1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

זיכרון שנשכח

 
אם זכרוני אינו מטעני, פעם זכרתי דברים.
למשל מספרי טלפון – בתור נער ובחור צעיר הכרתי בע"פ לפחות חמישה עשר מספרי טלפון שונים.
אבל זה היה  קל יחסית.
זכרתי גם דברים הרבה יותר מסובכים – את מספר תעודת הזהות שלי, את המספר האישי שלי בצבא ואת תאריכי ימי ההולדת של קרובי משפחה וחברים (את המספרים אני עדיין זוכר).
 
אבל בעיקר זכרתי דברים שהייתי אמור לעשות. לדוגמא – את מערכת הלימודים בבית הספר ויותר מאוחר באוניברסיטה. את השעות והימים בהם קבעתי שיעורים פרטיים ואת לוח הזמנים (המשוער) של האוטובוס שבו נסעתי לתיכון.
כל זה היה מאוחסן במוחי בבטחה, ואפילו ידעתי לשלוף את הנתון הנכון בזמן הנכון.
 
אבל במהלך השנים האחרונות גיליתי שאני נוטה לשכוח יותר ויותר דברים. בהתחלה אלה היו מספרי הטלפון – מרגע שהם היו מאוחסנים בזיכרון הטלפון הנייד שלי, נראה שהם נמחקו מהמוח שלי.
זה לא מדויק – אני עדין זוכר כעשרה מספרי טלפון (לא כולל את 100,101 ו-102!) אבל נראה שמספרי טלפון חדשים מסרבים להיקלט בראשי. אני אפילו לא זוכר את מספר הטלפון הנייד של הבן שלי...
 
ואני שוכח גם פגישות ומטלות וימי הולדת... אבל יש פיתרון: אני שם לי תזכורות בטלפון הנייד וגם באאוטלוק כך שהכל בסדר.
והיום יש גם דרכים לקבל תזכורות בלי שאבקש אותן בעצמי – יש לי חברים שאני מקבל תזכורת על יום ההולדת שלהם משלושה או אפילו ארבעה מקורות בו-זמנית.
 
ייתכן שאני שוכח דברים בגלל גילי המתקדם. ידוע שככל שהגיל עולה הזיכרון מתדרדר. אני כנראה צריך לשמוח שיש לי עזרים אלקטרוניים שיצילו אותי  מהיחשפות כסנילי מושלם.
אבל יש בי חשד מבוסס שהשכחה לא נובעת מהגיל אלא מאותם עזרים אלקטרוניים.
יש שתי סיבות עיקריות לכך שפעם זכרתי מספרי טלפון: האחת הייתה שהיה לי צורך לזכור אותם – כי לא הסתובבתי בכל מקום עם ספר טלפונים – והשנייה (החשובה יותר לדעתי) הייתה שבאמת חייגתי את המספרים.
וכידוע קל יותר לזכור דברים כשעושים אותם באמת.
היום אני מסתמך על כך שמספר הטלפון שאני צריך נמצא בזיכרון הטלפון הנייד. אני שולף אותו ובלחיצת כפתור "מחייג". אני אפילו לא צריך להסתכל על המספר...
 
הפגישות הן סיפור דומה – פעם היה לי יומן שכתבתי בו פגישות (בעט) ובדקתי בכל בוקר כדי לדעת איזה פגישות מצפות לי.
בחמש עשרה השנים האחרונות (ויותר) היומן שלי הוא חלק מתוכנת הדואר. אני מקבל זימון לפגישה במייל. התוכנה מציינת כבר אם אני פנוי לפגישה או עסוק באותו זמן. כל שנשאר לי לעשות הוא לאשר את הפגישה ואז אקבל גם תזכורת אוטומטית רבע שעה (או כלזמן אחר שאבחר) לפני הפגישה.
כמובן שבהתחלה השתמשתי באאוטלוק באמת לפגישות, אבל בשלב מסוים התחלתי להשתמש בתוכנה לתזכורות שונות ומשונות – כמו לדוגמא שצריך לקבוע תור לרופא או שיש לקנות מצרכים מסוימים.
 
כל זאת טוב ויפה כשאני מול מחשב פתוח – כלומר 11-12 שעות ביממה. אבל מה לעשות שלפעמים אני לא מול מחשב פתוח? בדיוק בשביל זה אלכסנדר גראהם בל המציא את הטלפון!
בטלפון יש יומן וביומן אפשר לשים תזכורות לכל יום,לכל שעה ולכל נושא.
וכך הטלפון שלי מזכיר לי לשלוח את הילד לחוג, ללכת לשיננית  ולהזמין שרברב.
 
אבל האמת היא שלא את הכל אני שוכח. אני זוכר הרבה פרטים לא חשובים.
כמעט לכל מצב אני יכול לצטט קומיקס של דילברט, מערכון של מונטי פייתון או סיפור של קישון שממש מתאים.
(למשל יש רשימה של קישון שבה הוא מבקש ממישהו שיזכיר לו להזכיר לו להזכיר לו וכן הלאה עד שבסוף קישון בועט בשני כדי שכשתכאב לו הברך הוא ייזכר).
 
אמנם אלה פרטים לא חשובים, אבל יש בהם משהו מעודד: אם אני מסוגל לזכור את כל אלה, ייתכן שתחת לחץ כלשהו אוכל לזכור גם דברים חשובים יותר. למשל אם לא יהיה לי טלפון נייד.
אולי אנסה זאת פעם... אשים לי תזכורת לכך.
 
תודה לידידתי הנודעת בכינוייה "הליגה" שנתנה לי את הרעיון לרשומה - מיד כשדיברנו רשמתי לי תזכורת באאוטלוק לכתיבת רשומה זו.
 
 
והרשומה המומלצת להיום -  מבצע גור השודד - על פיראטים, ונשים יפיפיות -  בבלוג של girlkido
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

95 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת