1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

אולי ננסה להעביר זאת הלאה

11/06/2011
 
ריש עלום השם פרסם לפני כמה ימים רשומה המנסה להתחיל מהפיכה חברתית שתצא מהבלוגיה של תפוז (או בעצם מהבלוגרים בתפוז).
בין הבלוגרים שהוא ציין הופעתי אני בתור "נציג ההייטק".
 
ובכן, אני לא מהפכן גדול. כבר ציינתי יותר מפעם שאני נציג בינוני של המעמד הבינוני. אני שכיר, משלם מיסים, מגדל את שני ילדיי בעיר בינונית, עושה מילואים ותורם מפעם לפעם לארגוני צדקה למיניהם.
אני גם עובד הייטק מזה שנים רבות מה שגרם לכך שאני מרוויח הרבה יותר מהפיקציה הנקראת "השכר הממוצע במשק" אבל זה לא עושה אותי לעשיר – זה עושה אותי לאדם שמצליח לגמור את החודש וגם לחסוך קצת ולממן הנאות קטנות (כמו נסיעה לחו"ל או נופש בארץ).
 
ריש הציע שנכתוב על החלומות שלנו, המחשבות שלנו, השאיפות שלנו, האהבות, התובנות ובעצם מהות הרעיונות הכמוסים שלנו.
אני לא איש בשורה... החלומות והשאיפות שלי פשוטים. אני רוצה שקט ושלווה. אני רוצה שיהיה לי סכום כסף מספיק כך שאוכל להמשיך ברמת חיי הנוכחית בלי לעבוד יותר. אני רוצה להתפרסם בתור כותב ואולי אפילו להרוויח מהכתיבה. אני רוצה עתיד בטוח (פיזית וכלכלית) ומאושר לילדיי.
הרעיונות הכמוסים שלי הם כל כך כמוסים שאפילו אני לא מכיר אותם.
                                   
אבל יש שני דברים עיקריים שמטרידים אותי ברמה האישית ושניים שמטרידים אותי ברמה הלאומית.
ברמה האישית מטרידים אותי שעות העבודה הארוכות וחוסר הביטחון התעסוקתי.
 
שעות העבודה הארוכות – בעצם הבעיה הפכה להיות שאין כל הפרדה בין שעות העבודה לשעות המנוחה.כבר כתבתי בהרחבה על כך שהעבודה חדרה לכל שעה ולכל יום בחיי. אני מתגעגע לימים שבהם היה הבדל ברור בין השעות בהן  "עבדתי" לבין השעות בהן לא עבדתי.
חוסר הביטחון התעסוקתי הוא גם מטרד רב שנים... בשנת 1995 שכרתי תוכניתן שלפני כן עבד בארה"ב. הוא סיפר לי שמה שהציק לו שם הייתה הידיעה שבסוף כל יום ייתכן שהמנהל שלו יגיד לו: "תודה רבה על עבודתך – אתה לא צריך לבוא מחר".
עוד לא הגענו למצב הזה, אבל אנחנו מתקרבים בצעדי ענק. אני מגיע כל יום לעבודה בידיעה שייתכן  שהיום יפטרו אותי. לא בגלל שאני לא טוב – רק בגלל שאני יקר מדי ופיטוריי יחסכו כסף רב לחברה.
ואני גם יודע שככל שעוברות השנים יהיה לי קשה יותר למצוא את העבודה הבאה.
 
אין לי פיתרון לשתי הבעיות הנ"ל פרט להסבה מקצועית, אבל אין לי גם רעיון למקצוע חדש בשבילי, כך שהסיכוי היחיד הוא בשינוי התרבות הארגונית בארץ - באופן כללי ובפרט בהייטק.
 
ברמה הלאומית מטרידים אותי הפערים הגדולים בחברה – בין האלפיון העליון לכל מי שמתחתיו (ובייחוד העשירונים התחתונים) וחוסר הביטחון האישי.
 
הפערים הגדולים יכולים להיות מתוקנים משני הכיוונים – אפשר להפוך את העשירים לעשירים פחות (זה באמת אפשרי?) או את העניים לעניים פחות. נראה לי שהרעיון השני הוא הגיוני יותר.
אבל אני לא רוצה מדינה של נתמכי קצבאות שאינם עובדים (לא חסרים לנו כאלה) לכן הפיתרון צריך להיות עידוד אנשים לצאת לעבודה.
אני חושב שמס הכנסה שלילי הוא רעיון לא רע בכלל ואפשר להמשיך לפתח אותו – אפשר לממן אותו מהעלאת מס הכנסה לעשירים יותר. אני לא דואג לעשירים האמיתיים – אני בטוח שהם ימצאו דרך להתחמק מהתשלום – אבל אני באופן אישי אסכים לשלם מס הכנסה גבוה יותר (במידה) אם אדע שהכוונה היא אכן הקטנת הפערים.
אני מאמין שגם העלאת שכר המינימום היא רעיון חיובי.
 
בקשר לביטחון האישי יש לנו שתי בעיות גדולות – האויב מבחוץ (הפלסטינאים ומדינות ערב) והאויב מבפנים – הפשיעה הגואה, הנערים השיכורים שהולכים עם סכין בכיס.
לצערי אני לא מאמין שאפשר להגיע לשלום אמת עם הפלסטינאים ומדינות ערב בשנים הקרובות. אבל אני מקווה שתקום לנו ממשלה עם אומץ ונכונות לעשות ולא רק לדבר ונגיע להסכמי "שלום" שישפרו משמעותית את ביטחוננו.
האויב מבפנים נראה לי קשה יותר למיגור. כאן מדובר מצד אחד בחינוך ומצד שני באכיפה. רודולף ג'וליאני הוכיח בניו יורק כי ניתן להוריד את רמת הפשיעה משמעותית אם יש מספיק שוטרים (זה גם יכול לעזור נגד בעיית האבטלה!)
בקיצור צריך לשנות קצת את סדר העדיפויות בארץ – להזרים תקציבים למשטרה מצד אחד ולשפר את רמת החינוך מצד שני (דבר שקל לומר אבל אין לי מושג איך לעשות).
 
עד כאן ארבע הנקודות שלי.
אם אחזור רגע להצעה המקורית של ריש,הוא ביקש להתייחס לכמה ראשי פרקים – שאתייחס אליהם מאוד בקצרה (כי כבר הארכתי מאוד):
  • רמת חיים ומיסוי מתבקש בהתאם לדו"חות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר עלויות המחיה של העשירונים השונים– אני חושב שלזה כבר התייחסתי.
  • הפרטת משרדי הממשלה– אני רוצה להציע משהו קצת שונה: צמצום משרדי הממשלה.  אנחנו לא צריכים משרד לפיתוח הנגב והגליל ולא משרד התשתיות הלאומיות ובודאי שלא שרים בלי תיק. כל אלה גוררים מנגנונים מנופחים ובזבוז כספים. אנחנו צריכים ממשלה של כ-10 משרדים.
  • בניית דירות במחירים שפויים – רעיון מצוין אבל אני לא יודע מה אפשר לעשות פה. אני מניח שמה שצריך זה הריסת בניינים ישנים ונמוכים בערים ובניית בניינים גבוהים במקומם (פינוי-בינוי) עם אחוז נאה של דירות קטנות (2-3 חדרים) ואולי גם דירות להשכרה במחירים שפויים. (וכמעט שכחתי לציין - חייבים לדאוג למקומות חנייה - חניונים תת-קרקעיים מתחת לכל בניין עם שני מקומות חניה לפחות לכל דירה - אבל עדיפה תחבורה ציבורית ראויה כמו שמצוין בסעיף הבא)
  • מחירי דלק שפויים והוזלת תעריפי הביטוח לרוכבי הדו גלגלי– אני הייתי מחליף את שני הסעיפים האלה בתחבורה ציבורית טובה, נוחה, יעילה,זולה הפועלת גם בשבת. אנחנו צריכים רשת רכבות ורכבות תחתיות שיפטרו אותנו מהתלות במכוניות, באופנועים ובדלק. רשת כזו גם תגרום להוזלת מחירי הדירות כי היא תקרב את הפריפריה למרכז. זהו כמובן חלום שלא יתגשם (בעיקר בגלל הנסיעה בשבת)
כתבתי הרבה ואני חושב שלא ממש חידשתי – ודאי כל הרעיונות שלי ידועים ופשוטים. אני יודע גם שלי אין את הכוח הדרוש להגשימם או אפילו להילחם למענם. אבל אולי עצם כתיבת הרשימה תשנה משהו קטן, אולי מישהו שיש בכוחו לעשות משהו יקרא אותה ויחשוב קצת...
 
אתם מוזמנים גם לכתוב את הגיגיכם בנושא.
 
הרשומה המומלצת להיום היא גם רשומה חברתית משהו,שלא המלצתי עליה קודם כי היא קשה לקריאה – אין חזירים בישראל – של madcatter(ולא מדובר בקפיטליזם חזירי אלא בחזירים של ממש)
 
וכמובן: חג שמח!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

104 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת