55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סימן קריאה!

פוליטיקה, מוזיקה, לשון עברית

החובבנות כערך עליון

16/06/2011

תופעה מדאיגה שהחלה בשנים האחרונות וצוברת תאוצה בימינו היא הסגידה לבינוניות ומטה. איכות הפכה למילה גסה ורק בערוץ 23 היא מקובלת. נשאלת השאלה, מה גרם לדרדור שהביא למצב האיום שאנו נמצאים בו היום?

במה דברים אמורים?

להשכלה וידע היה בעבר מקום של כבוד. אדם משכיל נחשב למכובד והיה מושא הערצה בעיני כול. בימינו התהפך הגלגל וההשכלה הפכה לנחותה וערכהּ ירד. תואר ראשון בימינו שווה ערך לבגרות של שנות ה־60' ולא מייחסים לו משקל רב.
אבל לא רק קרנהּ של ההשכלה ירדה. עם הירידה בערך ההשכלה הגיעו תופעות מדאיגות וקשות לא פחות. מה שהיה חשוב ומהותי בעבר הפך במחי יד לבלתי חשוב בעליל, המקצועי הפך למילת גנאי, הבינוניות הפכה לערך עליון ואליה סוגדים במקדש התקשורת הרדודה.

אם בעבר גדלנו על נירה רבינוביץ', על "הבית של פיסטוק" ועל "פרפר נחמד", הרי שהילדים של היום גדלים לצערם ולצערנו על אלירז שדה ודומיו. אילו ערכים אנו מקנים להם? מה אנו מלמדים אותם? לא דבר ולא חצי דבר. המסר כיום בתקשורת כלפי הצופים בכלל והילדים בפרט: זלזל כפי יכולתך, הימנע ממאמץ ואל תעז להיות מקצועי כי מקצועיות - לא בבית ספרנו.

להתעוררות התופעה מספר סיבות, אבל אני מבקש להרחיב גורם אחד חשוב ומכריע שהוביל למהפכה הרעה הזאת והוא השינוי בגישה. גישת הטלוויזיה השתנתה ואתהּ גישת העולם. בעבר הלא־רחוק הייתה מטרה ברורה למדי לטלוויזיה. מטרתהּ הייתה ללמד ולחנך תוך סיפוק בידור איכותי וטוב. כך מצאנו תכניות אגדיות ונצחיות כ"הבית של פיסטוק", "פרפר נחמד", "בלי סודות", "נילס הולגרסון", "הלב", "זהו זה", "שנים אוחזין", "קשת בענן" ועוד - שהקפידו בהן הקפדה יתרה על התכנים ובמיוחד על העברית. שקדו לילות כימים ליצור תכנית ראויה, איכותית, מקצועית ויפה. אפילו בשירי הפתיחה הושקעו מחשבה ויצירתיות. התכניות הוגשו בעברית מסוגננת, בתכנים מלמדים ובעלי מוסר השׂכל והושקעה בהן מחשבה רבה!

בידור זול להמונים

והנה כיום אנו מוצאים תכניות ראליטי לרוב, וגם בתכניות המיועדות לילדים מנסים להעביר את הזמן הרבה יותר מאשר ללמד משהו. כל זה מפני שהגישה השתנתה, וכיום כבר לא דוגלים בלימוד וחינוך אלא בבידור זול להמונים.

מאחר שהגישה השתנתה השתנה גם סדר העדיפויות, או נכון יותר - התהפך 180 מעלות. מה שהיה חשוב, מהותי ועיקרי בעבר הפך לשולי, לא חשוב ונחות בהווה.
לכן אנו מוצאים מנחים שלא למדו הנחיה מהי, דוגמת אלירז שדה, שמדברים בעברית קלוקלת, שבורה ועילגת. החובבנות שולטת, והמקצועיות ירדה למחתרת. זו אינה גאווה בימינו להיות משכיל. הזלזול והחובבנות הפכו לערך עליון. 
אנו מגדלים דור של עצלנים שיודע רק ללחוץ על מקשים ולנווט בעכבר בדרכו לפייסבוק. נדמה שמותר לעשות הכול בתקשורת בימינו, אין גבולות והכול מתקבל, אפילו יטיל המנחה את מימיו בשידור חי, סלחו לי, גם זה יתקבל בהבנה. אם בעבר שמענו את נילס הולגרסון קורא בעברית יפה "הֶהרים באופק!", היום אנו שומעים בסרט "עידן הקרח", למשל, "הם גודלים ברגע... שיט... מחורבן...". 

בימינו הטלוויזיה והתקשורת הפכו למצלמה המשדרת 24 שעות ביממה ללא עריכה כמעט, ללא בימוי, ללא השקעה. מה שהמצלמה מצלמת זה מה שתקבל.

כשנשוב לגישה ששלטה בכיפה בעבר, ישובו גם המקצועיות והאיכות לחיינו וההשכלה תשוב למקומהּ המכובד והראוי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

135 תגובות

הכי מעודכן
המאמרים הנצפים
המאמרים המוגבים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לשונאי10 אלא אם צויין אחרת