00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Aliens & Mind Control

הסיפור האישי שלי - השנים המוקדמות.

להלן קטע מהודעה שפירסמתי בפורום כלשהו באנגלית בשנת 2002.
ההודעה נכתבה כשנה לאחר הטיפולים אצל אדריאן דביר.
באותה תקופה העדפתי להשתתף בפורומים אמריקאיים משום שמצאתי שם הרבה אנשים בעלי ראש פתוח שניתן לדבר איתם בחופשיות על עניינים ש"מעל ומעבר" מבלי צורך להצטדק או להחשב כמשוגע.

אני חושב שלפורומים הישראליים יש הרבה מה ללמוד מהפורומים האמריקאים, אם כי בהתחשב במה שאני יודע היום, לדעתי חלק גדול מהבעיה בפורומים הישראליים נובע מכך שה-  mind controlעל המשתתפים הישראליים חזק יותר מאשר על המשתתפים האמריקאיים.
בהודעה זו יש פירוט גדול יותר של הבעיות מהן סבלתי - בעיות שנגרמו כתוצאה מתקיפת אפורים (על פי שנאמר לי) ובגללן הגעתי למרפאות החוצנים.
כשכתבתי בהודעה הסיפור האישי שלי שזוהי גירסא מקוצרת התכוונתי לכך שהיא מתארת רק את השנה וחצי האחרונות.
בהודעה זו יש תיאור של השנים שלפני כן. זהירות - התיאורים קשים.
כפי שכבר אמרתי, אני חושב שהשלב הראשון של פתרון בעיה הוא לדבר עליה וזה מה שאני עושה.

O.K, here is my story:

It was 1999, and my life reached a dead end.
Since the age of  20 (I was 37 now), I suffered from a list of symptoms that no medical test could have put a finger on:

1) First there was the pressure in my ears. As if sombody had put a big glass bell over my head.
It made me feel physically detached from the environment.

2) Then there was the emotional disorders.
My emotions went out of synchronity, affecting my judgment as to what right or wrong for me in my life.
I used to have mood shifttings that could be controlled only partially.
Small irritations made me go into rage and tears later.
My doctor said it was an over reacting of the nervous system.
I was like a compass that could not hold still and point to one direction.
I was miserable all the time, without knowing why.

3) I began to have problems turning my thoughts into words.
If there was something important that I had to say, I had to plan ahead what I was going to say, otherwise I whould stuck in a blackout, looking like an idiot.

4) Then there were the sleeping disorders that made me get up in the morning as if I hadn’t slept at all.
I got an open prescription for sleeping pills from my doctor.

5) I used to have this feeling of “short circuit” in my brain that would make me want to bump my head against the wall.
Meditation helped me to relax, but the problem was not to “escape” some place else but the contrary: To be grounded, to be here and now. My brain wouldn’t let me do that. I was living in an everlasting storm.

6) In addition I began to feel pain in my chest going down my left arm.
I knew exactly what that meant... 

7) Because of all the stress involved, I caused myself hernia in the lower part of my abdomen.
I had it operated on in 1997.

8) I had trouble concentrating and reading.
The letters would mix in front of my eyes as if I had dislection (learning disorder) which I never did.
The material that I did manage to read, was forgotten after a few minutes.
All that was left was a void.

“Life has arrived, but I’m not home” I used to say sadly to a girl friend of mine.
But it was no joke.
If help would not arrive soon, I might as well prepare myself for my next life, because this one will be over.  

I had dozens of treatments and tests, both conventional and alternative medicine, including one of Israel’s greatest experts for neurology and psychology.
He suspected I had epilepsy, but after two years of treatment, it turned out I didn’t.

I had great teenage years. I was a very popular and happy person.
The kind of person that is always in the center of attention, always looking for the next party.
Going on stage just for the laugh of it.
Come to think of it, I had better teenage years than anybody I know.
I didn’t want it to end.
But when I reached 20 it seemed that somebody was turning the switches in my head off one by one...

By the age of 37 all the medical options I could think of were to no avail.
I was a nervous wreck. An isolated person with no profession, working too hard in a job I hated, merely surviving from one day to another.
My only plan was to withdraw into some hidden corner where I could rest a little and watch my life go by. There was no way I could accomplish any of my plans for this lifetime. I gave up.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל franse אלא אם צויין אחרת