00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קולינרי ועוד

אין כמו יפו בין ערביים - תמונות יפואיות בחג` כחיל.

לפני כשבועיים קיבלתי פניה להצטרף לסיור ביפו העתיקה ולארוחה במסעדת חג' כחיל. רשמתי לי את האירוע ביומן אך לא הייתי בטוחה שאגיע, בעיקר בגלל חוסר כוחות שאני חווה לאחרונה. ברגע האחרון שוכענתי והסכמתי.. בעיקר בגלל סקרנות.

לפני מספר חודשים כאשר מסעדת חג' כחיל נפתחה ולאחר מספר תשבוחות שקראתי עליה החלטתי שבעיקר בגלל אהבתי לפתיחים מעניינים, הגיע הזמן לנסות.. מרבית הסלטים היו טובים אך היו גם אלה שאיכזבו. למנות העיקריות חלקנו את מנת הקבב החלבי שהיה מאכזב בגלל תיבול יתר של הבשר ובצק שלא נאפה מספיק. צלעות הטלה היו שומניות וטובות אך לא היה קשר בינן לבין תוספת הפירה בטטה שהוגש.. אני עדיין תוהה מה הקשר בין אותו פירה בטטה לבין מטבח ערבי גלילי. על הקינוחים ויתרנו. אבל זה היה לפני מספר חודשים ממש בסמוך לפתיחתה של המסעדה וחשבתי שלמסעדה מגיע צ'אנס נוסף.

את הסיור פתחנו בכיכר השעון עם הסברים של המדריכה, מיכל ששון, על הדליז'אנסים (כרכרות רתומות לסוסים מסוף המאה ה-19 אשר הובילו ברחבי הארץ כ-10 נוסעים) והמשכנו בין סמטאות יפו העתיקה, כיכר החלפנים, גן הפסגה, נמל יפו עם המון סיפורים, שירים ונקודות מן העבר.

בדיוק בעת השקיעה, חזרנו לנקודת ההתחלה כאשר כולנו כבר פיתחנו תיאבון ורעב, בייחוד כאשר מדי פעם מישהי הזכירה את הכנאפה שמצפה לנו בקינוח..

כאשר נכנסו למסעדה, שהיתה מלאה בשולחנות גדולים ובקבוצות, המתין לנו שולחן ארוך במרכזה. בערב שכזה כאשר המסעדה היתה מלאה היה דיי קשה לשמוע את מה שנאמר בשולחן למעט האנשים שצמודים אליך, מה שגרם שנעים חג' כחיל והשף עומר עילואן היו צריכים לעבור כל פעם בחלק מהשולחן ולחזור על דבריהם. בין היתר נעים חג' כחיל סיפר על איך שהתחיל בכיכר (שכיום ידועה בתור כיכר חג' כחיל) עם דוכן שווארמה ומתוך רצון שלא להפריע לשכנים הוא פשוט קנה את כל הבניין שמעל לדוכן. את השף עומר הוא בחר תוך כדי ביצוע תחרות למשך כשבוע של "שף נולד" כאשר בכל יום שף אחר בישל למשפחתו של חג' כחיל וחבריו והם "שפטו" את השף. למרות שלא קיבל את מרבית הקולות, נעים חג' כחיל בחר בעומר עילואן (מגיע מכפר קטן ליד נצרת, עין מהר) בעיקר עקב הכשרתו במסעדות גליליות מוכרות כגון אל באבור ודיאנא ובשל ניסיונו האירופאי, עילואן פתח 2 מסעדות בגרמניה יחד עם אחיו. בקשה אחת היתה לנעים חג' כחיל מהשף שלו, לשלב בתפריט המסעדה את פרי הסברס שמתקשר לילדותו של חג' כחיל כאשר מכר אותו על מנת להרויח כסף.

על השולחן כבר המתינו לנו קנקני שתיה: לימונענע, רימונים ומים. ודי מהר התחילו לזרום לשולחן קעריות עם ערכת סלטי הבית (25 ש"ח לסועד) ומבחר מהמנות הראשונות המוגשות במסעדה. מה היה שם: סלט עלי בייבי עם גבינת עזים מצופה בפירורי לחם מטוגנת, פרוסות סברס אדום עם כדורי לבנה כבושה, שקדים ונענע (28 ש"ח), פרוסות סלק עם גבינת עזים, משמש ממולא גבינת עזים ואגוז מלך, גבינת לבנה עם חרדל בר, גבינת לבנה עם שום, פלפל חריף ואגוזי מלך (28 ש"ח), חציל כבוש, חציל קלוי, סלט סלק ותפוח עץ, גזר מבושל עם לימון, גרגירי כוסברה ושמיר, חומוס עם טחינה ירוקה וגרגירי חומוס, סלט תורכי, סלט אבוקדו ועירית, כרובית מטוגנת עם טחינה, סלט עוף עם זיתים, עגבניות מיובשות, בצל סגול וקצח וסלט קולורבי עם גזר ושמיר. כל זה לווה בפיתות עם זעתר מהטאבון.

מבחינתי מלכת הסלטים וזו שאם לא הייתי מהרהרת באחוזי השומן שלה, הייתי קונה אותה באופן קבוע הביתה היא גבינת הלבנה עם שום, פלפל חריף ואגוזי מלך. שילוב גאוני שמהווה שדרוג לשאר הלבנה שמוגשים במסעדות גליליות אחרות. בנוסף המנות הראשונות שלא היו חלק מערכת הסלטים כמו הסברס, המשמש, גבינת עזים מטוגנת היו מעולים והיוו מבחינתי את החלק הטוב ביותר של הארוחה שתוספת הפחמימה מהטאבון :) שאר הסלטים נעו בין טוב (חציל קלוי, אבוקדו) לבינוני וחלקם אף לסתמי (סלט העוף, סלט תורכי).

כאשר רובנו כבר די מלאים הגיעו לשולחן המנות העיקריות שכללו את המנות הכי נמכרות במסעדה:

מחמר (55 ש"ח) - פיתה עיראקית שעליה בצל מטוגן מתובל בסומק ועוף משוטח עם המון שקדים גרוסים. איני חובבת עוף למעט בצורתו הנקייה ללא עצמות, עור ושאר חלקים, לכן טעמתי חתיכה מהפיתה עם הבצל, סומק ושקדים.. הפיתה היתה עסיסית (מה לעשות שומן עושה רק טוב לבצקים, אפילו אם הוא של עוף) במרכזה וקריספית בקצוותיה.

קבב חלבי (68 ש"ח) - קציצות טלה מונחות בצלחת חרס עם עגבניות ובצל מכוסות בבצק ונאפות בטאבון. הבצק היה נפלא וספג את אדי התבשיל אך הקציצות היו בעל טעם "כבשי" חזק מדי והרוטב שנוצר מהעגבניות היה דליל מדי וחסר טעם.

צוואר טלה ממולא באורז מתובל בקינמון ובשר אנטריקוט טחון (180 ש"ח ל-2 סועדים) - הבשר היה עסיסי. מאוד עסיסי.. בעיקר בגלל שומן רב שבנתח שהוגש לצד השולחן שלנו לא נמס כולו.. מילוי האורז לא היה עשוי כיאות, שוב בנתח שבצד שלנו, - בחלקו היה חסר תיבול, בחלקו היו קטעים של גושים יבשים. המנה קצת אכזבה, אך למיטב הבנתי משיחה עם צידו השני של השולחן שהנתח השני שהוגש היה עשוי ללא דופי.. חבל שאין אחידות בייחוד במנה כזו שכה מזוהה עם המטבח הגלילי. (בתפריט ניתן למצוא צלעות ממולאות, צוואר ממולא ושוק טלה ממולא - הבדל הוא בכמות האנשים שמנה מיועדת להם וכמובן בנתח). אגב, השף סיפר שהצוואר נמצא כ-10 שעות בתנור ועל מנת שהמנה תהיה מוכנה לזמן הסרוויס, הטבח מהשווארמה השכנה מגיע בסיום המשמרת שלו בסביבות 3-4 לפנות בוקר ומכניס אל התנור את הבשרים הממולאים ומשגיח עליהם עד שהשף מגיע מביתו. אגב 2 - המנה מוגדרת ל-2 סועדים אך יכולים לחלוק בה לפחות 3-4 אנשים בייחוד אם לוקחים את פלטת הסלטים בהתחלה.

על פי נעים חג' כחיל את בשר הטלה הוא רוכש את עדנן אל חקרוש "כל בו בשר" מכפר כנא. זן הטלה אותם הם רוכשים הוא תערובת בין הטלה הבלאדי לבין הטלה המעורב מה שיוצר זן שנקרא מכולאי.

כתוספות הוגשו מג'דרת בורגול ועדשים שהיתה חסרת תיבול ומיותרת.. מעט כמון ומלח היו עושים לה פלאים, מה גם שהיה עדיף להגישה חמה. בנוסף הוגשה פריקי עם גזר מגורר, גם כאן התוספת לא היתה חמה ומלח היה עוזר לשפר את הטעם. למרות שמבחינתי התוספת הפחמימתית שליוותה כל אחת מהמנות היתה מספיקה ולא היה צורך בתוספות אלו.

לאחר אתנחתא קצרה שבה המלצרים (שלהבדיל ממקומות אחרים כאן היו מצוידים באוזניות ומכשירי קשר) פינו את השולחנות והגישו לכל אחד קינוח אישי שמורכב מחתיכת כנאפה ועטאייף (קינוח ערבי שמוכן בעיקר בתקופת הרמאדן - מגיע ממולא בגבינת עזים מתוקה או בתערובת אגוזים קצוצים וקינמון. הבצק אגב נורא מזכיר קצת לחוח שאותו ממלאים ומקפלים, מטגנים בשמן חצי עמוק ואז טובלים בסירופ סוכר). למזלי את שכני החמוד, טדי מבקר במסעדות, ואני חלקנו את העטאייף שלנו מאחר וכל אחד קיבל מילוי שונה. העטאייף במילוי אגוזים היה מעולה לעומתו זה במילוי הגבינה היה מעט מבאס בטעמו מכיוון שהגבינה התקררה והפכה לצמיגית. הכנאפה הוכנה כראוי ולא הכילה צבע מאכל כשם שניתן למצוא בלא מעט מהמקומות ביפו, אטריות הקדאיף היו קריספיות ושחומות אך סבלו מאותה הבעיה שסבל העטאייף גבינה, הגבינה התקררה והתקשתה והפכה לצמיגית ובלתי לעיסה. מניחה שזו היתה בעיקר בעיה של המון תמונות שנלקחו בעת ההגשה והסידור על הצלחת של הקינוחים. לכנאפה הזו בהחלט יש פוטנציאל ואני מקווה הם מכינים זאת לשולחנות שמזמינים במנות אישיות ולא בפלטה גדולה.

לסיכום, לאחר 2 ביקורים במסעדה אני ממליצה בעיקר על המנות ראשונות, חושבת שאין צורך להזמין את פלטת הסלטים המרכזית אלא עדיף להזמין מבחר מנות ראשונות לחלוקה במרכז השולחן. המנות יותר מיוחדות ולטעמי גם יותר טעימות. בגזרת המנות העיקריות, יש עוד מה להשתפר. בהנחה שהכנאפה מוכנה כמנה אישית, אני ממליצה עליה.. אך לטעמי קינוחים זו מנה מיותרת ללא כל קשר לארוחה זו, פשוט מעדיפה להשאר עם טעם הבשר בפה ואם כבר קינוח אז סורבה או קינוח פירותי מנצח כל מנה אחרת.

חג' כחיל. רחוב רזיאל 18, כיכר השעון יפו.
פתוח כל יום מ-11 ועד חצות.

 

גילוי נאות: הייתי אורחת המסעדה.

תודות: ענבל קליין מ"קידום מסעדות במדיה החברתית" על ההזמנה, למיכל ששון על הסיור המהנה ולמסעדת "חג' כחיל" על הארוחה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מעיין נדיר אלא אם צויין אחרת