00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

4 חומוסיות בתל-אביב

קוראי הבלוג הקבועים מכירים היטב את חיבתי העזה לחומוס. מדובר במאכל האהוב עלי – ולצערי אני מגיע להכרה הזאת בעיקר כשאני בחו"ל. בטיול האחרון לסין חשתי בשלב מסוים איך גופי ממש נכנס לקריז, עקב מחסור מתמשך בגרגירים. כשנחתתי בארץ, נסעתי ישירות משדה התעופה עם המזוודות לאבו-חסן. הרגשתי כמו נרקומן מכור, שזקוק מיידית למנת הסם שלו כדי להירגע. בשבועות האחרונים הספקתי לרפד את בטני בכל-כך הרבה קטניות, שגופי נרגע מהמצוקה שהיה שרוי בה. ביקרתי בארבע חומוסיות תל-אביביות, שעליהן נגזר עליכם לקרוא בפוסט זה.

 

חומוס זחלאווי, בן יהודה 202

 

היחסים בין ישראל ללבנון נמצאים בשפל המדרגה לא רק מבחינה פוליטית אלא גם מבחינה קולינארית. לבנון תובעת את ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג על כך שישראל גנבה לה את החומוס. לטענתה חומוס הוא מאכל לבנוני מסורתי, והעובדה שישראל מייצאת חומוס לחו"ל בקנה מידה רחב (כמו שעושה חברת שטראוס לדוגמא) מהווה מבחינתה פגיעה בכלכלתה. אני לא יודע מהו חומוס לבנוני אותנטי, אבל בחומוס זחלאווי מתהדרים בחומוס בעל מתכון אותנטי, ששורשיו בעיר זאחלה שבארץ הארזים. הגעתי למקום ביום שבת בצהריים מלא סקרנות.

מנת החומוס-פול, שהוגשה עם גרגירים וטחינה, היתה רעה מאוד. למרות שמאוד התאמצתי, לא הצלחתי לחוש בה בטעם כלשהו - המשחה הלבנה היתה פשוט אנמית לחלוטין. שפכתי לצלחת את כל מה שמצאתי סביבי (סחוג, פלפל חריף, בצל) רק כדי לחוש בטעם כלשהו. היתה זו מנה מתסכלת.

המסבחה היתה גרועה גם כן: מימית, בעלת גרגירים סתמיים וטעם דומיננטי מדי של טחינה. סתם מסבחה לא קומוניקטיבית.

זחלאווי היא סתם עוד חומוסייה חסרת השראה. במקום ממשלת לבנון, הייתי תובע את המקום הזה, על הוצאת דיבתו של החומוס הלבנוני. נסראללה – לטיפולך.

 

ציון: 2 כוכבים

 

רחמו הגדול, שדרות מנחם בגין 98

 

לא רק לירושלמים יש רחמו אלא גם לתל אביביים. תמיד אהבתי את השמות המגלומניים, שבעלי מסעדות עממיות מעניקים לעסקים שלהם: רחמו הגדול, דוד חביב מספר אחד, ניסים אלוף השווארמה, דוקטור שקשוקה וכו`. אבל האמת היא שרחמו "התל-אביבי" באמת גדול, לפחות מבחינת שנות הוותק: מסעדתו קיימת משנת 1962 - תופעה נדירה במציאות הקולינארית התל-אביבית.

 

 

 

הזמנתי חומוס-פול-ביצה. הפול אמנם היה סטנדרטי ולא נשא בשורה מיוחדת, אבל החומוס היה נהדר. מדובר בחומוס מז`אנר היציקה, בעל טעם נעים וניחוח קל של שום. הוא אמנם היה טרי, אך הוגש קצת קר. רוטב לימון הוסיף לו חמצמצות קלה וענוגה.

 

 

בנוסף הזמנתי חומוס-גרגירים. זוהי לטעמי המנה המומלצת כאן – כלומר ללא הפול.

 

 

בנוסף הוגשו כדורי פלאפל, המבוססים על פול ולא על חומוס טחון - כמיטב המסורת המצרית. וריאציה מעניינת וטעימה לפלאפל.

 

 

לא הייתי מדרג את רחמו ברשימת החומוסיות הטובות בישראל, אך החומוס פה ראוי, לגיטימי, ומהווה אופציה לא רעה לארוחת צהריים למי שמזדמן לסביבה.

 

 ציון: 3.5 כוכבים


חומוס אסלי, דיזינגוף 338

 

עם חומוס אסלי יש לי היכרות ארוכת שנים, עוד מתחילת שנות התשעים. באותם ימים חומוסיות בתל-אביב היו מצרך יקר מציאות - וחומוס אכלו אז בעיר בעיקר במסעדות מזרחיות. באמצע שנות התשעים חל מפנה חיובי בתחום. ירמיהו הפך מנביא בתקופת בית ראשון ל"רחוב החומוס" של ת"א. לא פחות מ- 4 חומוסיות שונות פעלו בסביבתו באותם ימים: חומוס אשכרה, חומוס אסלי, צנובר (ששכן היכן שכיום פועלת מוזס סטיישן) וחומוס נטו (שקיים גם היום, אם כי במתכונת של מסעדת אוכל ביתי). בשל העובדה שאשכרה ואסלי עבדו 24 שעות ביממה, שתי החומוסיות הללו משכו את בלייני העיר המורעבים, שהגיעו לאחר לילה סוער – כמו גם את אדומי העיניים, שהשתוקקו לארוחת מנצ`יז לפני השינה. שני המקומות הללו נחשבים עד היום למוסדות תל-אביביים ליליים.

 

 

לא ביקרתי באסלי ארבע שנים, והקרייבינג הבלתי מרוסן שלי לחומוס גרם לי לחזור. ובכן, שמחתי לגלות ששום דבר פה לא השתנה – ושטעמו של החומוס זהה לכשהיה. מדובר במשחה סמיכה, קצת גסה במרקמה, אך בעלת טעם מובחן נהדר מלא נוכחות. זה לא החומוס הגלילי ש"מחליק בגרון" אלא גרסה כבדה יותר, שלטעמי אינה בהכרח פחות מוצלחת.

 

 

מניסיון העבר אינני מתחבר באסלי לא למסבחה, לא לפול ולא לפטריות - כולם סתמיים בעיני, ולכן לא טרחתי הפעם להזמינם. מכיוון שכל מה שמסביב לחומוס כאן לא מתעלה לגבהים, מומלץ לדבוק באופציית החומוס-גרגירים, שהיא טעימה - במיוחד בשעות הלילה הקטנות.

 

ציון: 3.5 כוכבים

 

 

אבא גיל, יהודה הלוי 55

 

אבא גיל הוא מקום יוצא דופן אפילו בנוף התל-אביבי. מדובר בחומוסיה אורגנית, הראשונה מסוגה בישראל. בעידן בו סועדים רבים מתחשבים בפן הבריאותי של המזון המוכנס לפיהם, די מתבקש שיקום גם מקום כזה. פרט לחומוס מוגשים כאן תבשילים, מרקים ואפילו קינוחים – כולם מבוססים על חומרים אורגניים בלבד. אך עם כל הכבוד לאבא גיל על היוזמה, המבחן החשוב הוא מבחן הטעם. סיקרן אותי לגלות האם החומוס האורגני פה יצליח לתת פייט לזה של חומוסיות  פחות בריאותיות.

 

 

הזמנתי חומוס עם טחינה. בתחילה הופתעתי ממראה המנה. החומוס לא היה לבן אלא בעל צבע חום בהיר. מרקמו הגרגירי הזכיר מלט, כזה שסותמים עימו חורים בקיר. בחשש קל ניגשתי לטעום מהמנה – וכמה ששמחתי להתבדות. היה זה חומוס נפלא, חמים, שנטחן גס והיה בעל טעם עשיר ומיוחד. הוא תובל בעדינות עם שמן זית, פפריקה מתוקה ופטרוזיליה – ששדרגו אותו עוד יותר. בשל העובדה שלא משתמשים כאן בסודה לשתייה, הגרגירים לא היו מרוככים מאוד – אך הם גם לא היו נוקשים. למרות שהחומוס היה קצת כבד הוא הותיר חשק לעוד. פחות התחברתי לפיתות, המבוססות על קמח מלא, אך הן היו טריות ובסך הכל סבירות.

 

 

כן אורגני, לא אורגני – החומוס של אבא גיל עומד בכבוד, ואף למעלה מכך, מול רבות מחומוסיות תל-אביב. בשל מרקמו המחוספס, יהיו בוודאי כאלה שלא יתחברו אליו (בעיקר חסידי החומוס החלק והקליל), אך זוהי גרסה ייחודית, שלכל אחד, לא רק לשוחרי המזון הבריאותי, מומלץ להתוודע אליה. אבו ג`יל – כל הכבוד!

 

ציון: 4 כוכבים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת