00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבת חינם

נהר החופש

לפניכם משל שמתגלגל ברשת, המתאר את גורלה של חברה אנושית מכל מקום וכל זמן, שנוסדה על ערכי צדק ואחווה, שלום ורעות - אך עם התקדמות הזמן ועליית החומרנות - האנוכיות הרימה את ראשה המכוער והחברה הפכה מנוונת ומפולגת.

המצב העגום בו אנו שרויים כיום (צריך רק לפתוח עיתון, לא משנה באיזה יום ונבחין לבד בזוועות) לא ייחודי לנו כעם או כחברה, זה המצב הנוכחי במרבית החברות ה"מערביות".
האם באמת אין לנו מה לעשות בנידון?

"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, האמן שאפשר גם לתקן. אם אתה מאמין שאפשר לפגוע, האמן שאפשר גם לרפא." (רבי נחמן מברסלב)

בסוף הרשומה ניתן לצפות בסרטון אנימציה חמוד שממחיש את המשל, המסופר בקולו של אורסון וולס.


נהר החופש

היו היתה ארץ, בה החופש זרם כמו נהר צלול ומרענן.
שמועות בדבר הנהר המופלא הגיעו למקומות בהם זרימת החופש היתה חלשה ואיטית.
אנשים רבים ששמעו על הנהר השתוקקו לבוא ולחיות בארץ זו, לרענן את עצמם במי החופש.
הם ידעו שכוחו של החופש גדול, שהוא יחדש את תקוותם וימלא את כוחם.
אז הם באו וטעמו ממימי החופש, התרעננו ואמרו: "הנה גדולתה של ארץ זו, כל עוד ימשיך הנהר לזרום ולהיות צלול וחזק - אנשינו יתמלאו בחיים ובתקווה. ארצנו תקדם חיי איתנות ושפע, אך אם המים יחדלו מלזרום, או יאבדו מצלילותם, ארצנו תגווע ותמות."

הארץ החדשה שיגשגה, האנשים עבדו את האדמה ובנו ערים גדולות.
המצאות מרשימות ורעיונות חדשים הפכו את החיים לעשירים ומהנים בארץ החופש.
האנשים הפכו שבעי רצון: "כמה טוב לחיות בארץ מועדפת זו!"
הם הפכו גאים: "כמה נהדר ידינו עיבדו את האדמה ובנו!"
גאוותם צמחה וצמחה, הם לא ידעו שיותר מדי גאווה עלולה לעוור אותם.
הם לא ידעו שיותר מדי גאווה עשויה להפוך אותם לשחצנים וטיפשים.

וכך קרה שבגלל שהם חמדו את הנהר כל כך, הם חסמו אותו מפני אנשים שנראו להם לא מוכרים או שדיברו בצורה שונה, מתוך האמונה השגויה שזרים אינם ראויים למימיו.
הם לא זכרו שלפני זמן לא רב הם עצמם היו זרים...
כשרעיונות חדשים הוצעו - האנשים לעגו להם, כיוון שכעת הם פחדו לשנות את דרכיהם הישנות.
כשאחדים מהם קמו ובאופן אנוכי לקחו יותר מהמגיע להם, האנשים לא עצרו אותם ובמקום זאת עשו אותו דבר.
במקום לעזור לחולים ולחלשים עם תיעבו אותם וייסרו אותם על "בטלנותם".
כשאדם חכם נעמד ואמר: "ראו! המים... הם נעכרים!", הם לא יכלו לראות, משום שגאוותם עיוורה אותם.
כשהוא ניסה שוב לגרום להם לראות, הם השתיקו אותו, משום שחזונו העלה את חמתם.

והרי איך יכלו לנהוג אחרת?
הם אהבו את הזרם כפי שזכרו אותו - נקי וצלול, הם לא יכלו לסבול את מראהו המרקיב.
כשהילדים, אשר לא התעוורו על-ידי אירועי העבר, גם ראו את זה, הם זעקו אך אבותיהם קראו להם כפויי טובה והענישו אותם.
אפילו כשהנהר נחלש והפך בוצי - המנהיגים טענו שהוא חזק וצלול ושיש לנתבו לארצות ראויות - והאנשים האמינו להם ונתנו לנוזל היקר שלהם להשפך על אדמות זרות.

האנשים, בהרגישם שהתקווה גוססת והאנרגיה מצטמצמת, הסתכלו לבסוף על הנהר.
הם ראו שהוא מטונף ומעופש, רוח הייאוש נשבה בארץ.
האנשים נעשו מבולבלים, הם לא ידעו מה לעשות.
באפלה של אותם זמנים הם שמעו קולות רבים שחלקם אמרו: "הנהר הוא סכנה, הוא רק פוגע ביעילות!"; "יותר מדי חופש יוצר אי-סדר!"; "האנשים לא מוכנים לנהר החופש, אולי מאוחר יותר יהיו מוכנים..."; "אנו נחסום את הנהר וניתן לו לזרום שוב... כשזה יהיה בטוח יותר."

אך קול אחר אמר: "הבה נפעל כדי לגרום למי החופש לזרום שוב רעננים וחזקים! בעוד שהם הפכו עכורים בגלל טיפשותנו, ניתן להפכם צלולים באמצעות חכמתנו. בעוד שהם הפכו מעופשים בעקבות הזנחתנו, נוכל לשמור אותם נקיים על-ידי עירנותנו.

והאנשים שהקשיבו הבינו וחשבו: "חייו או מותו של נהר החופש  - מצוי בידינו."







הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת