00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הגנזך

מכתב אהבה / wreathsandbells

היצירה המקורית: Standing There at the Edge of Your Affection מאת: wreathsandbells

פאנדום: שרלוק

ז`אנר: פלאף, הומור

דירוג: G

שיפ: ג`ון/שרלוק

אורך: 1980 מילים

"כתבת בעבר מכתבי אהבה," אמר שרלוק.

 

 

 

 

"ג`ון."

 

"ממ?" ג`ון קטע את טקס הגילוח שלו. היה סיכון מסוים באחיזת חפצים חדים סמוך לגרון בזמן ששרלוק ריחף בפתח. "מה?"

 

"כתבת בעבר מכתבי אהבה," אמר שרלוק.

 

"לא מאז חטיבת הביניים," השיב ג`ון. "אבל כן." שרלוק לא סימן כי מתנקשים חמושים עומדים להתפרץ בכל רגע דרך החלון כך שג`ון הרשה לעצמו לגלח רצועת עור נוספת. שרלוק, בראי, עטה ארשת מהורהרת, מקיש באצבעו על שפתיו.

 

לבסוף, נכנס שרלוק ואמר, "אני זקוק לעזרתך."

 

ג`ון הריץ את אצבעותיו על לסתו. "במה?"

 

"כתיבת מכתב אהבה, כמובן."

 

"אם אתה זקוק לעזרתי, כדאי שתהיה נחמד," הזהיר ג`ון. הוא השפריץ קצת מים על פנים. "למה אני?"

 

"עשית זאת בעבר," ציין שרלוק. "ואין בדיוק אדם אחר שאני יכול לשאול."

 

ג`ון מחה את פניו במגבת וניסה לדמיין את שרלוק מעלה את השאלה בפני לסטרייד, או אלוהים ישמור, מייקרופט. "בסדר," אמר לבסוף. "קצת. ובכן... מתאים יותר לחטיבת הביניים, לא? מכתב אהבה."

 

שרלוק התיישר, זוקף את כתפיו. "אם אתה לא רוצה לעזור-"

 

"לא," אמר ג`ון בחפזון. הוא תלה את המגבת במקום. "אני אעזור. רק- תן לי רגע, בסדר? אני רוצה להתלבש קודם."

 

~

 

ג`ון היה מודע לכך ששרלוק, למעשה, הוא גבר מושך מאוד. לא מבחינה חיצונית, אולי – כן, היו עצמות הלחיים, העיניים, השיער השחור- בלה בלה בלה – אבל שרלוק לא היה מושך בצורה קונוונציונאלית, כן? עיניו היו קטנות מדי עבור פנים כה ארוכים, סנטרו מחודד מדי והוא נראה בן שתיים-עשרה פחות או יותר. מה שהפך אותו למושך כל כך הייתה הדרך בה החזיק את עצמו והאופן שבו הביט בך, כמי שמפשיט אותך וקורא את כל הסודות מנקבוביותיך. אולי העיניים ועצמות הלחיים גררו את המבט הראשון, אבל קולו והבוז הכריזמטי שלו, הם שגררו את המבט השני.

 

אך ג`ון השאיר די והותר מטרות אבודות באפגניסטן. שרלוק אמר לו "לא", עוד בארוחת הערב הראשונה שלהם, וג`ון אפילו לא פלרטט איתו כראוי באותו זמן. כך שג`ון שמר את העניין שלו בשרלוק לעצמו, לא הסתכל על שרלוק בעצמה גדולה מדי או לאורך זמן רב מדי, פלרטט עם בריסטות וקופאיות והתנחם בידיעה ש, טוב, סירובו של שרלוק לפחות לא היה קשור בכך שג`ון מבוגר מדי, עני מדי, מכוער מדי או בעל אישיות דפוקה. שרלוק פשוט לא התעניין באף אחד. ואם ג`ון לא יכול להשיג אותו, לפחות שרלוק לא השתייך לאף אחד אחר.

 

ובכן, נראה שהייתה זו טעות מצידו, אבל לא היה שום דבר שג`ון יכול לעשות בקשר לזה.

 

~

 

"בסדר." ג`ון התיישב אל שולחן המטבח עם טוסט וספל תה. מולו, טופף עטו של שרלוק על בלוק נייר. "מה אתה רוצה לדעת."

 

"הכל." תוק. תוק. תוק. "אין לי שום ניסיון בנושא. הסתכלתי במדריכי רשת, אבל כולם פחות או יותר זהים. אני מעדיף בהרבה ניסיון מיד-ראשונה, כפי שאתה יודע."

 

"טוב, ובכן." ג`ון לגם מהתה שלו. חלף זמן ארוך מאז כתב מכתבי אהבה. הוא היה בטוח שהמכתבים שכתב בעבר היו כולם מטופשים והצטברו מזמן לערימות של אשפה. הוא תהה האם יהיה מוכשר יותר לכך עכשיו. "ובכן, אני לא באמת יודע מה להגיד לך. מכתבי אהבה הם בדרך כלל עניין די ישיר. אתה יודע, פשוט תגיד לצד השני למה אתה אוהב אותו."

 

שרלוק השמיע צליל של תסכול. "אבל איך? בוודאי לא אוכל להרכיב רשימה, אף על פי שזו תהיה הדרך היעילה והנוחה ביותר," סיים ברוגז.

 

ג`ון החביא את חיוכו מאחורי ספל התה; שרלוק יכול להיות רגיש במפתיע למה שתפס כלעג. "ובכן, אתה יכול, אם אתה חושב שזה ימצא חן בעיני האדם השני."

 

פניו של שרלוק התבהרו. "אז אני צריך להציג את המכתב באופן שימצא חן, להערכתי, בעיני הצד השני?"

 

"ובכן... כן," אמר ג`ון. אל אלוהים. מי שלא יהיה אותו אדם, הוא קיווה כי ניחן בסבלנות רבה. "אם אתה חושב שהיא תאהב שיר, אז כתוב שיר. אם אתה חושב שעדיף רשימה, אז כתוב רשימה."

 

"הבנתי." שרלוק שרבט את הדברים על הנייר. ג`ון נגס בטוסט והחליט שאם יום אחד יכתוב מכתב אהבה לשרלוק, קרוב לוודאי יכתוב אותו בבינארית. או קוד כלשהו. שרלוק ימות על זה.

 

כמובן, ג`ון לעולם לא יכתוב מכתב אהבה לשרלוק.

 

"מה עוד?" תבע שרלוק.

 

ג`ון ווידא כי המזון שבפיו לעוס היטב לפני שבלע אותו. "אממ. טוב. תהיה אוהב. סנטימנטאלי." הוא לא הוסיף `מן הסתם`, מפני שדברים מסוימים לא היו מובנים כל כך לשרלוק. "תצהיר על אהבתך, כמה אתה חושב על הצד השני. מתי התאהבת באדם הזה, אם אתה זוכר. זה עוזר אם אתה ממעיט מעט בערך עצמך, מדבר על כמה אתה לא ראוי, משהו בסגנון. תחמיא לאדם השני." הוא לכד שבריר משפתו המעוקלת של שרלוק ושוב חייך לתוך ספלו. "תשתמש בנייר נחמד. וכתב היד הכי יפה שלך, כמובן."

 

"זה הכל?" שאל שרלוק ברגע שסיים לכתוב את הדברים.

 

"אני לא יודע. כמו שאמרתי, עבר די הרבה זמן." ג`ון נגס פעם נוספת בטוסט, לעס, בלע. "אתה רוצה שאעבור על המכתב שלך? זה וודאי יהיה הכי פשוט."

 

"לא." שרלוק נשמע מזועזע מהרעיון.

 

"בסדר, בסדר." הוא צריך היה לדעת: שרלוק היה אדם פרטי מאוד, אפילו אם התנהג כאילו לאף אחד אחר לא הייתה זכות לפרטיות. " ובכן, תגיד לי אם יהיו לך שאלות נוספות." ג`ון הרים את צלחת הפירורים, נשא אותה לכיור וניסה שלא לתהות למי ממוען המכתב.

 

~

 

דלת המקלחת נפתחה בחבטה – ג`ון הפסיק לנעול אותה פשוט מפני שלא היה בכך טעם – ושרלוק צעק, "ג`ון!"

 

ג`ון קרצף את פניו בשתי ידיים. בעד האדים לא היה שרלוק אלא כתם כחול של חולצה. "מה קרה?"

 

"מדריכי הרשת ממליצים לפנות לנמען בצורה מליצית, למשל- `יקירי`, או, `אהובי`, אבל בהתחשב בדבריך, אני כלל לא בטוח איך יגיב הצד השני לפניה כזאת."

 

ג`ון הניח שכל מי שהכיר את שרלוק או אפילו דיבר איתו יותר משתי דקות, וודאי ימצא פניה כזו מצידו מטרידה במקצת. "אני הייתי מוצא את זה קצת מפחיד. אני מתכוון, הם מכירים אותך בכלל?"

 

"אתה חושב? נפלא." ושרלוק שב וטרק את הדלת.

 

~

 

לדבר על כמה אני לא ראוי. וודאי שאני ראוי. אני מבריק. ש-ה.

 

ג`ון גלגל את עיניו. אל תשאל אותי בקשר לדברים אישיים כשאני בעבודה, הקליד ג`ון ושלח. ואז, לאחר מחשבה, שלח מסר נוסף. פשוט תגיד על הנמען דברים נחמדים.

 

לכל הרוחות. זה לא הגיע לג`ון.

 

~

 

ג`ון התעורר באנקה, לבו דוהר, מחפש מתחת לכרית אחר אקדח שלא היה שם. "עצור," הגיעה פקודתו היבשה של שרלוק, וגופו של ג`ון התרכך. שרלוק ישב בקצה המיטה, רכון מעל ג`ון; דלת חדר השינה של ג`ון הייתה פתוחה, מניחה לאלומת אור עמום לחדור פנימה.

 

"אלוהים," אמר ג`ון. "אמרתי לך לא לעשות את זה. באחד הימים אני הולך—"

 

"איך אני יכול לדעת שהמכתב שלי יתקבל בברכה?"

 

ג`ון התרומם, נתמך במרפקיו ובהה בכיוונו הכללי של שרלוק, מניח לעיניו להסתגל לאפלולית. שיערו של שרלוק היה פרוע מהרגיל, צווארון חולצתו פתוח. לסתו הייתה מתוחה מאוד. "בכמה מדבקות ניקוטין השתמשת?"

 

"ענה על השאלה," התפרץ שרלוק.

 

ג`ון התיישב כהלכה. "תן לי לראות את היד שלך." כשנדמה ששרלוק עומד לסרב, החדיר ג`ון שמץ נביחה לקולו: "היד." שרלוק הדף את זרועו ברוגז. וכצפוי, ברגע שהתיר את החפת והפשיל את השרוול, יכול ג`ון לראות את המדבקות בוהקות נגד העור: ארבע. הוא נאנח והחל לקלף אותן בזו אחר זו. "אין נוסחת קסם." נוכח מבטו נוטף הבוז של שרלוק, תיקן, "או נוסחה מדעית. מה שלא יהיה. פשוט נסה להיות כנה."

 

שרלוק השתתק וג`ון השליך את מדבקות הניקוטין בכיוונו הכללי של הפח, לא דואג שמא החטיא. הוא העיף מבט בשידה. לכל הרוחות. השעה הייתה שלוש וחצי בבוקר.

 

"האם קבלת מכתב אהבה בעבר?" שאל שרלוק בפתאומיות.

 

ג`ון מצמץ. "אחד או שניים." הוא חייך בחיבה נוכח זיכרון. ילדים קרוב לוודאי כבר לא עשו דברים כאלה. הם בוודאי שלחו מסרונים זה לזה או כתבו בעמוד הפייסבוק אחד של השני, או משהו. "אני לא יודע אם היית קורא לזה מכתבי אהבה נטו. יותר כמו... פתקי אהבה. אני מחבב אותךְ, האם את מחבבת אותי, דברים כאלה." הוא גלגל את שרוולו של שרלוק בחזרה למקום.

 

שרלוק נעץ בפניו של ג`ון מבט שואל. "האם אהבת אותם? את הפתקים?"

 

"כל אחד אוהב לקבל מכתבי אהבה." ג`ון חזר לשכב. "כל אחד שמח לדעת שהוא נאהב. זה מחמיא." הוא משך עליו את השמיכות. "אני חוזר לישון עכשיו. אל תעיר אותי אלא אם כן מדובר בעניין של חיים ומוות."

 

הוא עצם את עיניו. כעבור מספר דקות, הרגיש כיצד שרלוק קם מהמיטה ואז שמע את דלת החדר נסגרת.

 

~

 

כשג`ון שב הביתה למחרת היה שרלוק ספון בחדרו, מנגן מלודיה מכמירת-לב שג`ון מעולם לא שמע בעבר. הוא עמד בתחתית המדרגות משך דקה, נשען נגד הקיר ופשוט מקשיב. האם כך זה נראה, אם כן, שרלוק מאוהב?

 

הוא עצם את עיניו ותהה במי. הוא חשב שהכיר את כל האנשים בחייו של שרלוק, אף על פי שלא התלווה אל שרלוק בכל מקרה ומקרה. האם היה זה משהו שג`ון נכשל להבחין בו, או ששרלוק פשוט שמר על סודיות? היה הסמל ההוא, במשטרה, הופקינס, שהיה מאוהב בשרלוק, אך שרלוק הביט בו כאילו היה משהו שנדבק לסוליית הנעל האיטלקית שלו. האם שרלוק בכלל היה הומו? קשה היה לומר; שרלוק לא שיחק על פי שום מערכת חוקים. קרוב לוודאי איירין ההיא. היה בה משהו מושך; אפילו ג`ון שם לב לכך, מוחה המבריק, לא בלתי-דומה לזה של שרלוק. שרלוק שמר את תמונתה, איפשהו באחת המגרות. אך היא חזרה לאמריקה, ושרלוק לעולם לא יעזוב את לונדון. הלא כן? ואם כן, האם ג`ון יעזוב איתו? האם יוכל? האם שרלוק ירצה בכך?

 

הכינור הסתלסל ביללה נואשת ואז נידום בנחרת זעם. ג`ון פקח את עיניו ונזכר לסיים לטפס במדרגות. ובכן, מי שלא יהיה, הוא היה חתיכת ממזר ממוזל, ואם אי פעם ישבור את לבו של שרלוק, ג`ון יחנוק אותו בידיו החשופות.

 

~

 

בבוקר הבא ירד ג`ון במדרגות ומצא מעטפה שעונה נגד הקומקום. על חזית המעטפה נכתב ג`ון ווטסון בדיו כחול כהה, במה ששרלוק זיהה ככתב ידו של שרלוק.

 

נשימתו נעצרה.

 

הוא פשוט החזיק במעטפה משך רגעים ארוכים. צבעה היה לילך חיוור וצורתה מרובעת, ובפנים נח מה שהרגיש כקרטון, קשה וכבד. לבסוף, בתנועות מהירות ומכאניות, מילא ג`ון את הקומקום, שפת אותו והתיישב כדי לפתוח את המכתב.

 

על גוויל יקר בצבע קרם נכתב,

 

ג`ון

 

אני כותב לך את המכתב הזה במטרה לספר לך שאני אוהב אותך. אינני בטוח בכך, מפני שמעולם לא הייתי מאוהב בעבר, ורגשות, כך נדמה, אינם מדידים. מאידך, אני מחבב את חיוכיך בצורה בלתי רגילה, אפילו כאשר אינם מופנים אלי; את הריבה שלך במקפיא, אף על פי שאינני אוכל ממנה; והסוודרים שלך, למרות שאינם מחמיאים לך. כל אלה סימנים לחיבה גדולה.

 

רגשותיי התעוררו כשראיתי אותך והבנתי שירית למעני בנהג המונית. איש מעולם לא עשה דבר כזה עבורי. העניינים הסלימו כשנלקחת על ידי הלוטוס השחור והייתי נואש להחזיר אותך. מעולם לא הרגשתי כך בעבר, והרגשתי כך שוב, כשמוריארטי החזיק בך. אמרתי לי לרוץ, והייתי צריך לעשות זאת מפני שזה היה הדבר ההגיוני לעשות. אבל בכל הנוגע לך, נדמה שאינני יכול להיות הגיוני, וגרוע יותר, אני לא רוצה.

 

הייתי רוצה לקנות לך סוודרים חדשים. הייתי רוצה להלחין עבורך סונטה לכינור. הייתי רוצה לקחת אותך לפאריס. הייתי רוצה אפילו לנשק אותך. וכאשר אפרוש לסאסקס לגדל דבורים, אשמח אם תבוא איתי.

 

שלך בכנות רבה,

שרלוק.

 

שרלוק הציב ספל תה מהביל על השולחן לפניו. ג`ון כלל לא הבחין בשריקת הקומקום.

 

"זה מוצא חן בעיניך?" שרלוק התיישב מול ג`ון. ממש כפי שעשה לפני שבוע, כאשר רשם הערות על כתיבת מכתב אהבה. הוא נראה מאופק מאוד ביחס לאדם שזה עתה התוודה על רגשותיו באמצעות מכתב, אף על פי שאצבעותיו נעו באי-שקט.

 

ג`ון בלע את רוקו והניח את המכתב. "כולם אוהבים מכתבי אהבה."

 

"כן. אבל." שרלוק לגם במהירות מהתה שלו, בוודאי שורף את לשונו בתהליך. "מה בקשר לאחד הזה?"

 

"אהבתי אותו," אמר ג`ון. "אהבתי אותו מאוד. בוא הנה, חתיכת – חתיכת – אני לא מאמין—" והוא כמעט גרר את שרלוק אליו כדי לנשק אותו, שניהם מצטופפים לבסוף בצד על מנת שלא להפיל את הכיסאות או את ספלי התה שלהם. שרלוק נישק אותו בהיסוס, בבירור לא יודע מה לעשות עם ידיו, אך ג`ון פשוט המשיך לנשק ולנשק אותו בכל מקרה, יד אחת קפוצה בחולצתו והשנייה מרכינה את ראשו של שרלוק. כשהפסיק לבסוף, היה זה כדי לומר, "למה לא אמרת משהו?"

 

"אמרתי," השיב שרלוק, סחרחר ומבולבל, שיערו אפילו פרוע יותר מהרגיל; זה התאים לו. "כתבתי לך מכתב."

 

"זה לא מה—" ג`ון שמט את ראשו נגד חזהו של שרלוק ונאבק בדחף לצחקק בהיסטריה. "אנשים בדרך כלל לא מבקשים ממושא החיבה שלהם עצות כדי לכתוב לו מכתבי אהבה."

 

"ובכן, לא היה אף אחד אחר שיכולתי לשאול." שרלוק, לכל הפחות, ידע כיצד לחבק. זרועותיו היו נינוחות מאוד סביב כתפיו של ג`ון. "ולמה שלא יעשו את זה. מושאי החיבה שלהם בוודאי יודעים מה הם אוהבים."

 

"כרייסט," אמר ג`ון. "חשבתי שאתה כותב מכתב למישהו אחר."

 

שרלוק נשמע מסוקרן באמת ובתמים. "אבל למי עוד אני עשוי לכתוב?"

 

הפעם, לא הצליח ג`ון לכבוש את צחוקו, וכעבור רגע, שרלוק הצטרף אליו.

 

 

סוף

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מיה אחת2 אלא אם צויין אחרת