00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Aliens & Mind Control

אדריאן דביר - טיפול מספר 1 .

שימו לב!
אני מצרף כאן תיאור של הטיפול הראשון שלי אצל אדריאן דביר כפי שנכתב מספר ימים לאחר הטיפול.
השארתי את הנוסח המקורי (בשינויים קלים), על מנת לשמר את תחושת הראשוניות וההתרגשות שאפיינו את אותה תקופה.
הרגשות והמחשבות שהיו לי בתקופה ההיא אינן משקפות בהכרח את דעותי היום.
היום אני מפוכח ומנוסה הרבה יותר.
בכל זאת השארתי את המסמך כפי שהוא על מנת שתתרשמו מהחוויה כפי שהיתה בזמן אמת ולא ממבט של חוכמה לאחר מעשה. תהנו!

26.11.1999

לאחר שליחת המכתב הראשוני קבעתי פגישה עם אדריאן בקליניקה שבביתו.
הגעתי לקליניקה ואדריאן הזמין אותי לשבת: עכשיו ספר לי, מה הבעיה?
הסתכלתי עליו בתמהון: שלחתי לך מכתב מפורט, לא קראת אותו?
אדריאן לא נראה מוטרד כלל: יתכן שקראתי, אבל אני לא זוכר. בוא תזכיר לי.
יותר מאוחר יתברר לי, כי את הרישום המדויק של המחלה ומהלך הטיפול מבצעים החוצנים במחשבים שלהם, ואילו הרישומים של אדריאן משמשים לתזכורת אישית לצורך שיחה עם הפציינט, ועבור הספר הבא שהוא כותב. כמו כן הוא אמר לי כי הוא מקבל עשרות Email בשבוע ולכן הוא לא טורח לענות עליהם.
סיפרתי לו בקצרה על הבעיות שלי, תוך נסיון לחזור במדויק ככל האפשר על תוכן המכתב ששלחתי לו.
לא רציתי לבלבל לו את המוח עם עובדות סותרות וסיפורים סוחטי דמעות. להפך. ציינתי בפניו עד כמה הרשים אותי הטון הענייני שבאתר האינטרנט שלו ועד כמה הוא עורר את סקרנותי. רציתי מאד להימנע מהרושם שאני מאמין לו בעיניים עצומות, ושסיפור החוצנים משלהב אותי כפי שסיפור על מפלצות ודרקונים משלהב ילד.
התכוננתי לקחת חלק פעיל בטיפול, ולוודא שכל מה שיקרה יעבור דרך הפילטר של החשיבה הרציונאלית שלי.

אדריאן הזמין אותי לשכב על המיטה.
שאלתי אם יש צורך להוריד חפצי מתכת וחפצים קשים אחרים, כפי שאני רגיל בטיפולי הילינג אחרים. הוא אמר שאין צורך (את הנעליים יש להוריד בכל מקרה).
נשכבתי על המיטה. להפתעתי נשאר אדריאן לשבת על הכיסא ולדבר איתי משם.
אדריאן מסוגל אמנם לתפקד כהילר, אך הוא עושה זאת רק כאשר החוצנים מבקשים ממנו, כערוץ אנרגיה מהם אל הפציינט.
כאשר אינו עושה זאת, הוא מתפקד כאיש קשר לחוצנים, כאשר הם מבצעים את עיקר הטיפול בידע ובכלים שלהם.
הוא לא התכוון לערוך לי הצגה על מנת להפוך את עצמו למוקד הטיפול.
אני: מה קורה עכשיו? יש מישהו בחדר?
אדריאן עצם לרגע את עיניו והתרכז: כן. יש פה מספר חוצנים. הם סורקים אותך ומבצעים בדיקות. היום הם יסתפקו בזה. לא יתבצעו בך טיפולים.

הייתי קצת מאוכזב אבל שתקתי. שכבתי על המיטה בנוחיות. פרט לי ולאדריאן לא נראתה נפש חיה בחדר.
הבנתי כי זהו בדיוק הקטע שבו נופלים רוב האנשים. יכולתי לקום המיטה, להגיד שהפארסה הזאת הרחיקה לכת מספיק, שכל העסק נראה כמו הונאה אחת גדולה, ולצאת בזעף מהחדר. אבל יכולתי גם לבחור להאמין לו.
אדריאן נראה כאילו כל ההליך שעובר עלי הוא שגרתי לחלוטין. הוא דיבר בקול רגיל לגמרי, כמו כל רופא או מטפל אחר. הוא נשמע כמעט משועמם.
רק תוכן הדברים נשמע שונה לגמרי.
החלטתי ללכת עם הטיפול. הרי בשביל המוזרות הזו באתי לכאן מלכתחילה. בכל מקרה לא היה לי מה להפסיד.
ברשימת הכתובות שלי הוא היה האחרון. אחריו לא היה איש. עד כמה שהדברים נשמעו דרמטיים, הוא באמת היה התקווה האחרונה שלי.
אדריאן: האם אתה יודע כי ישנם אנשים שבגילגול הקודם שלהם היו חוצנים והם החליטו שהם רוצים לחיות כבני-אדם?
הכרתי את התיאור מאתר האינטרנט של אדריאן. הסתכלתי בו בריכוז:
אתה מתכוון שישנם אנשים כאלה באופן כללי, או שגם אני כזה?
אדריאן: אני מדבר עליך.
אני: אתה מתכוון שעל פי סימנים מסוימים ישנה אפשרות תיאורטית שגם אני הייתי כזה, או שמדובר באבחנה וודאית?
אדריאן נראה שליו לחלוטין: החוצנים אומרים שאין ספק בכך. שבאחד מגילגולך הקודמים היית חוצן.
הסתכלתי בו בשקט. נשמתי עמוק. עיני שוטטו בחדר מחפשות איזו מחשבה להאחז בה.
הרגשות שלי התפצלו לשניים: מצד אחד רציתי לזנק מהמיטה ולהסתלק מהחדר כל עוד נפשי בי. מספיק עם השטויות.
מצד שני ידעתי שבדיוק בשביל ה"שטויות" האלה הגעתי לכאן. הבעיה היחידה היתה שכל העסק קרה הרבה יותר מהר מכפי שציפיתי. הרגשתי כמי שצופה בפרק מהסדרה "תיקים באפלה", אלא שהפעם לעזאזל, הייתי בתוך הסצנה.
הבנתי שוב כי זהו מעין מבחן. אם אדחה את מה שמסופר לי כאן, לא יקרה דבר. אבל הפעם הליכה עם הדברים מצריכה ממני כבר שינוי פסיכולוגי. שוב לא יכולתי להשאר נייטראלי.
החלטתי להמשיך וללכת עם עצמי עד הסוף. הרגשות שלי כבר תפסו במילא ערוץ משלהם. תחושה משונה של שמחה מילאה אותי. הידיעה על עברי כחוצן היתה מלהיבה ומשלהבת. זה היה אקזוטי והוסיף לחיי הילת מסתורין ומיוחדוּת.
התוספת החדשה לזהות שלי התקבלה בטבעיות כזו, שעובדה זו לבדה, נראתה כמאשרת את התיאוריה.
הקפדתי כמובן להשאיר בתוכי גרעין גדול של ספקנות.
שאלתי את אדריאן האם ניתן יהיה בעתיד לראות את החוצנים. אדריאן ענה  שהחוצנים מוסרים שעבור רוב בני האדם (כולל אותו) זו תהיה חוויה קשה מאד מבחינה פסיכולוגית ושעדיין איננו מוכנים לכך. כמו כן בספרו מציין אדריאן, שהחוצנים מוסרים שהמועצה הראשית שלהם מחייבת אותם בשלב זה לעבוד תחת "הסוואה מלאה", עד שיוחלט אחרת.
אדריאן: החוצנים מוסרים שהבעיות הפיזיות שלך אינן רציניות ושעליך להתמקד בצד הנפשי. נראה כי התגובה הנפשית שלך לבעיות הפיזיות היא מוגזמת.

(הערה מ- 06/2011: בהמשך יתברר שהאבחנה הזו היתה שגויה. התגובה הנפשית שלי הלמה היטב את הבעיות הפיזיות, אולי אפילו היתה צנועה מדי). - - -

כמו כן הם ממליצים לקרוא את הספר שלי, כחלק מתהליך ההסתגלות שלך לרעיונות החדשים שעולים פה.
אני: ומה יקרה אם לא אקרא את הספר? הטיפול לא יעבוד? לא רציתי להוציא עוד כשמונים שקלים על טיפול שלא ידעתי אם יהיה אפקטיבי.
נראה כי אדריאן תפס את הבעיה. בסוף הטיפול הוא נתן לי עותק מסיפרו במתנה. הודיתי לו על כך מכל הלב. לאחר מכן הבנתי כי אדריאן עושה כך (כנראה) גם עם מטופלים אחרים, מאותה הסיבה.

לאחר שקמתי מהמיטה אמר לי אדריאן: החוצנים שואלים אם אתה מרשה להם לסמן אותך. דבר זה יאפשר להם לאתר אותך בביתך ולבצע כמה בדיקות נוספות שהם לא הספיקו לבצע כאן.
הסתכלתי בו במבט משונה. האמת היא שהתכוננתי למצב מעין זה, אך עתה כשהפך למציאות שוב נתקפתי בתחושה של "תיקים באפלה". לסמן אותי? האם לא זה מה שעשו לבלשית דֵינה סקאלי? הפעם התעשתתי מהר. חייכתי. הרעיון שאסומן נראה לי "קוּל". חשבתי על מעין "עין אלוהים" שתשמור עלי מלמעלה, מעין שומרי ראש שילוו אותי לאן שאלך. אהבתי את הרעיון. אפשר, אמרתי לאדריאן. מתי הם יבואו לבדוק אותי?
אדריאן: בלילה. בשעה שתישן. (לאחר שנייה) זהו סימנו אותך. אתה יכול ללכת.
אני: איפה סימנו בגוף?
אדריאן: לא יודע. זה משהו מיקרוסקופי. אי-אפשר לראות את זה.
הבנתי מקריאה באתר של אדריאן שסומנתי ב- transponder, צירוף של המלים  transmission responder.
אביזר זה כשמו כן הוא. זה איננו משדר אלא מגיב לשידור. כשירצו לאתר אותי ישדרו החוצנים אות בעל תדר יחודי (תת- אטומי סביר להניח) אשר רק המכשיר שלי מכויל להגיב לו, וכך יאתרו אותי. 

הטיפול הסתיים וחזרתי הביתה. בערב חליתי בשפעת. לא ייחסתי קשר בין הטיפול אצל אדריאן למחלה.
בימים הבאים בבית נכנסתי לחרדה. המחשבה שהחוצנים (אם הם קיימים...) יבואו לבקר אותי בלילה, הפסיקה להיות משעשעת ונראתה פתאום מפחידה.
כעסתי על עצמי: איך עלה בראשי הרעיון להביא אותם ישר למיטתי, ל"מקום המסתור" שלי, שאמור להיות המקום הבטוח ביותר בעולם?
הבנתי שאני עובר מהפך פסיכולוגי. למרות היעדר ההוכחות, התחלתי להתייחס לחוצנים כאל משהו השייך למציאות, ולא אל עולם הדמיון.
מזווית זו הדברים נראו שונים לגמרי. מדובר ביצורים אינטליגנטים לאין ערוך מבני-אדם, המסוגלים להיכנס ולצאת לכל מקום ככל העולה על רוחם ולבצע פעולות בגופם של בני-אדם מבלי שבני האדם יחושו בכך. 
הרעיון שאתעורר לפתע בלילה ומעלי יעמוד חוצן, נראה מעורר בעתה. רק לאחר מספר ימים הבנתי, שאם לא ראיתי אותם בקליניקה של אדריאן, הסיכוי קלוש שאוכל לראותם אצלי בבית. מחשבה זו הרגיעה אותי.

יום שבת שבוע לאחר מכן, היה יום שמש חורפי יפה.  אחרי ארוחת צהריים יצאתי לטייל קצת בשדות.
נהניתי מן השמש החמימה ומריח ההדרים לאחר הגשם. האוויר היה צלול ונקי. לפתע תקף אותי רצון עצום שצלחת מעופפת תנחת לידי וממנה יצאו חוצנים שיברכו אותי לשלום וילחצו את ידי. 
זה לא היה סתם רצון. זו היתה תשוקה אדירה. כמיהה. הרגשתי כאילו נשמתי נעתקת וכל תאי הגוף שלי זועקים ביחד למשהו שיגיע. כאשר ניסיתי לתאר את התחושה במילים נתקפתי בהלם. משמעות התחושה היתה: "בואו וקחו אותי מכאן הביתה."
הבנתי שחלק מהתחושה הוא שכנוע עצמי (סוגסטיה) כתוצאה מהביקור אצל אדריאן. אבל היה שם חלק נוסף, שלא יכולתי להסביר במונחים הנובעים מחיי הנוכחיים. הוא היה בלתי רציונאלי לחלוטין, אך אמיתי עד אימה. הוא בא מתוכי והוא היה שלי, לא יכולתי להכחיש זאת.

(הערה מ- 08/2011:
במבט לאחור ברור לי שהחוויה הזאת היתה מניפולציה של חוצנים.
החוויה לוותה במין פרץ של אנרגיה שהציף אותי בתוך הגוף והראש וגרם לתגובה רגשית חזקה.
יותר מאוחר למדתי לזהות זאת כאנרגיה שאינה שלי אלא מופעלת מבחוץ.
עשו לי זאת מספר פעמים נוספות לאחר מכן.
מקרה שזכור לי במיוחד היה כאשר רציתי להגיע להילרית מסוימת לאחר הטיפולים אצל אדריאן ופרץ אנרגיה דומה גרם לי לא להגיע אליה.
זה היה פרץ אנרגיה כל כך חזק שלקח לי כמה ימים להתאושש ממנו.
חשבתי שאלה היו הרגשות שלי אבל היום ברור לי שלא.
מישהו מאד לא רצה שאגיע להילרית הזאת. בכל מקרה הגעתי אליה כשלוש שנים לאחר מכן.
כמובן שבשלב כל כך מוקדם ב"חווית החוצנים" שלי לא יכולתי לתאר לעצמי שמישהו מסוגל לעשות עלי מניפולציה אנרגטית ביעילות כזאת). - - -

בביקור הבא אצל אדריאן סיפרתי לו על "החוויה שלי בשדה". הוא הסביר לי, שתחושות אלה אופייניות לאנשים שהיו חוצנים באחד מגילגוליהם הקודמים. אמרתי לו שאני עדיין מתייחס לסיפור הגילגול כאל סיפור יפה ותו לא, עקב מחסור בעובדות נוספות. בכל זאת תייקתי את הסיפור בזכרוני. יתכן ובעתיד יקבל משמעויות נוספות.  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל franse אלא אם צויין אחרת