00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

זה קורה

קשה לי להאמין שאני כותבת את זה, אבל זה באמת קורה.

לפני פחות מחודש כתבתי על החלטות גדולות וקשות כשדירה שממש אהבתי חמקה מידינו כי, בין היתר, לא היינו זריזים ונחושים מספיק. הרגשתי אז שאם זה היה תלוי בי, היא כבר הייתה שלנו ושב' לא מספיק מעורב ואסרטיבי איתי בתוך כל העניין. תחושת ההחמצה והמרמור שהייתה בי אז, גרמה לנו לדבר ולהבין אחד את השניה. הבנו שכל אחד מאיתנו היה במקום אחר.
מאז הכל השתנה. כשהוא הבין כמה התאכזבתי שהדירה לא שלנו משהו בו השתנה והוא החליט שהוא עושה את הכל כדי למצוא לנו בית. עוד לפני ששמתי לב מה קורה, הוא לקח על עצמו את כל אחריות החיפוש, הטלפונים, התיאומים, הנסיעות ועד מהרה מצאנו את עצמנו יוצאים מדירה קטנה אבל מקסימה, שעונה על כל, אבל כל הדרישות שלנו, מסתכלים אחד על השני בחיוך ויודעים- מצאנו את הבית שחיפשנו.

מהרגע הקסום ההוא עברו על שנינו 5 ימים מייגעים ומורטי עצבים של חששות, דילמות, התייעצויות, שיחות חשובות ומה לא...
5 ימים שבהם שנינו ניסינו להבין איך אפשר להוציא את מה שאנחנו רוצים אל הפועל.
5 ימים של למידה.
5 ימים של התבגרות מהירה.
5 ימים של בלבול וחוסר החלטיות.
5 ימים של דפיקות לב והתרגשות גדולה.
5 ימים. ובסופם זה נסגר- אנחנו קונים את הבית. 
יותר משנתיים של חפירות אינסופיות ודילמות בנושא הסתכמו בכך שביום שישי אחד אנחנו רואים דירה- וביום שלישי שאחרי אנחנו קונים אותה.

אתמול, אחרי רגע הסגירה, זה היה גדול מידי וכלום לא התעכל לנו. ישבנו בחוץ במרפסת בלילה הקריר... 
"את קולטת?"
"לא. אתה קולט?"
"אני לא קולט. הולך להיות לנו בית."
"כן.. הולך להיות לנו בית."
העיניים שלו נצצו מהתרגשות. זה משהו שהוא רצה כל כך הרבה זמן אבל בין לרצות לבין לעשות היו שלבים שהוא היה צריך לעבור. ואני ניסיתי לתמוך ולעודד עד שהוא יהיה מוכן.
דיברנו שעות על איך יהיה, איפה כל דבר יהיה ומה יהיה. דיברנו על הכל כבר לפני, אבל הפעם ידענו שכל זה באמת עומד לקרות. דיברנו על הדירה הקודמת, (שדרך אגב בסופו של דבר הרבה פחות מתאימה וטובה בשבילנו מזו...) ועל מרץ החיפושים הפתאומי שתקף אותו אחרי שהוא הבין כמה רציתי אותה. אמרתי לו שאני מרגישה כאילו הוא חשב שהתאכזבתי ממנו ורצה להוכיח לי שהוא יכול למצוא לנו דירה יותר טובה. הוא הסתכל עלי במבט של הבנה פתאומית "נכון! זה הכל בגלל הדירה ההיא שאת כל כך רצית..." מסתבר שהוא בעצמו לא לגמרי שם לב מה קורה, הוא פעל מתוך רצון פנימי חזק לשנות את פני הדברים, להראות לי שהוא מסוגל. הוא פעל מתוך דחף ראשוני לספק אותי ולעשות אותי מאושרת. אני לא יודעת אם אלו סיבות נכונות או לא, אבל אני אוהבת אותו כל כך על מי שהוא, ומה שחשוב זה שתוך כדי הוא גם התמודד עם הפחד שלו וגרם לעצמו להיות מאושר.

עשינו את זה. יהיה לנו בית משלנו...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת