלמונית יחסית מאירלנד. אלמונית אמרתי ? לא בבלגיה ! אלפי טינאייג׳רים משולהבים קופצים ומרעידים את ריצפת העץ של האוהל, ובכך מקפיצים גם אותנו. הלהקה הזו נשמעת טוב ועושה מוסיקה לא רעה בכלל, קופצנית וכיפית. אנחנו נסחפים בהתלהבות הכללית. 

אחר כך עולה Brandon Flowers, סולן הkillers, אדם שהתואר ״מטורזן״ הומצא כדי לתאר אותו. מלווה בלהקת קאנטרי ושתי זמרות גו גו, הוא מפתיע לטובה עם ביצועים לBetty Davis eyes ולשירי הקילרזבסגנון ייחודי שהחלטתי לקרוא לו אימו-קאנטרי. אבל ברנדון הוא בסך הכל הפוגה לקראת האירוע המרכזי - הופעתם של fleet foxes האדירים. לוקח להם שיר או שניים להיכנס לעניינים ולהתארגן על הבאלאנס, אבל אז ההרמוניות המופלאות שלא ייאמן שמבוצעות בלייב על ידי שניים-שלושה אנשים והגיטרות הסוחפות מביאות להופעה בלתי נשכחת, ולמרבה הצער קצרה מדי - שעה בלבד שמשאירה טעם של עוד עם פינאלה מרגש של helplessness blues. ובשיר זה נחתם מבחינתי ורכטר 2011. איירון מיידן מנסרים במרחק, רובין המגוחכת נותנת הופעה קצרה וצפופה, ולא נותר אלא לרקוד ב-ט-י-ר-ו-ף מוחלט לצלילי a-trakשמיקסס בצורה נפלאה את  heads will roll של ה yeah yeah yeahs, ולעזוב

את ורכטר בלב עולץ לצלילי ברברה סטרייסנד ו 80,000 בלגים שמחים ורוקדים. 

אין עוד פסטיבל כזה בעולם.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RZrun אלא אם צויין אחרת