00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

השמיכה השקופה

זה קרה לפני כשנתיים. ישבנו בסלון. ק', אשתי היקרה וההריונית, השאירה אותי לבדי מול הורי, כפי שתכננו.

אימי כמעט שהתעלפה למשמע הרעיון, ואמרה כי היא לא תהיה מסוגלת לחיות עם עצמה. גם אבי היה מזועזע. הרכנתי את ראשי.



 

ישנם דברים בעולם שהם כל כך לא נכונים, עד שכמעט בלתי אפשרי להבחין בקיומם. כמן שמיכת פוך שקופה הם עוטפים אותנו, בנוחות חמימה שכזו, וקשה לנו להודות שיש בהם משהו שגוי באופן בסיסי. עצם המחשבה על האפשרות שמשהו כל כך טבעי, חלק בלתי נפרד מהחיים, יהיה טעות היא מפחידה. המחשבה הזו מסוגלת לערער את קיומנו, מכיוון שהיא מעלה שאלות רבות ונוספות, מאלצת אותנו להישיר מבט אל המראה, להסיר מעל פנינו את המעטה השקוף, ולראות את המציאות כפי שהיא. הרבה יותר נוח להישאר מתחת לשמיכה, ביחד עם כולם, פשוט לא לחשוב על זה יותר מדי לעומק, לשכנע את עצמנו שזה לא משנה. האנשים שבוחרים להישאר שם הם לרוב הרבה יותר מאושרים ושלמים עם עצמם מאלו שלא - האם זה לא כל מה שחשוב? בסופו של דבר כולנו נולדים וחיים ומתים והעולם שאותו נעזוב לא יהיה יותר או פחות טוב מהעולם שאליו נולדנו, אז למה לא פשוט לשחות עם הזרם, ולנסות לפחות ליהנות קצת מהזמן הקצר שיש לנו על הכוכב הזה?

אבל ברגע שנטמן זרע הפורענות הראשון, קשה להמשיך ולהעמיד פנים. אין לנו אפשרות למחוק מהמוח רעיונות שצצו, דברים שאנחנו יודעים. אפשר להתעלם, אפשר להדחיק, אפשר להמציא אלף ואחד תירוצים רציונאליים לחלוטין, אבל הזרע ימשיך ויגדל ויתפשט וישלח שורשים שיתפסו חזק בקצוות המרוחקים של ההכרה, ויום אחד נובע לו שתיל ירקרק החוצה אל אוויר העולם, והאדם נאלץ לומר לעצמו את הדברים בקול רם, להודות בכך שיש כאן משהו עמוק שאיננו תקין.


השמיכות השקופות האלו שמכסות אותנו הן נורמות חברתיות, ורובן המכריע בלתי מזיקות לחלוטין. להתייחס בנימוס לאנשים אחרים, לא להתפשט באמצע הרחוב, לאכול בעזרת סכין ומזלג, לא ליצור קשר עין עם זרים במעלית, לשמור על כל אחד מהחוקים, הרשמיים והלא רשמיים, שיוצרים איזה שהוא סוג של סדר בעולם. בן אדם יודע מה מצופה ממנו, ויודע למה לצפות מהאחרים.

נורמות חברתיות אינן חוקי טבע. חלקן יכולות לנבוע מסיבות הגיוניות שקל להבחין במקורן, חלקן אולי מתוכנתות אל תוך המוח שלנו באדיבותה של אימא אבולוציה (ואז הן לא בדיוק נורמות), וחלקן שרירותיות לחלוטין (נסו לחפש בוויקיפדיה את המקור למנהגים כגון לבישת עניבה באירועים רשמיים, או ללחיצת היד). מקורן של חלק לא קטן מהנורמות הוא דתי – למשל איסור על אכילת מאכלים מסוימים. לדעתם של חוקרים רבים, המטרה האמיתית של הנורמות הללו היא להבדיל בין פרטים השייכים לקבוצה לבין זרים שאינם שייכים, וכך לחזק את אחדותה של הקבוצה. הנורמה עצמה לא חשובה - עצם קיומם של המנהגים הוא זה שחשוב, וכך אדם שנתקל באדם אחר יכול לדעת ישר האם הוא שייך לקבוצה שלו. נורמות התנהגות המקושרות למעמדות האריסטוקרטים באירופה, למשל, היו מסוגלות להבדיל בקלות בין אלו שיודעים כיצד להתנהג כראוי בנוכחות גברת, או בארוחה רשמית, ובין אלו שלא קיבלו את החינוך הנכון, העניים או הנובורישים הבזויים. אין כאן משהו שונה באופן עקרוני מחבורת ילדים שממציאים לחיצת יד סודית.

הנורמות תלויות בזמן ובמקום. למשל, לא מזמן סיפר לי חבר לעבודה על ביקור שערך בפינלנד לפני מספר שנים; באחת מארוחות הצהריים הוא הזמין סנדוויץ', וכשהחזיק אותו בידיו על מנת לאכול הבחין כי הנוכחים שולחים לעברו מבטים נבוכים - מסתבר שבפינלנד מקובל לאכול סנדוויצ'ים בעזרת סכין ומזלג. דוגמאות טובות ניתן למצוא בספריו של ג'יימס קלאוול, כגון "שוגון" ו"טאי פאן", המתארים התנגשות תרבותית של ממש בין אירופאים ואסייתיים בני המאות ה - 17 וה – 19 בהתאמה (מרתק במיוחד לקרוא על ההבדלים בתפיסת האהבה והזוגיות בין העמים). גם הסדרה האמריקנית mad men פותחת בפנינו צוהר לעולם שהתקיים בסך הכל לפני מספר עשורים, ובכל זאת הנורמות החברתיות בכל הקשור למעמד האישה, למיעוטים, או להגנת הסביבה היו אז כל כך שונות, זרות ומוזרות לעיניים מערביות מודרניות.


אז איך נורמות חברתיות מסוגלות להשתנות?

חלקן משתנות באופן איטי, עם הזמן, תוך כדי מפגש עם תרבויות אחרות. במקרים לא מעטים מנסות קבוצות אוכלוסיה חלשות יחסית לחקות את הנורמות של הקבוצות החזקות שהן באות איתן במגע; למשל, בספר "פריקונומיקס" מתואר כיצד משפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך מנסות לבחור לילדיהן שמות הנפוצים במעמדות הגבוהים יותר.

חלק מהנורמות משתנות באופן דרמטי, מהיר יותר, ברגע שבו מסה קריטית של אנשים שזרעים ניטעו אל תוך ההכרה שלהם קמים, כמעט בבת אחת, ואומרים "לא עוד". אלו אותן הנורמות שהזכרתי בהתחלה, השמיכות השקופות האלו, שדווקא מכיוון שהן מוטעות כל כך קשה לנו להודות בקיומן. דוגמאות מהמאה האחרונה יכולות לכלול את הגזענות, הסלידה מהומוסקסואליות, זכויות האישה, והאמונה באלוהים. לא שאין היום גזענים או הומופובים, אבל מה שהיה בעבר נורמה מקובלת הולך ומשתנה לנגד עינינו, ופתאום אנשים רבים כבר אינם מצקצקים בלשונם כשהם שומעים על אישה שבוחרת בקריירה על פני הילדים, ואחרים (לפחות מחוץ לארצות הברית וערב הסעודית) מסוגלים להודות בפומבי שהם אתיאיסטים מבלי להסתכן בסקילה באבנים. המעבר לנורמות חדשות הוא לעיתים כל כך פתאומי ומהיר, שאנשים מסוימים אינם מסוגלים להבחין שמישהו שינה את הכללים, ופתאום נשיא מדינת ישראל מוצא את עצמו נאשם באונס שאף אחד לא היה מתייחס אליו לפני מספר עשורים.

כמובן שיש מתנגדים. תמיד יהיו מתנגדים. חלקם אנשים מבוגרים, המתקשים להסתגל לשינויים, ורוצים שהעולם יישאר כפי שהיה כשהיו צעירים. הם מנסים למצוא צידוקים שונים לנורמות הישנות – טיעונים חברתיים, פסיכולוגיים, אולי אפילו מחקרים פסאודו-מדעיים שמוכיחים את ההכרח שבשמירה על המסורות הקדושות. רבים נתלים בטיעונים האלו מכיוון שהם עוזרים להם להתכסות בחזרה באותה שמיכה מחממת, המבטיחה כי העולם שלהם מושלם ואין שום צורך בפעולה או שינוי מחשבתי. חלקם אף מוכנים להרוג ולהיהרג בעבור אותן נורמות שרירותיות לחלוטין, מבלי לדעת את מקורן האמיתי.

כאשר הנורמה מוטעית מיסודה, או עומדת בהתנגשות עם נורמות אחרות, צעירות וחזקות יותר, המאבק הזה חסר סיכוי. ניתן להרוג אנשים, לא רעיונות. לאלו יש חיים משלהם, והם מתפשטים במהירות מסחררת, בייחוד בעידן המודרני.



 

במשך שנים רבות שכבתי מתחת לאחת משמיכות הפוך האלו, מבלי לדעת בכלל שאני מכוסה. אני לא חושב שהקדשתי יותר משניות ספורות של מחשבה ביקורתית למנהג ברית המילה בעשרים וחמש השנים הראשונות לחיי. הוא נתפס בעיני כמשהו קטן וחסר חשיבות שכולם עושים, ועשו כבר מאות שנים, ויעשו עוד מאות שנים מהיום, לא דרמטי יותר מקיצוץ ציפורניים, או מקסימום ניקוב חור לעגיל באוזן.

אני לא זוכר מתי הפעם הראשונה שבה נתקלתי בוויכוח לגבי הנושא, מן הסתם באחד הפורומים של תפוז, כשלפתע הרגשתי את כובד משקלה של השמיכה הזו. יכולתי להבחין בה, היא כבר לא הייתה שקופה עבורי, והתחלתי לתהות מהי המשמעות שלה. למדתי שלעורלה יש תפקיד ביולוגי חשוב (הפקת סוג של שמן סיכוך בעת קיום יחסי מין, והגברת התענוג עבור שני המינים), שהסרתה יכולה להיות מסוכנת לעיתים, בטח שטראומטית עבור התינוק, והתחלתי לשאול את עצמי מדוע כל כך הרבה אנשים חילוניים עדיין מקיימים את הטקס הברברי והמוזר הזה בעולם של היום, בתחילת המאה ה 21. לא מצאתי תשובה משכנעת לשאלה הזו. להלן הטיעונים העיקריים (שאינם דתיים) של התומכים בהמשך המנהג.


1. ברית מילה מפחיתה את הסיכוי לחלות באיידס

לדת יש יחסים מוזרים עם המדע. מצד אחד, היא דוחה אותו בשאט נפש כאשר הוא מפזר את העמימות סביב חוקי הטבע ומראה שהם לא בדיוק תואמים את הסיפורים שנכתבו לפני אלפי שנים, אך מהצד השני הדת מנסה כל הזמן לאמץ מחקרים ומדענים שמספקים תימוכין מדעיים מפוקפקים יותר או פחות לטענות דתיות. ישנם ארכיאולוגים שמנסים להוכיח שסיפורי התנ"ך התקיימו בפועל, ביולוגים (מעטים וזניחים) שמנסים לכפור באבולוציה, פסיכולוגים שמנסים להוכיח כי אנשים דתיים הם מאושרים יותר, ולאחרונה גם מחקרים רפואיים שמנסים לחפש היגיון במצוות. למשל, במסגרת הדרכת החתנים ההזויה שעברתי לפני החתונה זכורות לי פרסומות על מחקרים שהוכיחו קשר בין טבילה קבועה במקווה לתחלואה בסרטן, וישנם שלל מחקרים על התרומה של תפילות להחלמת חולים.

כמובן שרוב המחקרים המוכיחים את ההכרח שבמצוות הדתיות נערכו על ידי "מדענים" עם אג'נדה ברורה, שאינה כוללת את חיפוש האמת, וממומנים על ידי גופים אינטרסנטיים, ושיש שלל בעיות עם משתנים מתווכים, אבל מעבר לכך – מה הסיכוי שאיזו מצווה שנקבעה באופן אקראי לחלוטין, לפני מאות שנים, על ידי אנשים חסרי כל ידע מדעי, תהיה מועילה באופן כלשהו כנגד המחלות הנפוצות בתקופה הנוכחית (לפני מאות שנים רוב האנשים היו מתים לפני שהגיעו לגיל שבו בד"כ חולים בסרטן, ואיידס כמובן לא היה קיים)? קשה לי לראות איך ניתן לתמוך בדעה שכזו מתוך השקפת עולם חילונית.

בכל אופן, איגודים מקצועיים של רופאים ברחבי העולם ממליצים לא לערוך ברית מילה מסיבות רפואיות; על פי המחקרים נראה שהעלות כאן עולה על התועלת, אם בכלל יש כזו.


2. ילד שלא עבר ברית מילה ירגיש יוצא דופן ועלול לחוות בעיות חברתיות

זו נראית לי טענה מעט מוגזמת. לא מדובר כאן באיזה שהוא משהו חיצוני שניתן לראות בקלות, כמו למשל עודף משקל, או חוסר ביטחון עצמי. מבחינת התחום הרומנטי, רוב הסיכויים שלילד המדובר דווקא יהיה יתרון על פני הנימולים (עקב סקרנותן של בנות המין השני, או פשוט בגלל תפקידה הביולוגי של העורלה). ומה עם המקלחות בצבא? נו באמת... בקיצור, נראה לי שיש דברים הרבה יותר גרועים מזה. בכל אופן, מעדויות של ילדים שלא נימולו עולה כי אין כאן בעיה של ממש. כמובן, אם הילד ירצה הוא תמיד יכול לבצע את הניתוח בגילאים מאוחרים יותר. חופש בחירה אמיתי.


3. אתה עושה מזה יותר מדי עניין, סך הכל ברית מילה

כן? אז אם זה מנהג כל כך לא חשוב, אולי נבטל אותו? נסו להציע זאת תוך כדי שיחה בחבורה של יותר משלושה אנשים, ועד מהרה תראו את הריב מתלקח. ברית המילה אינה סתם עוד מנהג, היא מנהג בעל חשיבות עליונה בדת היהודית. למשל, רק החודש כתב ראסל קרואו בטוויטר כי מדובר במנהג ברברי וחטף בתגובה שלל גינויים עד שנאלץ לפרסם הודעת התנצלות, ובאתר NRG פורסמה כתבה המשווה בין התנגדויות לברית מילה (ולשחיטה כשרה) לאנטישמיות.


אז מה כל כך מיוחד בברית המילה? מדוע אנשים חילוניים רבים כל כך ממשיכים לקיים את המנהג?

אני מניח שחלקם, בדומה לי, מעולם לא חשבו על זה לעומק. אולי תגובתם הייתה אחרת אם הם היו צריכים לפצוע את עצמם, ולא את התינוקות שלהם, אותם יצורים חסרי ישע שבקושי מסוגלים להביע את עצמם בגיל 8 ימים, ואולי נוח לנו להאמין שהם לא מרגישים כאב באותו האופן שבו אנחנו מרגישים, שהם ישכחו הכל במהרה. מכיוון שהתפקיד הביולוגי של העורלה קשור ליחסי מין, שתמיד היוו סוג של טאבו בחברה האנושית, לא מפליא כי רוב מכריע מהציבור כלל לא מודעים לקיומו של תפקיד כזה. ישנו גם רעיון יותר קונספירטיבי: אנשים שנימולו אינם מוכנים להודות שהעורלה חשובה, מכיוון שבכך הם יודו שהם עצמם פגומים, לא מושלמים. בכל אופן, איכשהו רוב המהפכניים והחילוניים והקיבוצניקים פספסו את העניין הזה, למרות שכבר במאה ה - 19 היו יהודים רפורמים שכינו את המנהג "ברברי", ויהודים אירופאים רבים באותה תקופה (ביניהם חוזה המדינה הרצל) לא מלו את בניהם. בסופו של דבר המסורת נשארה לה, אי בודד מוזר בים של הפקרות חילונית, ולמרות השלכותיה הקשות כמעט כל היהודים (והמוסלמים, ונוצרים רבים) ממשיכים לקיימה מדי דור.

לאחרונה הופיעו מספר פרסומים על מדינות שונות השוקלות לאסור את ברית המילה בחוק. אני לא מאמין שהן יצליחו, אבל נראה כי המאבק הולך וצובר תאוצה, וגם בתקשורת הישראלית מופיעות יותר ויותר כתבות חיוביות בנושא.



 

המסורות הללו נמשכות איתנו כחבלים עבים, הנמתחים מאחורינו אל העבר, לעיתים עד ראשית ההיסטוריה. לא תמיד ברור אם האנשים הם אלו האוחזים בחבל, או שהחבלים אוחזים באנשים, אבל הם ממשיכים להתגלגל להם הלאה, ביחד אל העתיד, דור אחרי דור.

בסופו של דבר, יותם עבר ברית מילה.

לא הייתי מסוגל לעשות את זה לאימי, לחתוך את החבל הזה באופן מופגן כל כך. הבנתי שזה יהיה עבורה פצע עמוק שלא יחלים, ממש באמצע הלב, שלא יאפשר לה ליהנות מהמשפחה המורחבת - מן קיר אפור של בטון שתמיד יישאר בינינו. אני לא גאה בכך; עשיתי את השיקולים, אני מכיר את הנפשות הפועלות, החלטתי את מה שהחלטתי, ואני מקווה שיום אחד יותם יסלח לי. גם אם יהיו לנו בנים נוספים, אני מניח שהם יעברו ברית מילה. לכאורה, שום דבר לא השתנה במבחן התוצאה.

אבל השמיכה השקופה כבר אינה מכסה אותי. עזבתי את החבל הזה, והוא לא ימשיך איתי אל עבר העתיד. גם אשתי עזבה אותו, וגם אנשים רבים נוספים שאולי עדיין ימולו את ילדיהם, כי זה מה שהחברה מצפה כיום. ייתכן כי גם אנשים מסורתיים ודתיים, שאין להם שום כוונה להפסיק את המנהג, יבינו את הטיעונים ואת נקודת המבט החילונית ויקבלו אותה באותו האופן שבו הם מקבלים חילוניים שנוסעים בשבת. כאשר יותם יגדל ויהיו לו ילדים משלו, אנחנו נהיה החברה. אנחנו נהיה המבוגרים. ואנחנו נעודד אותו לא לימול את בניו.


נפטרתי מהשמיכה השקופה הזאת, וישר עולה בראשי השאלה – אלו שמיכות נוספות מכסות אותי מבלי שאדע על קיומן?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

54 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת