00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חברותא או מיתותא

רב הונא והזמורות

שלום אסף.

רב הונא והזמורות...

החמיצו לרב הונא 400 חביות יין.

נכנס אליו רב יהודה, אחיו של רב סלא החסיד ויש אומרים שהיו אלו רב אדא בן רבי אהבה (רבי אהבה!) וחכמים.

אמרו לו - יפשפש אדוני במעשיו.

אמר להם - האם אני חשוד בעיניכם?

אמרו לו - האם חשוד הקב"ה שעושה דין בלא דין? (דין בלא משפט)

אמר להם - אם יש מי ששמע עלי דבר שידבר.

אמרו לו - כך שמענו שאין אדוני נותן זמורות לאריסו.

אמר להם - האם משאיר הוא לי משהו? הרי גונב לי כולו!

אמרו לו - זהו שאומרים בני האדם "לאחר הגנב גנוב - ואת הטעם יטעם"

אמר להם - מקבל אני עלי לתת לו.

יש אומרים שחזר החומץ להיות יין ויש אומרים שהתייקר החומץ ונמכר בדמי יין.

עד כאן הסיפור...

הגמרא בוחרת בסיפור על יין שהחמיץ, אולי בשביל להדגיש את הפן הרוחני דווקא של ירידת המדרגה כתוצאה מאי הדיוק, כפי שנראה בהמשך, של רב הונא.

"יין ישמח לבב אנוש", עליו מקדשים ואותו מנסכים. אך ביין פוטנציאל של החמצה תרתי משמע. והחומץ, יש בו ערך. אלא שערף פחות. מדרגה פחותה.

כמו לומר שכל מעשה הוא מימוש הפוטנציאל, בדרגות משתנות, של הרצון.

חכמים מקשרים בין היין שהחמיץ לבין ההחמצה בהתנהלותו של רב הונא וקוראים לו לחשבון נפש. 

רב הונא, עת התעשר דיו בכדי להיות בעל אדמות וחביות, כבר היה תלמידו המובהק של רב וממשיך דרכו כראש הישיבה בסורא - הגדולה בישיבות בבל. המעמד תמוה... חבריו החכמים עולים אליו לאחר שנפוצה שמועת ההחמצה? ובאיזשהי נימה (הצעה? נזיפה? אהבה?) מפצירים בו לחשבון נפש. האם כך היה מקובל? מי הזמין אותם? מה לדעתך?

נמשיך...

רב הונא תמה - האם אני חשוד בעיניכם? 

שמא עמוק בתוכו ברבדים לא מודעים הוא מכיר בצדקתם של החכמים ולכן תגובתו כאילו מתריסה בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע". הרי יכל לומר - אפשפש במעשיי. ובחר כמעט באוטומט להצטדק. 

האם רב הונא, עם גדלותו העצומה בתורה ובחסידות, לא מבין את העניין כפי שמבינים זאת חבריו? ואולי הוא בבחינת "חבוש בבית האסורים" מסיפורנו הקודם, שנזקק לחבריו שיבואו ויושיטו לו סיוע ערכי-רוחני.

ואולי אוטומטיות ההנחה העצמית ש"אני בסדר". שאני מכיר את עצמי כאדם ישר והגון וכו' היא היא המכשול מפניו בא הסיפור להזהיר אותנו. גם הצדיקים "נופלים בקטנות" ואין לך אדם שלא ראוי שיפשפש במעשיו, ואין לך מעשה שאין מעליו מעשה מדויק ונכון עוד יותר.

מכיר את הכלל של מריבות הילדים "לא לערב הורים"? 

אז החכמים לא הכירו ועירבו את אבא הקב"ה באופן ישיר. אני משאיר לך באם תרצה את האמירה שלהם שיש בה וודאי עומק רב.

ופתאום העסק נעשה כביכול אישי - מעשי. רב הונא מבין שיש לנוכחים ידע קונקרטי וממהר לשלוף - "מי שיודע משהו שידבר"

If you want to shoot shoot don't talk 

כאן הסיפור יורד לארץ - ידע קונקרטי, עוול קונקרטי. האם משהו באמירתם של החכמים על דרכיו של הקב"ה גרם לרב הונא להבין קונקרטיות זו? האם המשמעות הקונקרטית "פחותה" מהמשמעות הערכית? על כך נראה בהמשך... כנראה שלא.

ובכן... חכמים אכן, וללא עכבות, מצביעים במדויק על מעשה העוול הספיציפי שהביא להחמצה משל היה עולם הערכים מדע מדויק של תרכובות ותגובות. והאם כך? ליודעי סוד? 

האם נוכל למצוא ביחסי הכוחות אדון-אריס מן המשל למתרחש בתוכנו? רבים הם משלי החכמים הממשילים את הקב"ה ועם ישראל לאדון-אריס. 

"אין אדוני נותן זמורות לאריסו". אין כאן יחסים שיוויוניים כמו למשל בין מוכר לקונה וכו' אלא האדון רב הונא נמצא מעל אריסו (ופתאום חשבתי - שמא החכמים יצאו להגן על המעמד הנמוך? חכמי ההסתדרות?) וככזה הוא מחוייב ביתר דין צדק והגינות.

אלא שרב הונא נכנס עם אריסו למאבקי כח בהם "הוא לקח לי, אז אני לקחתי לו". זה לעניין? האם זה משנה מי צודק? אתה רב הונא. הוא אריס. האם העניין הוא החוק היבש? או הלכי הנפש הדורשים, לעיתים קרובות, לפנים משורת הדין בכדי לדייק.

וכאן, דווקא בשפתם של "בני האדם" (היינו דאמרי אינשי), מגיע הסיפור לשיאו... גם הגונב מגנב, הידוע כ"פטור", אינו פטור בלא כלום שהרי בכל זאת טעם את טעמה של הגניבה. העולמות והמעשים שאנו מכניסים את עצמנו בהם, דרגתם ומהותם סופם שידבקו גם בנו ולא משנה ממרום איזה מעמד או פרספקטיבה אנו נכנסים אליהם.

ועוד עניין שהעלנו בלימודנו:

העולם מתקיים בסדר מדויק.

הקב"ה נותן לחם בעתו ומשביע לכל חי רצון. מה נוראית היא הגניבה שבאה לשבש את הסדר הטוב של חלוקת השפע בין בני האדם. הדיוק כאן חשוב וכך מחדד לנו אחד המפרשים (זוכר מי? לא מצאתי) - שהגונב מגנב פטור באם החזיר לעצמו בדיוק את מה שנגנב. אין רשות לגנוב משהו אחר השווה ערך למה שנגנב. זוהי המשך הפרת דיוק מתן השפע. המשך גילגול מעשה הגניבה במובנו העמוק, ואולי רב הונא לא לקח לעצמו בדיוק את אותן זמורות שהיו שייכות לו בדין אלא "עיגל פינות" ועשה "בערך".

ואם בזמורות שכולן דומות - קל וחומר בשאר הדברים.

אולי זהו טעמו של הפתגם. הגונב מגנב את מה שנגנב - פטור. הגונב מגנב סתם - טעם גניבה.

ואת עניין היש אומרים של הסוף אני משאיר לכבודו.

לילה טוב, אבשי.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אסף ואבשלום אלא אם צויין אחרת