00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

המשך המסע בהודו- התחלות

קמתי מוקדם כשחברה של טלי באה להעיר אותה והעירה גם אותי על הדרך. את טלי ולונה הכרתי דרך מודעה שפירסמתי במטרה למצוא מישהו לטוס איתו. טלי יצרה איתי קשר ונפגשנו בבית קפה בתל אביב. השיחה זרמה סבבה, הייתה תחושה שאנחנו באותו ראש והחלטנו שנטוס יחד. בהמשך, טלי הכירה את לונה וצירפה גם אותה, כך שטסנו שלוש בנות שלא מכירות אחת את השנייה מעבר לרושם ראשוני. כשהגענו לאראמבול, טלי פגשה כמה בנות שהיא הכירה מהארץ וקיבלתי ממנה תחושה שמהר מאוד היא תעזוב אותנו ותמשיך איתן- צדקתי. בלילה השני בהודו לונה ואני כבר היינו לבד. מהמעט שיצא לי להכיר את לונה עד אז הבנתי שהיא שונה ממני בטירוף ולא הייתי בטוחה כמה טוב נסתדר ביחד, אבל מהר מאוד היא הפתיעה אותי ומצאתי את עצמי מנהלת איתה שיחות עמוקות וצוחקת ממנה בלי הפסקה. בבוקר הראשון ההוא טלי והחברה שלה עשו הרבה רעש ואז הלכו- מאז לא ראיתי אותה יותר. לונה עדיין ישנה, ואני התארגנתי מהר ויצאתי רק עם הארנק מהחדר. את כל הכסף, הדרכון ושאר הדברים החשובים (כולל את לונה), השארתי בחדר הפתוח והלכתי מהר לקנות לי תיק קטן- אין מצב שאני מסתובבת עם תיק גב גדול כל היום. ההתנהגות הרשלנית וחסרת האחריות הזו תמוהה במיוחד אחרי שבמשך כל הטיסות לא הורדתי את חגורת הכסף ממני לרגע ואפילו נרדמתי עם רגל אחת בתוך הרצועה של התיק מרוב היסטרייה שאבא שלי החדיר לי בנוגע לשמירה על החגורה ועל כל הדברים החשובים שלי. 
הלכתי כמה צעדים ובדוכן הראשון שראיתי קניתי תיק חמוד ואדום (שהתברר מאוחר יותר כהשקעה ממש לא משתלמת כי עד סוף היום כל היד שלי וחצי מהגופייה הלבנה שלי היו אדומות...), ומיהרתי לחדר להעביר את כל הדברים לתוכו. בהמשך לונה התעוררה, הסתובבנו ביחד בשוק ואני למדתי להתמקח עם ההודים, אכלנו אוכל מעולה, קראנו בספר שהבאתי על הודו ודיברנו הרבה. התחלנו לדבר גם על אהבה ואני סיפרתי ללונה מה השארתי בארץ. נזכרתי בהכל ונהיה לי עצוב, אבל בו זמנית גם הרגשתי שכיף לי.

שבוע וחצי מאוחר יותר אנחנו באנג'ונה- כפר די גדול ורועש בגואה. הגענו עם חבורה מצחיקה של ארבעה בנים שהכרנו לפני שבוע. לונה ואני השתזפנו לנו על החוף של אראמבול כשלפתע היא התחילה לצרוח ורצה לכיוונם בשמחה גדולה. מסתבר שהיא עבדה עם שניים מהם בקייטרינג כמה שנים והם מכירים טוב. התחברנו כולנו די מהר, הם בדיוק השכירו בית קטן באמצע הכפר ולקחו אותנו לראות אותו. שעתיים אחרי אני ולונה נטשנו את הכוך שגרנו בו ועברנו לחדר גדול משלנו בבית. הכל היה כל כך מושלם ואני הייתי בהיי. בילינו עוד שבוע באראמבול הקסומה והאינטימית בשיחות כיפיות של הכרות, משחקי קלפים, עישונים, טיולים בכפר, ים ואוכל. צחקתי בשבוע הזה כמו שלא צחקתי הרבה זמן.
אני עוד לא מבינה איך זה קרה כל כך מהר, אבל כבר בשבוע הראשון התחיל להתפתח משהו ביני לבין אחד מהחבורה. לא ידעתי בדיוק מה קורה אבל היה לי כיף איתו והרגשתי התרגשות כזו שלא הרגשתי כבר הרבה זמן.. לא זכרתי מתי הייתה הפעם האחרונה שנמשכתי לגבר ושהרגשתי מחוזרת ככה. היה לי קשה ומוזר להיות קרובה ככה למישהו אחר, אבל זה היה הרבה פחות מוזר ממה שחשבתי שיהיה, זה היה טבעי וזורם וניסיתי לא להסתבך עם עצמי במחשבות יותר מידי ופשוט לחיות.
אחרי שבוע וחצי בלבד בהודו כבר התחלתי להשתנות. משהו שם עשה אותי שונה, יותר רגועה, יותר תמימה, יותר נחמדה ואדיבה. התפעלתי מההודים החמודים, האכלתי את כל הכלבים, החתולים, החזירים והפרות שראיתי, נפעמתי בכל שנייה מהטבע כאילו שלא ראיתי ים ושדות בחיי. הכל היה צלול ופתאום הירוק נראה לי ירוק כל כך. הבטתי מהופטנת בכל מה שסביבי ואהבתי את הכל ואת כולם. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת