00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

על חתולים ואנשים – סיפור אהבה

 

בלוג העוסק בפסיכולוגיה וסקסולוגיה עוסק עמוק למטה בשורש בעניין הרחבת האהבה בחיינו.

מיניות טובה יוצרת רק חלק מהאהבה, שכן הפירמידה אינה עומדת על השפיץ אלא על הבסיס.

ללא אהבה אין אנו יכולים להתקיים ריגשית ולעיתים גם פיזית.

יש סוגים רבים ושונים של אהבה: בינאישית, זוגית, משפחתית, הורית, מינית. יש אהבה שמקורה בקבלת סיפוק עצמי מפעולותינו, יש הנובעת מהערכת הזולת, אהבה שמקורה במשותף, זו שמקורה בהזדהות הדדית ועוד ועוד.

 

בלי אהבה שיש בה מגע גופני ופיזי קשה ממש להתקיים ברוגע.

 

בני אדם ויונקים בכלל זקוקים למגע פיזי של חיבוק, ליטוף, נשיקה, הצמדות כמעט כמו למזון.

במלחמת העולם השנייה ערך ד"ר שפיץ את מחקריו הידועים על ההשפעה של העדר מגע פיזי לגבי תינוקות רכים. הוא התייחס לתינוקות רכים בבתי היתומים אשר טופלו רפואית ופיזית כהלכה, אך בשל מחסור באנשי צוות או בשל חוסר אמפטיה, הם הושארו במיטותיהם, מוזנים ונקיים אך ללא מגע, חיבוק, ליטוף והצמדות. שעורי התמותה הלא מוסברים ביניהם הגיעו למעל 50%. הם פשוט גוועו כי בהעדר מגע איבדו את חדוות החים הבסיסית ואת הרצון לחיות ופשוט גוועו בשל חוסר הזנה רגשית.

 

מחקריו של הרלו בקופי המעבדה בשנות ה- 50 הראו כיצד כל גורי הקופים שהופרדו מאמותיהם נצמדו לבובה הרכה והגדולה שבה היה תקוע בקבוק היניקה. גורי הקופים האחרים בכלוב בו הייתה בובת חוטי ברזל ביניהם היה תקוע בקבוק היניקה גילו הפרעות חמורות ביצירת קשר ומשבגרו, דחו הנקבות את הגורים שנולדו להן.

 

בשנות ה- 60 שמו לב מדענים להבדלים בין- 2 אוכלוסיות של עכברים ששימשו לניסויים שונים בחומרים מסרטנים. בקבוצה אחת שעור התמותה היה גבוה כמצופה ואילו הקבוצה האחרת של עכברי הניסוי גילתה כושר עמידות והישרדות.

ברור התופעה העלה כי הקבוצה השורדת קיבלה חם וליטוף מהסטודנט שהיה מגיע למעבדה להאכיל את החיות. הוא היה מלטף כל עכבר לפני הענקת המזון. המגע חיזק את המערכת הרגשית-חיסונית של העכבר והגביר את כושר עמידותו ויכולת החלמתו.

 

תינוקות – קופים – עכברי מעבדה, כולנו, כל היונקים זקוקים אפוא למגע פיזי ולאהבה.

יש הטוענים כי זו התרופה הטובה ביותר לחיזוק הנפש והגוף שכן המגע מעודד, מרגיע ומעניק שמחה.

זו ככל הנראה אחת הסיבות לכך שבני אדם מחזיקים חיות מחמד בבתיהם.

 

על הכלב נאמר מאז ומתמיד שהוא "ידידו הטוב ביותר של האדם".

האמת היא שכל בעל כלב יודע שהיחיד הקופץ עליו מכל בני הבית בשמחת אין קץ ועורך לו קבלת פנים חמה ונרגשת הוא הכלב, זאת כאשר כבר אין ילד קטן בבית.

אין כמו ברכת ברוך הבא של הכלב האוהב גם אם נעדר יקירו שעות ספורות בלבד מן הבית.

מי עוד קופץ עלינו, מלקק בהתרגשות, מכשכש בזנבו משמחה ומבקש עוד ועוד ליטוף ואהבה כאשר אנו נכנסים הבייתה?

ג'נג כלבתנו השועלית הקטנה מתחילה להשתגע מהתרגשות ומבטאת זאת בריצה מעגלית בסלון.

מאט הכלב הענק מסתער כדי ללקק את הפנים.

אבל הפעם רציתי לספר לכם דווקא על מ.

 

מ. הוא חבר קטן שלי רק בן 5. הוא מקסים, טוב לב, חכם במיוחד, אוהב כל אדם והכי בעולם הוא רוצה לתת ולקבל אהבה. רשימת איכויותיו המיוחדות מובאת כאן רק בקיצור. אפילו מגרעת אחת לא מצאתי.

ראשית הוא כה חברותי ומתקשר שעם כל כניסה שלו לחדר הוא משמיע קול ברכה.

לא אחד שיכנס סתם כך לחדר כמובן מאליו אלא קודם כל מברך את הנוכחים.

הוא ידידותי ומתחבר עם כולם, גם עם אחרים שאינם ידידותיים כלל ולעיתים אף עוינים מלכתחילה. מהיותו אמיץ לב וסבלני הוא נוקט כלפיהם גישה של המתנה, הארת פנים, סבלנות ומתינות.

בשעת הכושר כאשר הצד השני מפויס יותר הוא נוקט במהלכי התקרבות מתאימים.

 

מ. הוא כאמור סבלני ומידתי בצורה מעוררת הערצה. אין הוא מתפרץ גם כאשר מדובר בסיפוק צרכיו הבסיסיים לאוכל, שתייה ושינה, אלא עומד בצד וממתין עד שמתאפשרת הנגישות. לאכול הוא אוכל רק עד ששבע ואינו מתפתה להמשיך ולזלול רק מפני שטעים.

מהיותו אמיץ, פיקח, סקרן והרפתקן אינו מפסיק לחקור את הסביבה.

יוצא לבד מהבית להסתובב בחצר ואף להרחיק ממנה, אך תמיד חוזר בדיוק בזמן הארוחות של צהריים וערב. יש לו שעון ביולוגי פנימי מדויק להפליא.

אם איני פנויה לסיפוק צרכיו, יודיע לי זאת בקולו אך ימתין בסבלנות עד שאתפנה אליו.

הוא רגוע מאוד אך בהחלט אקטיבי, בעל יוזמה ותושיה ותמיד יבטא את צרכיו באופן עדין אך ברור לחלוטין. אם אין נענים לו, הוא חוזר ומודיע על צרכיו שוב ושוב או מתקרב ומלטף בעדינות כדי למשוך את תשומת הלב הראויה.

 

יש בינינו תקשורת מילולית מיוחדת במינה. בהיותו בחצר אני קוראת בשמו ותוך דקה או שתיים הוא עולה נכנס ובא. כשאינו בטווח ראיתי ואני קוראת בשמו תמיד יגיב בקולו כתגובה.

כמובן הוא מבין עברית בסיסית:את שמו כמובן, ומילים כמו בוא, צא, החוצה, לא, אסור, די ולמילות החיבה מגיב בפינוק.

הוא מכיר ויודע היכן טמונים מעדניו ושאר החפצים החיוניים להם זקוק.

 

נא להכיר: מולאן החתול הלבן שלנו (מסורס כמובן) בעל האנרגיות הטובות שאין כדוגמתן. לא בעל ייחוס כלשהו, סתם חתול רחוב שלקחנו מהוטרינר בהיותו בן שבוע יחד עם שותפתו למרחב החתולי, חתולת רחוב בשם טיין, שניהם הגיעו יחד בגיל שבוע.

טיין הנקבה (מעוקרת כמובן) אינה ממש חברה שלו או בת זוג אלא פשוט שותפה. זאת להבדיל מזוג חתולים קודם שהיה לנו, זכר משה ונקבה וו-קונג-סאן שהיו זוג לכל דבר. הצטנפו זה בתוך זו, ליקקו זה את זו והייתה ביניהם אהבה זוגית.

סיפור עצוב איך נטרפה וו-קונג-סאן ומשה הפך לפוסט טראומתי, עזב את הבית להיות יותר חתול חצר ורחוב כשאופיו משתנה מטוב מזג ומתוק לתוקפני, שורט, נוהם ועוין את העולם.

פוסט טראומתי אמיתי, כבר אמרתי, רק מידי פעם בלילות הוא נכנס הבייתה לשכב באחת ממיטות בני הבית לקבל מעט תחושת שייכות וחום פיזי.

שורט ותוקף כל מי המנסה ללטפו.

אז נחזור לחתולי הבית הנוכחיים מולאן וטיין. (כן מרבית השמות הם אכן סיניים בהשראת אחד הבנים שהוא סינולוג במקצועו ודובר סינית רהוטה).

 

טיין היא חתולה שחור לבן פוזלת ולא נעים להודות די מכוערת. יש אומרים ממש מכוערת.

הכי בולטת זו פחדנותה העמוקה. היא נבעתת מכל רעש, יללת חתולים ובפרט מהכלב הגדול מאט שעבורה הוא מפלצת איומה ממנו היא נמלטת לכל מקום מסתור אפשרי.

ניתן לומר על טיין שהיא טיפשה למדי, בעלת התמצאות לקויה, ומתקשה לזכור ולהכיר את הקרובים.

מעולם לא העיזה לרדת לחצר וכל היותר עולה על גג הרעפים ואז מתלוננת ומיללת בקול חלש ושבור תערובת של פחד, חוסר אונים ותלונה, לא קול צלול וברור כמו למולאן.

אין היא חברותית אפילו לא למולאן ומשמיעה כלפיו נהמות אזהרה ואיום כאשר נדמה לה שהוא מתקרב לאוכל בזמן ששקועה בו או כאשר מתקרב למרחב האישי שלה ולאזור בו רובצת.

מולאן מעולם אינו קובל על חדירה למרחב האישי שלו ואינו עסוק בהגנה טריטוריאלית.

טיין נעדרת יוזמה ותושיה כמולאן, מתקשה ללמוד מסלולים חדשים או לאמץ קפיצות חדשות ואובחנה על ידינו כסובלת מהפרעות קשב וריכוז שמקורן ככל הנראה בחרדה.

כללית מתקשה למצוא פיתרון לבעיות ופשוט מיללת נואשות בחוסר אונים.

רק מגרעות מצאתי בטיין ואיך אפשר בכלל לאהוב אותה? לכל היותר נתפשה כסרח עודף שהגיע עם מולאן המקסים המגרגר כמכונת כביסה על כל ליטוף וכל מגע.

מולאן עומד על כך של בוקר יתקיים בינינו טקס אהבה של ליטופים ונשיקות.

הוא בא ודורש את האהבה, מעדיף נשיקות על אפו ומצחו, היה רוצה גם על פיו אך זה מוגזם ובתמורה מחזיר בליקוקי אהבה. כאשר חוזר הבייתה אחד "הילדים" עומד מולאן ליד דלת חדרו ומבקש להיכנס ולקיים עם החוזר הבייתה טקס קבלת פנים של אהבה.

אפילו ממאט הכלב הענק התוקפן הרודף אחריו דורש מולאן אהבה. הוא עומד בתוקף מולו, מאט נסוג מתוך כבוד והערכה, ואז מולאן מושיט ראשו לקבל ליקוק ממאט.

 

לא חוכמה לאהוב את מולאן המקסים אבל את טיין איך אפשר לאהוב? רק מגרעות.

 

למרבית הפליאה הייתה טיין אהובה מאוד על צעיר בניי. מדוע לא הבנתי. אמנם פרוותה נעימה מאוד למגע אך פרט לכך כלום. הוא הירבה ללטפה, לכנותה במגוון שמות חיבה ולקחתה לחדרו. הקיצור סיפור אהבה.

ואז התגייס הילד לצבא ועכשיו מי יאהב את טיין?

 

וכאן ארעה תפנית משפחתית מעניינת.

אחד ממקורות האהבה הוא תהליך של הזדהות. אנחנו לומדים להזדהות ולאהוב את הדברים האהובים על יקירנו. אוהבים את ארצנו, את ביתנו, את משפחתנו, את האוכל הביתי שלנו, את המוזיקה המשפחתית האהובה ואפילו מאמצים דעות פוליטיות הוריות.

עכשיו שהבן הפך ללוחם קרבי, וכולנו מתגעגעים אליו ושרק יחזור כל פעם הבייתה בשלום החל תהליך הזדהות. מה שאהוב עליו החל להיות אהוב עליי, כולל טיין.

רק בשל אהבתי העמוקה לבני שעזב לצבא, התחלתי לאהוב את טיין.הזדהות כבר אמרתי. לא הייתה שום סיבה אחרת. אז טיין הפכה לטיינטי ולטיינטוש ועכשיו אני אוהבת אותה.

החתולה מצידה החלה מגיבה לאהבתי. הגבירה את גרגורי העונג, החלה נצמדת אליי בכל הזדמנות, מבקשת לישון בחיקי וכמובן כמובן שפחתה פחדנותה.

הרי ידוע שאהבה משחררת מפחד (המוטיב המרכזי של ה"קורס בניסים"). טיין הפכה יותר ממוקדת, החלה לומדת לזנק לגבהי הספריה וממנה לחלון העליון, לחפש נתיבים חדשים ובקצרה טיין היא חתולה מתוקה וחמודה מאוד, נעימה ביותר למגע מחפשת אהבה כל הזמן ומגרעותיה בטלות בששים מול מתיקותה.

איך בכלל אפשר לומר עליה שהיא מכוערת או טיפשה? הרי היא כל כך חמודה. היא מגיבה לשמה ומגיעה בריצה ואפילו למדה להבין את הקריאה "חתולים" ואז שניהם מגיעים בריצה לאכול מעדני חתול.

 

עכשיו יש לנו 2 חתולי בית אהובים ומתוקים.

 

לאהוב או לא לאהוב לא תלוי כנראה במעלותיו או מגרעותיו של הזולת.

זה תלוי בהתכוונות שלנו, בהזדהותנו עם הזולת ביכולת שלנו לאהוב וברצון שלנו לאהוב.

כשאוהבים, מתגמדים הפגמים, נכון שהם קיימים איפה שהוא ברקע אבל הם לא נחשבים ממש. רק רואים את הטוב והיפה. את המתיקות. ואהבה יוצרת ריפוי ומשחררת מפחד. גם אצל חתולים כמובן שהם נפש חיה.

 

אפשר לומר, בני אדם היזהרו בנפשותיהם של החתולים. הם רגישים, מרגישים ומגיבים הן לאהבה והן לטראומה. הם פגיעים כמונו וסופגי אהבה כמונו. הם פקחים וחכמים, הם חברים קטנים וטובים ובפרט כה מתוקים המשמחים בעצם הוויתם, נוכחותם ומי שהם.

אילנה ארד לוין, פסיכולוגית קלינית מומחית לטיפול בכל תחומי הפסיכותרפיה והפסיכודיאגנוסטיקה. סיום M.A בהצטיינות במגמה לפסיכולוגיה קלינית אוניברסיטת תל-אביב (1976). סקסולוגית מומחית בכירה ויועצת נישואין, מנחה ומדריכת קבוצות. בעלת קליניקה פרטית- מאז 1989 ועד היום. טל` 03-6411774

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת