00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

על הקשר בין עושר לאושר

01/06/2011

כן, אני יודע, זה פוסט ארוך. אולי אפילו ארוך מדי. צר לי, לא הצלחתי לקצר אותו או לחלק אותו בצורה סבירה. לדעתי האישית הוא כמובן קצר מדי, ומי שרוצה לקרוא עוד מוזמן לחפש את המאמר הבא, שבעיקר עליו התבססתי:

Relative Income, Happiness, and Utility: An Explanation for the Easterlin Paradox and Other Puzzles

by Andrew E. Clark, Paul Frijters, Michael A. Shields, Journal of Economic Literature 2008

אמנם מדובר במאמר בירחון כלכלי, אבל לדעתי גם לא-כלכלנים יוכלו להבין את רובו בלי בעיה (זה נכון לגבי הרבה מאמרים בכלכלה).



 

כלכלת אושר

מחקרים כלכליים בנושא האושר הפכו לנפוצים בעשור האחרון, כחלק מהמגמה הכללית שבמסגרתה דוקטורנטים צעירים לכלכלה משתעממים מדיונים על אינפלציה ומדיניות מוניטארית ומחפשים תחומים באמת מגניבים למחקר, שבהם יש סיכוי לגלות משהו חדש.

השיטה הסטנדרטית למדידת אושר במחקרים אלו היא סובייקטיבית – פשוט לשאול את האנשים. זו שיטה שאיננה נטולת בעיות; למשל, האושר של אנשים יכול להיות מושפע מדייט גרוע אתמול בערב, ממזג האוויר באותו היום, ומכל מני אירועים אחרים "בלתי נצפים" שהחוקר לא יכול לדעת על קיומם. אפשרות אחרת היא שקיימות השפעות תרבותיות על התשובות למבחנים. התקווה היא שבממוצע על פני מספר רב של אנשים כל ההטיות האלו מתאזנות, והתוצאות מסוגלות לספר משהו אמיתי על האושר של בני האדם שנבחנו.


פרדוקס Easterlin

למרות כל המגבלות, המחקרים האלו מנפקים מספר ממצאים שהם עקביים לגבי  מדינות שונות וקבוצות אוכלוסייה שונות. אחד הממצאים האלו נקרא פרדוקס Easterlin, על שם הכלכלן שגילה אותו במאמר מ 1974. הרעיון הוא פשוט: למרות שבמהלך העשורים שעברו מאז מלחמת העולם השנייה חווה העולם כולו צמיחה כלכלית מרשימה, מחקרי האושר לא מראים עלייה משמעותית באושר של האנשים. השוואה בין מדינות יותר עשירות למדינות פחות עשירות (אך לא ממש עניות) גם לא מראה הבדלים באושר הממוצע של האזרחים. לעומת זאת, במחקרים אחרים בודקים את האושר בתוך מדינה, ושם דווקא כן מגלים שלהכנסה יש השפעה על מידת האושר של האנשים.

דוגמה לגבי ארצות הברית - ההכנסה עולה עם השנים, אך רמת האושר נשארת קבועה

הסיבה לקיומו של הפרדוקס טמונה בשני מנגנונים: תועלת יחסית ואדפטציה.


לפני שנגיע לזה, כמה מילים על תועלת.

כלכלנים משתמשים במונח "תועלת" כדי לתאר את מה שבני האדם מנסים להשיג, מה שקובע את הבחירה שלהם. במודלים הכי בסיסיים, הפרטים משיגים תועלת מצריכת מוצרים מסוגים שונים ומזמן פנוי, אבל באופן כללי אפשר להכניס לתוך התועלת כל דבר שרוצים – למשל העדפות להוגנות, עזרה לילדים, סטאטוס חברתי וכו'.

על מנת לחשב את התועלת שמרוויחים הפרטים במודלים ולחבר את הגורמים השונים שמהם ניתן לשאוב תועלת, הכלכלנים נדרשים לנסח פונקצית תועלת. למשל, אם יש מודל שבו אני נהנה לאכול תפוחים ולהשתזף בים, אפשר לנסח עבורי את פונקצית התועלת הבאה: תועלת = שורש של מספר התפוחים שאכלתי היום + מספר השעות בהן השתזפתי בים בריבוע חלקי שניים. בתוך המודל הפרטים מנסים למקסם את פונקצית התועלת, בהינתן כל מני אילוצי תקציב וזמן.

האם לאנשים אמיתיים יש פונקצית תועלת כזו בראש? לא בהכרח (כלומר, יש, והיא קשורה מן הסתם לפסיכולוגיה אבולוציונית, אבל זה כבר דיון אחר). אבל ניתן להוכיח שבמקרים רבים, ותחת הנחות סבירות לגבי ההעדפות, ניתן לתאר בני אדם כאילו שיש להם פונקציה כזו בראש.


תועלת יחסית

המאמר שהזכרתי בפתיחה הוא חלק מספרות כלכלית שמנסה לקחת את פונקצית התועלת הקלאסית, שבה משתמשים כלכלנים כבר עשרות שנים בווריאציות שונות, ולהכניס לתוכה מרכיב יחסי – למשל, המשכורת החודשית שלי לחלק למשכורת החודשית הממוצעת במשק. אם נכניס לשם את הרכיב הזה, אז ככל שההכנסה הממוצעת במשק תגדל ביחס להכנסה שלי, התועלת שלי תרד. ככל שארוויח יותר מאנשים אחרים במדינה, אהיה יותר שמח.

למה דווקא ההכנסה החודשית הממוצעת במשק? הרעיון הוא שלכל פרט יש קבוצת התייחסות מסוימת שאליה הוא משווה את עצמו, בהתאם לה הוא קובע את התועלת שלו. אם אנחנו מודדים את המשכורת ביחס להכנסה הממוצעת במשק, אנחנו מניחים שקבוצת ההתייחסות של האדם היא כל המדינה.


כיצד תועלת יחסית פותרת את פרדוקס Easterlin?

אם האושר של בני האדם תלוי בהכנסה שלהם ביחס להכנסה הממוצעת במדינה, אז ברור מדוע העשירים יהיו מאושרים יותר מהעניים בתוך המדינה. לעומת זאת, בהשוואה למדינות אחרות אין סיבה שאזרחי מדינה עשירה יותר יהיו מאושרים יותר מאזרחי מדינה ענייה יותר.

כלומר, רמת האושר של העשירון התחתון במדינה אירופאית עשירה שווה לרמת האושר של העשירון התחתון במדינה אפריקאית נידחת, למרות שהאנשים עצמם חיים ברמה אחרת לחלוטין. הם פשוט משווים את עצמם לממוצע בארץ שלהם. אם ההכנסה של כולם במדינה עולה באותה המידה, אף אחד לא ייעשה מאושר יותר. זה משחק סכום אפס. מחקרים אמפיריים בנושא העלו שההכנסה היחסית חשובה לאנשים פי 2 יותר מההכנסה הרגילה שלהם.

האם קבוצת היחס היא בהכרח המדינה?

לא ממש. במחקרים רבים מנסים ליצור קבוצות יחס יותר קטנות – למשל "אנשים שהם כמוני", ההכנסה הממוצעת של אנשים באותה רמת השכלה וגיל כמו הפרט. במחקר שנערך ב 2006 על כפריים סיניים (כולל כאלו שהיגרו לערים הגדולות) החוקרים פשוט שאלו אותם, במילים פשוטות, מהי קבוצת היחס שלהם. עבור 70% מהעונים התשובה הייתה תושבי הכפר המקורי שבו נולדו. לא משנה אם ביחס לעירוניים הם נחשבו עניים מרודים; כל עוד הם יכולים לחזור פעם בתקופה לכפר הולדתם ולהיחשב עשירים, הם יהיו מאושרים. אולי זו הסיבה שחלקם מוכנים לעבוד במפעלים בתנאים שנראים לנו נוראיים.

מחקרים אחרים קשורים למהגרים ולקבוצות היחס שלהם. למשל, ייתכן כי מהגרים לישראל חיים באופן אובייקטיבי ברמה גבוהה יותר מהרמה שבה חיו בארץ המוצא, אבל כאן הם עניים ביחס לממוצע האוכלוסייה ושם הם היו יותר קרובים לממוצע או אפילו עשירים, ועל כן הם לא באמת מאושרים. ההנחה לגבי תועלת יחסית היא גם הסיבה שבגללה קובעים את קו העוני ביחס להכנסה החציונית במשק, ולא בתור איזה סכום אבסולוטי שמספיק למחיה בסיסית.

האם תועלת יחסית וסטאטוס קשורים רק להכנסה יחסית?

לא בדיוק. למעשה, רוב החוקרים חושבים שהיא קשורה יותר לצריכה יחסית, אבל רק של מוצרים בעלי "נראות", כאלו שאפשר להשוויץ בהם, בתים ומכוניות וכו' (אבל קשה למדוד את זה, יותר קל למדוד הכנסה יחסית וחושבים שזה קירוב). ישנם מחקרים רבים שטוענים שעקב כך אנשים מבזבזים יותר מדי כסף על מוצרי מותרות, וחוסכים פחות מדי.

אגב, באחד המחקרים (שנעשה על ידי פרופסורים מאוניברסיטת תל אביב) נטען כי סטאטוס נובע גם מההשכלה היחסית, וזו אחת הסיבות שבגללן אנשים הולכים ללמוד באוניברסיטה.


אדפטציה

הרעיון שעומד מאחורי מושג זה, אומר כי אנשים נוטים להתרגל למצבם החדש, גם לאחר שינוי דרסטי בחייהם כגון זכייה בלוטו, תאונת דרכים קשה וכו'. מחקרים מראים כי השינוי באושר בעקבות אירועים דרמטיים הוא זמני בלבד, ולאחר מכן הם חוזרים לרמת האושר הקודמת שלהם. כמו כן, אנשים לא מצליחים לחזות כמו שצריך את מידת האדפטציה שהם יחוו – הם בטוחים שלאחר הזכייה חייהם ישתנו ללא הכר, והם טועים. יש מחקר שבדק את תושבי מזרח גרמניה מעט לאחר נפילת החומה, שהיו בטוחים שחייהם ישתפרו במידה רבה הרבה יותר מהשיפור שהתרחש בפועל בסופו של דבר.

במחקר שבחן את הנושא מזווית מעט אחרת, נשאלו אנשים בתקופות שונות בחייהם מהי לדעתם הכנסה "מצוינת", הכנסה "טובה", והכנסה "מספיקה". מתברר שעל כל עלייה של דולר בהכנסה האמיתית שלהם, התפיסה שלהם לגבי מהי הכנסה מצוינת, טובה או מספיקה עלתה בשישים סנטים. כלומר, ישנה אדפטציה של השאיפות, אבל היא חלקית.

בכל אופן, אדפטציה מסוגלת להסביר לפחות חלק מהפרדוקס – אנשים פשוט מתרגלים לחיים ברמת עושר גבוהה יותר, והם אינם מאושרים יותר. אם משלבים אותה עם הרעיון הקודם של הכנסה יחסית, אפשר לומר שכאשר אנשים נעשים יותר עשירים הם מחפשים קבוצת ייחוס יותר עשירה על מנת להשוות את עצמם אליה.


סיכום, השלכות, וטיפים לחיים מאושרים

באופן עקרוני, מדינות אמורות למקסם את האושר של אזרחיהן. מכיוון שאושר הוא קשה למדידה, המדינות המודרניות מנסות למקסם את התמ"ג לנפש (כתבתי בעבר על הבעייתיות שבשימוש בתמ"ג). המחקרים שתיארתי כאן מראים שצמיחה (המוגדרת כגידול בתמ"ג לנפש) אינה בהכרח מובילה לגידול באושר של האזרחים. אם משלבים תועלת יחסית עם שנאת הפסד, למשל, מתקבל כי האזרחים יהיו יותר מאושרים במדינות שוויוניות מאשר במדינות עם פערי הכנסה גדולים בין עניים לעשירים, בלי קשר לתמ"ג. הנושא גם מעלה שאלות פילוסופיות בנוגע למה שהמדינה צריכה למקסם, מכיוון שמה שהופך אנשים למאושרים בטווח הקצר לא בהכרח יהפוך אותם למאושרים בטווח הארוך, ובעולם של תועלת יחסית האושר יכול להיות משחק סכום אפס (כלומר יותר אושר בשבילך = פחות אושר בשבילי).

המסקנות הנובעות מתועלת יחסית ואדפטציה לגבי האושר האישי של כל אחד מכם הן די טריוויאליות, ומופיעות גם בספרים אחרים של כלכלה התנהגותית. אם תגורו ברמת אביב, מוקפים באנשים שעבורם הסטנדרט הוא לטוס לחופשות סקי פעמיים בשנה, ואתם תוכלו להרשות לעצמכם לטוס רק פעם בשנה, אתם תרגישו שאתם בתחתית; עדיף לגור במקום שבו הסטנדרט מתאים ליכולותיכם הכלכליות. כמובן שזה לא השיקול היחיד, אבל אם אתם רוצים להיות יותר מאושרים ולבזבז פחות כסף על שטויות, עדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת