00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Aliens & Mind Control

אדריאן דביר - טיפול מספר 9.

7.4.2000

טיפול מספר 9 אמור היה להיות הטיפול האחרון בסדרת הטיפולים הנוכחית.
החוצנים סיימו את שיפוץ המוח ואמרו (דרך אדריאן) שעכשיו צריך להמתין חצי שנה ולראות כיצד יתפתח המצב.
סיימתי סוף סוף את מלאכת כתיבת ההערות לספרו של אדריאן "לרפא עם חוצנים".
זה היה פרויקט מרתק. בפעם הראשונה הרשיתי לעצמי להתייחס לנושא החוצנים באופן חופשי.
צירפתי להערות קובץ נוסף ובו רעיונות משלי, שאינם שייכים באופן אורגני לספר.
הגשתי לאדריאן את דפי הספר והדיסקט עם ההערות באופן חגיגי בתחילת הטיפול.
אדריאן התעניין מה דעתי על הספר וסיפרתי לו בקיצור.
כבר לאחר השיחה הזאת ציין אדריאן כי חל שיפור משמעותי בקצב הדיבור והחשיבה שלי. הוא שאל אם שמתי לב לכך. אמרתי שכן. הוא ציין שבטיפולים הראשונים נראה היה שאני ממש מתקשה לנסח משפטים. היה מרווח רציני בין משפט למשפט.
אמרתי לו שהוא צודק, אך חלק מכך נבע מכך שנפגשתי עם טיפול מסוג חדש ולא ידעתי כיצד להתנהג.
סיפרתי שעם השיפור במוח חוזרות לפתע תחושות ומחשבות שלא נתקלתי בהן שנים רבות. ישנה תחושה של גילוי: "הי זה אני! חזרתי!" אכן ישבתי מול אדריאן ודיברתי בשטף שמזמן לא יצא לי. 

לפני הנושאים האישיים היו לי כמה עניינים אחרים לספר.
סיפרתי לאדריאן על הנסיון שלי לעניין חולת תסמונת העייפות הכרונית בטיפולי חוצנים.
הסיפור שלה הופיע בעיתון ואני החלטתי להתקשר אליה.
לטלפון ענה בחור צעיר שהציג את עצמו כחבר שלה.
הוא היה חסר סבלנות אך הסכים לרשום את מספר הטלפון שלי.
היא לא חזרה אלי אז למחרת שלחתי לה Email ובקשתי שתיצור איתי קשר.
היום יום שישי, טרם קיבלתי תשובה.

אדריאן שמע את הסיפור ונקט יוזמה. הוא נתן לי את הטלפון של הבחור חולה ה- CFS שמופיע בספרו.
הוא אמר שהוא הסכים להתראיין ולהצטלם בוידאו ולכן אולי יסכים לשתף איתי פעולה.
התרשמתי מהפעולה של אדריאן. הוא לא היה חייב לעשות זאת. יתכן שהוא מסתבך עם הבחור שלא נתן את אישורו לחשיפת שמו.
התכנית היא שאני אצור קשר עם הבחור ואשמע את סיפורו, ואז אנסה להפגיש בינו לבין הבחורה, על מנת שינסה לשכנע אותה (איתי או בלעדי), לנסות את הטיפול.

אחרי כן סיפרתי לאדריאן על האישה שניסיתי לשלוח לחוצנים לפני שהיא עוברת ניתוח גב מסוכן.
אחרי שבועיים הגיעה לי הודעה בתא הקולי. האישה הודתה לי על החומר ששלחתי ואמרה שהיא ובעלה עדיין שוקלים והם יודיעו לי מה הם החליטו. אבל הסיפור לא היה תוכן ההודעה אלא טון הדיבור של האישה: ה- subtext.
האישה דיברה בטון מרגיע, כפי שמדברים אל מישהו שנשתבשה עליו דעתו.
המסר הבלתי מילולי היה: עדיין לא החלטנו אם אנחנו מספיק מיואשים כדי לוותר באופן מודע על השיפוט הרציונאלי שלנו. הרעיון שלך מעניין, אולם לא פסלנו את האפשרות שירדת קצת מהפסים. אנו מקווים שלא תפגע אם נחליט שלא לנסות את הצעתך.
כשסיפרתי על כך לאדריאן שנינו היינו משועשעים.
אדריאן ציין כי מנסיונו, ישנם תמיד אנשים המשתכנעים מייד, רובם כאלה שהיו חוצנים באחד מגילגוליהם הקודמים, וישנם כאלה ששום הסבר לא ישכנע אותם. הדבר מבחינתם בלתי מתקבל על הדעת וזהו.
"וישנם כאלה שנתקעו באמצע" מלמלתי. אני הייתי בדילמה. מבחינה הגיונית לא שללתי את קיומם של החוצנים, אך מבחינה עובדתית לא היו לי הוכחות.
אני: הבעיה היא שבכל המקרים השאלה הראשונה ששואל האדם היא: האם ראית אותם? כשהתשובה היא שלילית האמון יורד בחמישים אחוז.
בהזדמנות זו העליתי לפני אדריאן את הרעיון שעליו חשבתי בבית:
מדוע שהחוצנים לא ירימו יד או רגל שלי, כפי שהם מרימים למטופלים שהם בודקים את הפרקים שלהם, ובכך יספקו לי הוכחה חד-משמעית לקיומם?
אדריאן: זה תלוי ברצונם. לרוב הם אינם אוהבים "לשחק" במשחקים האלה. הם עושים רק מה שצריך.
עברתי לנושא אחר.
אני: מה לגבי סכרת? האם החוצנים מטפלים בבעיה?  (חשבתי על חבר שלי שחולה במחלה).
אדריאן: כן. הם מטפלים בנזקים וגם משתילים תאי לבלב חדשים.  
אני: בסדר. אם כך נעבור עכשיו לדבר על הבעיות שלי.

כזכור, סיכמנו בטיפול הקודם שהחוצנים יסיימו לטפל לי במוח. כמו כן הם ינסו לשפר את המצב בברך ימין.
אני מבקש גם שיבדקו את מצב הפטריות בציפורני הרגליים, שטופלו בפעם הקודמת.
יש לי בעיה נוספת שלא העליתי עד עכשיו. כנראה בגלל שהבעיות הקשות יותר דחפו אותה לשוליים למרות שזו בעיה רצינית. זוהי בעיה שאני סובל ממנה כבר שנים. גם הנוירולוג ניסה לטפל בה. מדובר בלחץ בחזה המקרין ליד שמאל. התופעה מלווה בתחושת קור ביד שמאל ובמקרים קשים תחושה כאילו שאני סוחב עלי משקולת של טון.
אני מבקש לבדוק האם אין בעיה בלב.

(הערה מ- 06/2011: בדיעבד התברר שאת הלחץ בחזה גרם הטפיל שהכניסו החוצנים הרעים. הטפיל הוצא בינתיים.
בשנתיים האחרונות הם עשו לי את זה בדרך קצת שונה:
הם מכוונים איזושהי קרן למפתח הלב (סרעפת) והופ! תוך שניות יש לחץ בחזה.
זהו אחד התרגילים השפלים שלהם.
מאחר שהלב הוא מרכז הרגש, אדם עם לחץ בחזה אינו יכול ליצור קשר רגשי עם אנשים אחרים והדבר מוביל לבידוד חברתי.
הוא גם הופך לקמצן רגשי (כי אין לו רגש לתת) וכולם חושבים שהוא סוציומט שחושב רק על עצמו.
הלחץ בחזה יוצר גם תגובה פיזיולוגית התואמת מצב של חרדה.
אנשים נוטים לקשר לחץ בחזה עם סיבות נפשיות ומתחיל תהליך של חיפוש עצמי מתוך נסיון להבין "היכן שגיתי", פגישות עם פסיכולוגים ויועצים רוחניים למיניהם.
מובן שבמקביל מתחיל סבב בדיקות לב שלרוב לא מעלה דבר.
עבור החוצנים הרעים אין דרך מוצלחת מזו לשבש חייו של אדם. מוציאים אותו למסע חיפושים עקר שיכול לקחת שנים). - - -

אדריאן: בסדר, החוצנים יבדקו את הלב. הם גם ישימו לך עוד פעם את החומר על הפטריות שבציפורני הרגליים.
הטיפול התחיל.
אדריאן: האם אתה מרגיש משהו?
אני: אולי קצת זרמים בכפות הרגליים. זה הכל.
אדריאן: בסדר. תעצום עיניים. ננסה לעשות איתך עוד נסיון של דמיון מודרך.
(מכאן והלאה כמעט כל הטיפול היה כשאני בעיניים עצומות).
תדמיין שאתה מטייל על חוף הים. אתה נכנס למים ומשתעשע שם. האם אתה מצליח?
אני: באופן חלקי. אני רואה את עצמי מבחוץ לא מבפנים. אני על חוף הים. יש לאורך החוף צוקים גבוהים. כמו בנתניה.
אני לא מבין מאיפה אני מכיר את החוף הזה. אה כן. הייתי שם קצת לאחר התיכון. אני נכנס למים. המים בגובה החזה שלי בערך. אני משתעשע. צולל וקופץ מעל המים.
אדריאן: תדמיין שאתה שוכב על מזרון ים. תנסה לדמיין איך אתה מרגיש.
אני: בסדר. אני על המזרון. הבעיה היא שאני בעצם לא כל כך אוהב ים. אני מעדיף בריכה או מים מתוקים.
אדריאן: בסדר. תמשיך ללכת לאורך החוף. אתה מגיע לנהר הנשפך לים. אתה מתחיל ללכת במעלה הנהר.
אתה מרטיב את כפות הרגליים במים. אתה מגיע למפל קטן בגובה מטר בערך. אתה מתיישב מתחתיו, נותן למים לזרום עליך.
אני: המים קרים. אני חוזר לים.
התרגיל הצליח באופן חלקי בלבד.
אדריאן: המוח הוא מכשיר פשוט למדי. יש לו input  ו-output.במקום לקבל את ה- input מהסביבה החיצונית,
אתה מתקשר עם המוח העתידי ומביא אותו משם. כך אתה יוצר תחושה שלמעשה לא קיימת במציאות.
עבור המוח זה לא משנה.

על מנת לתקן את הרושם אני מספר לאדריאן על הטיפולים שלי אצל ההילר זאב קולמן בניו-יורק באוקטובר 1998.
באותה תקופה תרגלתי מדיטציה באופן די קבוע וזאב קולמן התרשם מהרמה אליה הגעתי.
משך הטיפול הרשמי ארך כשעה אך זאב ידע תמיד להפסיק כאשר לא יכולתי לספוג יותר אנרגיה. הוא הרגיש כאשר יצאתי ממצב המדיטציה.
זאב קולמן הצליח להמס את השעווה שבאוזני ולתת כמה אבחנות מעניינות, אולם בסופו של דבר לא הצליח לעזור לי.
בספרו טען זאב קולמן שהוא נעזר בישויות. מסתבר שאדריאן לא פגש בו אבל שמע עליו וקרא את ספרו.
אדריאן: אני מבין שהלכת להמון מטפלים. לכמה מטפלים הלכת במקביל?
אני: לא הלכתי אליהם במקביל אלא בטוּר (הלצה המרמזת על עסוקו של אדריאן  כמהנדס חשמל).
כל פעם הייתי עושה סדרת טיפולים, נח כמה חודשים ויוצא לסדרה נוספת. (בגאווה) נשבעתי כמו צ'רצ'יל, שלעולם לא אכנע.

מכאן המשכתי לדבר קצת על התקופה לפני שהבעיה המוחית הטרידה אותי.
בעברי היה לי קשר חזק מאד עם התת מודע שלי, מה שהעשיר מאד את חיי.
נהגתי "לחדור" לתת-המודע של חברי וליצור לעצמי מפה של גבולות האישיות שלהם.
כאשר התנהגתי אליהם על פי המפה ולא על פי צרכי הרגע הם התרגזו ואמרו שאני מזלזל בהם משום שאינני מחשיב את דעתם. זה בילבל אותי.
למעשה מה שקרה הוא שלעתים הייתי מודע למפת התת-מודע של האדם, יותר ממה שהוא היה מודע אליה בעצמו.
לעתים התנהגתי מבלי משים על פי המפה של הזולת במקום על פי המפה שלי. זה כמובן יצר בעיות משום ששכחתי את עצמי בתהליך והזדהיתי באופן מוחלט עם הזולת.
מדיום שפגשתי לאחר הצבא (מהקריאה הראשונה שלי) אמרה לי בתוקף: "תפסיק עם זה! אתה לא יכול להזדהות בצורה כל כך מוחלטת עם אנשים אחרים. זה יזיק לך!" לפני כן לא הייתי מודע כל כך לעניין זה. 

לדעתי למרות היותו של התת-מודע קשה לגישה, במצב נורמאלי הוא אמור לספק לנו את כל האינפורמציה שלה אנו זקוקים כדי לחיות. בשביל זה הוא נמצא שם. סך כל המוּדעוּת שלנו ברמת ההתפתחות הנוכחית, אמור להספיק לתמיכה בתפקוד שלנו, גם למי שאינו מדיום.
הצרות מתחילות כשהקשר הזה משתבש. כאשר השתבש לי הקשר עם התת מודע שלי, התחילו להופיע בעיות משונות:
למשל, לא ידעתי עם איזה בחורות להתחיל. לא הצלחתי להבדיל בינהן מבחינה רגשית. זה היה משונה. נהגתי לומר לידידתי שאין לי מושג מה אני רוצה. הגוף שלי לא מספר לי.
גם חיי החברה הרגילים השתבשו משום שהדיאלוג החברתי מצריך תגובות ספונטאניות שהתקשיתי לבצע אותן.
צחוק למשמע בדיחה למשל. כאשר אלה לא מתרחשות נוצר קצר בתקשורת. אנשים חושבים שאתה לא נחמד במקרה הטוב, או באמת לא כשיר נפשית, במקרה הפחות טוב.

קרוב לסוף הטיפול קם אדריאן ואמר שהחוצנים מבקשים ממנו לעשות היליניג. הוא אמר שהוא אינו יודע מה הוא עושה ושהחוצנים מכוונים את ידיו.
המשכתי לשכב בעיניים עצומות.
אדריאן: אתה מרגיש משהו?
אני: כן. ישנה אנרגיה מסביב לראש שלי. אני מרגיש הבזקים בעיניים והעפעפיים רוטטים. יש קצת לחץ באוזניים.
הקול שלי נשמע לי פתאום משונה. קצת עמום.
אדריאן: הידיים שלי נמצאות משני צדי האוזניים שלך במרחק של כעשרים סנטימטר.
לאחר דקה או שתיים אדריאן חזר לשבת.
אדריאן: אוקיי. הטיפול נגמר. אתה יכול לפתוח את העיניים.
פתחתי לאט את העיניים.
אני: מה עשו לי בטיפול היום. שוב טיפלו בראש?
אדריאן: כן.
אני: טיפלו גם בברך ובפטריות?
אדריאן: כן עשו משהו בברך ושמו חומר חדש על הפטריות.
אני: האם בדקו את הלב? מה הדיאגנוזה?
אדריאן: הלב בסדר גמור. אין גם שיבוש הנובע מהמוח. זוהי בעיה שמקורה נפשי במהותו. שאר הבעיות יצרו אצלך חרדה וזו התוצאה.
אני: אבל הלחץ קורה לעתים גם כשאין שום חרדה. בשעות הערב למשל, כשאני רגוע לחלוטין.

(הערה מ- 06/2011: זהו מקרה קלאסי שבו הלחץ נעשה על ידי חוצנים רעים ולכן הוא מופיע בזמנים לא הגיוניים). - - -

אדריאן: זה בהחלט יתכן. לפעמים התת-מודע מפעיל את החרדה ללא התערבות המודע. עם שיפור המצב הכללי זה אמור להיעלם. אם זה מגיע תעשה תרגילי הרפיה.
אנחנו נחכה תחילה לשיפור מצב המוח. זו הבעיה המרכזית. אחר כך נראה אם יש עוד מה לשפר ונטפל בהתאם.
אדריאן ביקש שאעדכן אותו על מצבי פעם בחודש או חודשיים בטלפון או דרך ה-Email.
התלבשתי וארזתי את התיק.
הייתי נרגש. חשתי כי השלמתי שלב חשוב בחיי. במסגרת החיפושים שלי אחר פתרון לבעיותי הרפואיות, זה היה הנסיון הגדול מכולם מבחינת היומרה המוצהרת מצד המטפלים. בין אם הוא יכשל או יצליח, כנראה שמעגל החיפושים שלי הגיע לסופו. רחוק יותר מהיכן שחיפשתי לא אוכל להגיע.
מכאן והלאה אצטרך למצוא פתרונות צנועים יותר, או לחיות עם מה שיש. קיוויתי שלא אזדקק לכך.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל franse אלא אם צויין אחרת