00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

שגרת טיפולים

לא כתבתי הרבה מאז הפוסט הקודם. קיבלתי המון תגובות על מה שכתבתי, במסרים, בטלפונים, ב-SMS, בפייסבוק, וקצת היה קשה להתמודד עם הכל. האמת שלא חשבתי שהבלוג יעורר כזו סערה. משום מה, קל לי יותר לבטא רגשות בבלוג מאשר במציאות עצמה. המציאות מעיקה מדי, בבלוג קל יותר להתבטא.

נכון להיום איריס נכנסה לשגרת טיפולים, המזכירה קצת את השירות שלי בחיל השריון - שבועיים כן, שבוע לא. איריס מקבלת טיפול כימותרפי משולב של ג'נזר וקרבופלטין, בשילוב עם תרופה ניסיונית שלא זוכר את שמה. התרופות האלה אמורות להיות יעילות למה שמכונה "קו שלישי" או Stage 3, דהיינו, סרטן שהתפשט מעבר לשד ושלח גרורות לאיזורים אחרים בגוף. היא מתייצבת לטיפול פעם בשבוע, לאחרונה הוסיפו עוד פעם אחת בשבוע בגלל התרופה הנסיונית, ולאחר שבועיים יש לה שבוע חופש. נו שויין.

אנו מקווים שהטיפולים האלה עובדים. הגיעו התוצאות של בדיקת ה-Target Now של "טבע" מארה"ב, שבדקה את הגידולים ברמה המולקולרית והמליצה אילו תרופות יכולות לפעול על כל גידול ביעילות. הביופסיות טסו לארה"ב במחלקה ראשונה והתארחו שם במלונות של שרה נתניהו (לפחות לפי עלות הענין, מעל 26,000 ש"ח). מסתבר שהג'נזר מככב שם, בתוצאות של הבדיקה, מה שמעודד אותנו. מסתבר שלעיתים תחושת הבטן והאינטואיציה של הרופאים יכולה להוביל לתוצאות טובות.

איריס עוד לא עברה עדיין בדיקת PET-CT, שתשווה את גודל הגידולים כיום לגודל שהופיע בבדיקות הקודמות, אבל אנחנו מקווים לטוב. בינתיים איריס סובלת בעיקר מעייפות ובחילות לאחר הטיפולים הכימותרפיים. לפחות השיער גדל.  

די התרגלנו לרוטינה השבועית הזו של בדיקות דם ביום רביעי, טיפול ביום חמישי, עייפות, סופשבוע, שבוע חדש. דר כבר יודעת שאיריס נוסעת לטיפולים בבית החולים, היא יודעת שהאחות דינה מטפלת יפה באמא, והיא יודעת שכשאמא חוזרת מהטיפול היא עייפה. באחד הימים, כשאיריס אמרה שהיא היתה בבית החולים, דר שאלה אותה - "עכשיו את הולכת לישון, אמא?"

אתמול חגגנו שבועות בגן, דר התקשטה בזר מעשה ידיה של איריס, ואני לא יכולתי לחשוב כמה חגי שבועות נשארו לנו לחגוג ביחד. מה יהיה בשנה הבאה? אני לא יודע להכין זר. מה יהיה בשנה אחר כך? מוזר. קשה להשתחרר המחשבות האלה.

לפחות השגרה מביאה איתה רגיעה. נקווה לטוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת