00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

בלוז לחופש הגדול – ולשירלי האחת והיחידה

אז לאחר שקיננו על נפילת המקדש בט' באב, ושמחנו ואהבנו בט"ו באב לא נותר לנו אלא לחוש שעברנו ארועים דחוסים ריגשית מאבל וצער עמוקים, לאהבה וחיבור בין כל חלקי העם עת מותר לכל שבטי ישראל להתחתן זה עם זה וכל שנותר לפנינו הוא עוד סוף אוגוסט מהביל דביק וחם, שמה כבר לא נאמר עליו? התחממות כדור הארץ, זיהום האויר, ושבילדותנו זה היה דווקא נחמד.

את אוגוסט יש להעביר בתוך המזגן, אין לצאת הבית אלא איתו בלבד, באחדות גמורה ולשמור רק על רוגע וקרירות.
בלי ריגושים מיותרים, בלי מחשבות עמוקות פשוט לצלול מתחת לגלי החום ולדעת שצריך חופשה, הרבה חופשה עם אבטיח ובולגרית, לאחר הדברת המזיקים והיתושים ופשוט לחכות כדי לעבור את זה בשלום עד לחגים, שרק לאחריהם אפשר לחזור ולהתחיל שוב לנשום. או לחילופין לחזור להיות בן אדם שאינו דביק כל הזמן...

אין מי המבין יותר לצורך לעבור את הקיץ בשלום כמו הורים לילדים. ילדים זה בכל הגילאים. עד לצבא.
את הקטנים צריך להעסיק ולשעשע ולשבור את הראש היכן לארגן אותם ועם מי וכיצד, ועם בני העשרה להשתגע מהלילות ההופכים לימים וההשכמות בשעות אחר הצהריים המאוחרות ואיך הם טוחנים את השעות מול המחשב והטלויזיה.

רק להזכיר שגם זה עובר, כמו הכל, ואחרי שהילדים כבר אינם ילדים עוד וכבר בוגרים, איך מתגעגעים לאותם גילאים שאז הייתה מתיקות ושיתוף יומי וקשר הדוק וחם ועכשיו הם כבר בחיים של עצמם ועפו מן הקן, כמונו בגילם, וזהו פרק חדש בחיים, הפרק החדש, לחזור ולהיות עצמי נטו. אולי אכתוב אז איזה בלוג קטן?

אז השם השני של הבלוג הוא שירלי.

אי אפשר לסיים את העונה הראשונה בלי לומר כמה מילים טובות היוצאות מן הלב על שירלי מנהלת הבלוג שלי והקלדנית הטובה בעולם המקלידה במהירות בלתי נתפסת את כל שלל התשובות לפורומים השונים.
פרט לכל העניינים הטכניים האלו היא כה מקסימה שהצעתי לה לאמץ אותה כבת אך עדיין לא ברור מה בדיוק יוכל לצאת מאימוץ זה, מה גם שבעלה טרם נשאל בעניין חשוב זה. אך נלך דבר דבר...

נתחיל מזה שעד היום כל דרכי המקצועית: לימודים, התקבלות למקומות עבודה, הצעות עבודה, השתלמויות, כמות המטופלים בקליניקה ועוד ועוד, תקצר היריעה מלפרט עומדת בסימן "ניסים". למה הכוונה? אני רק חושבת אודות המשאלה בעניין, משהו התחלתי, ראשוני ממש עוד לא פועלת בעניין, ממש כלום, ואז מופיעה מולי ההצעה החד פעמית האולטימטיבית. כשאלת המזל הטוב עומדת בפתח לא אומרים לה לא וממהרים לפתוח.
כך היה עד היום בכל דרכי המקצועית. רק לברך ולהודות ליקום ולהישאר בפליאה ובהודיה מתמדת.
כאילו יש תיקשורת ישירה ומענה מיידי ביני לבין היקום. פלא גדול.

אז כאן נכנסת לעניין כמובן גם שירלי שכן גם היא חלק מתכנית היקום בעניין: לפני כשנה, פירסמה קלדנתי הקודמת, שתכונה להלן התוספת המשפחתית העתידית שלי באחד מאתרי חיפוש הג'ובים את בקשתי לקלדנית מענה לפורומים שבניהולי כך וכך שעות עבודה שבועיות בשכר כזה וכזה. ולמה? כי בני הסינולוג ותוספת שלי נסעו לטיוואן להשתלם שנה בשפה הסינית.

הקיצור, התקבלו עשרות רבות של תשובות. מתוכם בקעה ועלתה שירלי עם 100% התאמה.
איפה נשמע דבר כזה 100% התאמה.
כל השאר התמקמו בין ה- 80% קצת למעלה, קצת למטה.
אז חייגתי וחייגתי לשירלי ואין מענה. טוב, קיץ, אולי נסעה לחופשה, חו"ל, משהו.
לא ויתרתי, מועד הנסיעה לטיאוון מתקרב והולך והזמן אוזל. עוד עשרה ימים ואני מתעקשת ומצלצלת ואין מענה. נשברתי וקבעתי עם שתי קלדניות פונטציאליות. כל אחת מסיבתה ביטלה הראיון ברגע האחרון.

אות משמים לא?
שלחתי אימייל לשירלי הלא ידועה והפעם בינגו יש תשובה. לא תאמינו: הנייד שלה התקלקל משך 10 הימים. בדיוק כשאני צריכה אותה ובגדול אין לה תקשורת סלולרית. מיהרנו לקבוע פגישה וכל השאר הוא היסטוריה. צריך להתעקש ולהתמיד על דברים אותם רוצים ובפרט שהיקום מבטיח שזו התאמה מוחלטת.
כששני אנשים נפגשים ויש ביניהם את זה, לעתים קרובות זה מיידי ותמיד תמיד נוצרת התרחבות אצל שני הצדדים. התרחבות הלב מביאה להתרחבות רעיונית חוויתית וכ'ו.
אז כבר בהתחלה הודיעה שירלי שכחודש וחצי לאחר תחילת עבודתנו היא נישאת במזל טוב, וכמה שבועות לאחר מכן נוסעת. איך לא לירח דבש. החלטנו לקבל ששון ושמחה מחד ולאפשר עבודה בששון מאידך.
נתחיל לעבוד, שירלי תצא לשמחותיה ונמשיך לעבוד לאחר מכן.
הכל התקבל באהבה ועם כל ההפסקות הקטנות האלה יצאנו לדרך, שכן הכל נראה אז ועד היום מושלם ממש.

אז אני רוצה לומר כמה מילים על שירלי:
שירלי היא סטודנטית מצטיינת לפסיכולגיה, אמצע תואר ובו בזמן תותחית אינטרנט ומחשבים. מטעמיה שלה החליטה תוך כדי הכרותנו לראות לטווח ארוך את עתידה בתחום המחשבים.
אין ספק שתצליח ובגדול בתחום שבחרה אבל אני רוצה רק לומר לך שירלי שהיכולות הטיפוליות שלך הן מדהימות: האנרגיות החיוביות, החיוך התמידי, העדינות, הקבלה, ההקשבה, המתינות, הפרופורציות הטובות של ראיית הדברים, הדייקנות, האמינות, הנאמנות... תיקצר היריעה... ממש חבל על הזמן.
שירלי מקלידה את התשובות המקצועיות שלי בפורומים השונים וסופגת בכמויות את כל השטותניקיות, הטיפשות, הילדותיות, ובקיצור, את כל הצד המשוגע שלי.
בין הקלדה להקלדה, אני מפטפטת ומספרת סיפורים על הא ועל דא, ואין כמו שירלי, שותף אמפטי ומקשיב. כבר אמרתי, החמצה לתחום הפסיכולוגיה.

בבחינת הגמר שלי בתואר שני לפסיכולוגיה קלינית שנמשכה יומיים, הייתה ביום השני שאלה אחת בלבד: דמו בנפשכם שאלה אחת שלה ניתנו בין 3 עד 5 שעות לתשובה, אלוהים ישמור.
שאלה מדהימה המלווה אותי כמוטו עד היום להלן השאלה: "יש האומרים כי בריאות נפש היא היכולת לדעת בחברת מי אפשר להשתגע" – דון.
טוב, אז עניתי על כך כמה מחברות פוליו, ומה לעשות סיימתי בהצטייינות (כתבה אחרונה מותר קצת להשוויץ).
שירלי היא בדיוק האדם החם המקבל הלא שיפוטי שבחברתו אפשר להשתגע.

בכלל, לתפקד מרבית שעות היום כפסיכולוג קליני (כמו ששירלי נוהגת בי) משאיר הרבה משקעים של רצון להתפרע מבפנים: להגיד כל מה ששתקת, לצחוק, להשתטות, הקיצור, להשתגע: להיות מי שאני ולא אכפת לי מכלום, ולא אכפת לי מה תחשבו עליי.
אז שירלי היא גם הקלדנית שלי והיא גם הפסיכולוגית הצמודה שלי.
4-5 שעות מידי שבוע.
מצטיינת בשניהם.

אז היכן נוצרה כאן ההתרחבות שבהתחברות בינינו?
לשירלי נפל האסימון במהלך עבודתנו המשותפת שפניה דווקא לתחום המחשבים והאינטרנט (מקווה שלא ייאשתי אותה מדמות הפסיכולוגית אותה פגשה...)
תוך כדי שיחה איתה על ענייני העולם ומלואו דרך האינטרנט נפל אצלי האסימון להקים בלוג...
כלומר אני אכתוב ידנית כמובן את התוכן ושירלי תארגן את כל היתר מבחינה אינטרנטית. ותהיה מנהלת הבלוג.


אמלא הייתה זו שירלי וידיעותיה האין סופיות והבנתה העמוקה באינטרנט לא היה נולד בי כלל רעיון הבלוג כי איך לכל הרוחות מתפעלים חיה שכזאת?

כך שללא ספק שירלי הפכה להיות המנכ"ל של הבלוג והיחצנית שלו, ואני זו המבשלת וכך כל העסק זורם נחמד ובנעימות.

אז תודה לכל הפונים והפנות לפורומים השונים, ,בהם אנחנו עונות מדי שבוע,
תודה לכל מי ששם נפשו בכפו וקרא בבלוג, וכמובן המון תודה לשירלי המקסימה.

לא להאמין אבל כבר עבר שבוע מאז חזרו החבר'ה מטייוואן, מה שאומר שאני ושירלי שנה שלמה ביחד, ממש לא להאמין איך הזמן טס.

אז שתהיה לכולנו חופשה נעימה, עד העונה הבאה, עת נחזור וניפגש בעזרת השם.
יאלה ביי, עד אחרי החגים.
 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת