00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

החלטות גדולות וקשות

עוברים עלי ימים גרועים במיוחד. אני מדוכדכת וחסרת אנרגיות, אין לי סבלנות, יותר מידי שיחות רגילות עם אנשים הופכות לוויכוחים בלי שאני בכלל מתכוונת (אפילו עם שומרים שבסך הכל צריכים לרשום את מספר הרכב שלי...) ובאופן כללי כולם סביבי מעצבנים אותי. באתי לפרוק.

 קשה לי להבין בדיוק מה הסיבה לכל זה, נראה לי שזה שילוב של כמה דברים. סוף סוף מצאנו דירת גן שעונה על כל הדרישות המגבילות שלנו ושאנחנו אוהבים, אבל היא חומקת לנו מבין האצבעות כי "אנחנו" פחדנים ולא החלטיים. ואני רושמת אנחנו במרכאות כי אני לא מפחדת, ואני גם החלטית מאוד לגבי הדירה הזו- אני רוצה לקנות אותה! הבעיה היא שכמובן זו לא רק החלטה שלי, ובעלי (-ב') באופן כללי נוטה להיות קצת פחות אימפולסיבי ממני. נכון, בדרך כלל לא להיות אימפולסיבי זו תכונה טובה אבל במקרה הזה- לא. אני מרגישה שהוא צריך לקחת את המושכות לידיים, אבל הוא לא עושה את זה. יש כל כך הרבה שלבים בירוקרטים מעצבנים "של גדולים" שצריך לעשות כשרוצים לקנות בית, ואני באמת מנסה, אבל אני לא יכולה לבד. מה גם שלא נותנים לי לבד כי כל הזמן מזכירים לי כמה אני נאיבית. וכמה עדיף שאני אתן לב' להתעסק עם כל זה כי אני סתם אעשה טעויות יקרות...  בסופו של דבר, בלית ברירה, שיחררתי מהלחץ ולקחתי צעד אחורה כדי שנטפל בזה ביחד כמו שהוא חושב שצריך. ומה קרה? זוג "אמיצים" הגיע בזמן שאנחנו היינו עסוקים בלהתלבט ולהתווכח והלכה הדירה.

זה הסיפור שנמשך כבר שנתיים.
רוצים לקנות- אבל מפחדים.
יכולים להפסיק לזרוק כסף על שכירות כל חודש ובמקום זה להתחיל להחזיר את המשכנתא- אבל מפחדים.

אני כבר לא מבינה ממה אנחנו מפחדים!! נמאס לי לפחד!

שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא צעד פזיז שכנראה בעתיד יכניס אותנו לחובות והתחייבויות בלתי אפשריות. זה לא המקרה. מבחינתנו היתרונות גוברים על החסרונות ושנינו מודעים לכך. מה שעוצר מבעדנו זה שני דברים:
1.  קניית דירה נחשבת כצעד מאוד גדול בחיינו ומי שקרא את "לקנות בית או לגור בשכירות" יודע עד כמה. אנחנו נשואים כמעט שנה וזה יהיה הדבר הגדול הראשון שלנו.
2.  המחירים כרגיל בשמיים. זו בעיה רצינית שמכבידה בעיקר על ב'. מבחינה פסיכולוגית, אתה יודע שאתה קונה משהו שת'כלס אמור לעלות הרבה פחות, ועוד מתחייב בגלל הקנייה שלו כמעט לכל החיים.   

 עכשיו תוסיפו לכל זה את העניין החשוב באמת מבחינתי ושלדעתי הוא האחראי הראשי לזה שאני מתעצבנת על כל דבר שזז בימים האחרונים- אנחנו חושבים על הריון. חושבים על זה בקטע של להתחיל לנסות. וכשאני אומרת חושבים אני מתכוונת רוצים. ב' רוצה כבר מלא זמן אבל אני הרגשתי שאני עוד לא מוכנה. בחודשים האחרונים אני מרגישה שאני מוכנה. וזה כל כך גדול שזה ממלא את כל כולי. ליד זה, מה זה לקנות איזו דירה לשנים הקרובות? חוץ מזה, בדימיון שלי אני לא רוצה שזה יקרה איפה שאנחנו עכשיו. לא מבחינת האזור עצמו שמרוחק מכל דבר שחשוב לי ולא מבחינת השירותים הרפואיים שבסביבה והסביבה באופן כללי. אני חושבת שבגלל זה אני פתאום קצת יותר ב"לחץ" שנעבור. שם אני רואה את עצמי בהריון, שם אני רואה את עצמי אחרי ההריון... זה מפגר וילדותי?

אני מרגישה מפגרת וילדותית כי אני יודעת שתמיד המציאות תהיה שונה אלפי הבדלות מהדימיון. בכל מקרה, כאן או שם, אין לי שום דרך לדעת איך זה הולך להיות או איך זה יהיה הכי טוב.
אני מאוד מאמינה ב"מה שצריך לקרות- יקרה" אבל מצד שני אני גם מאוד מאמינה שצריך לדחוף קדימה לעבר הדברים שאנחנו רוצים ולא לחכות שהם יפלו עלינו מהשמיים. ובעניין הקנייה- יותר מידי זמן אנחנו לא דוחפים קדימה. קשה לי לדמיין שנמצא בקלות עוד דירה שתענה על כל הצרכים המיוחדים שלנו במחיר שהוא אפשרי מבחינתינו, והמחירים רק עולים ועולים.

בא לי לכעוס על ב' על שפיספסנו את זה. בא לי להגיד לו "אמרתי לך!" "אם רק היית מקשיב לי!" ולהוציא עליו את כל האנרגיות השליליות שלי. אבל אני יודעת שאין לי על מה לכעוס עליו, זה מעולה שהוא לא אימפולסיבי כי כך הוא מאזן אותי. גם ישנה האפשרות שהוא צודק ושנמצא במחיר הזה דירה יותר טובה. ובכל מקרה, זה לא לגמרי תלוי בו והוא עשה כמיטב יכולתו אפילו בלי להרגיש כלפי הדירה הזו את מה שאני הרגשתי. אנחנו בתחילת הדרך ואנחנו לומדים. בהמשך, אני מקווה שנשתפר בכל הדברים המעצבנים האלו "של גדולים"...  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת