1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

המדריך החסר לנימוסים והליכות – פרק ט"ח - במעלית

 
אחד הדברים שאהבתי כשגרתי בארה"ב היה הנימוס של (כמעט) כל אדם בו נתקלנו.
נכון שלפעמים הנימוסים היו מוגזמים ומעיקים, אבל אני מעדיף נימוס מוגזם על גסות מוגזמת.
אחד המקומות שבו האמריקאים (לא כולל ניו-יורקים) הצטיינו בנימוסיהם היה המעלית.
 
הכללים פשוטים אך ברורים:
-          לפני הכניסה למעלית יש להמתין לכל מי שרוצה לצאת ממנה
-          יש לאפשר לממתינים אחרים להיכנס לפניך
-          אם את/ה במעלית ומישהו אחר רוצה להיכנס – יש להחזיק את הדלת פתוחה למענו
-          אם את/ה עומד/ת ליד הכפתורים יש לשאול את הנכנסים לאיזה קומה הם רוצים להגיע וללחוץ על הכפתור המתאים למענם
-          אם המעלית דחוסה ואת/ה עומד/ת ליד היציאה, כל פעם שהדלת נפתחת יש לצאת מהמעלית (ולהחזיק את הדלת) כדי לאפשר לאנשים לצאת
 
לא ברור לי היכן לומדים האמריקאיים את נימוסי המעלית (ברור לי שלא בעיר ניו-יורק - המזכירה יותר את תל אביב מכל עיר אחרת בה הייתי בארה"ב) אבל נראה שרוב האמריקאים  מכירים את הכללים ומצייתים להם.
גם אני למדתי את הכללים האלה מהר מאוד ונהניתי לשחק את המשחק.
 
ואז חזרנו לארץ.
 
בארץ הכללים פשוטים יותר:
-          המעלית היא שלך ולמענך. היכנס אליה תוך התעלמות מאנשים אחרים  ללא הבדל דת גזע ומין.
 
נכון שזה פשוט? קל ללימוד וליישום. ואפשר גם לתרגם את הכלל לשפה יותר מוכרת ולכלל הברזל המנחה את רוב הישראלים רוב הזמן: אני לא פראייר.
מישהו רוצה לצאת מהמעלית כשאתה רוצה להיכנס? לא צריך לחשוב הרבה – פשוט להיכנס – אחרת הוא עלול לעכב אותך ואתה תפסיד זמן ותצא פרייר.
מישהו רוצה לצאת ממעלית דחוסה ואתה עומד בדרכו? אל תזוז אף צעד אחד. אתה הרי לא פראייר.
מי צריך את כל הנימוסים האמריקאים המעושים כשאפשר לבחור בישירות הישראלית?
 
כבר כמעט שבע שנים שאני עובד באותו בניין. בניין בן חמש קומות + 3 קומות חניון תת-קרקעי ושתי מעליות.
אין ספק שהתכנות של המעליות בבניין הוא מהגרועים ביותר שראיתי. כתוצאה מכך זמן ההמתנה למעלית הוא ארוך יחסית (אתמול לדוגמא חיכינו למעלית בקומה החמישית – שתי המעליות עלו עד הקומה הרביעית ואז ירדו שתיהן לחניון...)
יש לי הרגשה שגם המעליות האלה הן מאוד ישראליות ולא רוצות להיות פראייריות לכן כל אחת מהן מצפה שהשנייה תעשה את המאמץ לאסוף אותי.
אבל אם נחזור לנימוסים - נראה שזמן ההמתנה הארוך למעליות גורם לאנשים לדבוק עוד יותר בכללי הנימוס הישראלים. אני מניח שזה דומה לחוק הידוע (אך הבלתי כתוב?) שככל שהכביש עמוס יותר הנהגים בו יצייתו פחות לחוקים (הרשמיים והכתובים – כגון מתן זכות קדימה).
 
אבל ככל שהשנים חולפות נראה לי שחוסר הסבלנות (והסובלנות) של הנוסעים במעליות מקצין. לאחרונה שמתי לב לכך שיותר ויותר אנשים מיישמים כלל חדש:
-          מיד לאחר שלחצת על כפתור הקומה הרצויה, לחץ על כפתור "סגירת דלת"
 
אפשר לראות בזה תת סעיף של כלל הברזל הראשי – סגירת הדלת המהירה תוביל אותך יותר מהר לקומה שלך תוך התעלמות מאנשים אחרים – אבל לדעתי חוסר ההתחשבות מגיע לשיאים חדשים.
בשבועות האחרונים ראיתי מקרים בהם כמה אנשים נכנסים למעלית בזה אחר זה כשהראשון לוחץ על "סגירת דלת" בלי לשים לב שיש אנשים מאחוריו והדלת מתחילה להיסגר עליהם. (או אולי הוא שם לב לאנשים שמאחוריו אבל החליט באופן טבעי לא להתחשב בהם?)
היו גם פעמים בהם ראיתי מישהו שעומד ליד הכפתורים ובכל פעם שהמעלית נעצרת הוא לוחץ מיד על "סגירת דלת" בלי לבדוק האם מישהו אחר רוצה לצאת מהמעלית או להיכנס אליה.
(כדי שלא אואשם בשוביניזם אבהיר מיד שראיתי גם נשים הלוחצות בחוסר סבלנות על "סגירת דלת". השימוש במין זכר נעשה מטעמי נוחות ושוביניזם).
 
אתמול כשיצאתי מהעבודה בחנתי בעיון את כפתורי "סגירת דלת" ו"פתיחת דלת". שלא במפתיע הראשון היה שחוק ושרוט משמעותית יותר מהשני.
לאור זאת אני חושב שיש פיתרון באופק: בקרוב כפתור "סגירת דלת" יקרוס תחת העומס והנוסעים במעלית ייאלצו להיות קצת יותר סבלניים.
 
הרשומה המומלצת להיום -  טיול ב-KOLI (פינלנד) -  בבלוג של הילדה בחולצה הכחולה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

85 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת