00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

rachely111

כמה גולשים בבלוג שלי
הצגת מספר הגולשים באתר
הערת המחברת !

כל התמונות ברשומותיי ובשיריי

הן לא שלי הן מהאינטרנט ומגוגל,

 למעט ציוריי ותמונותיי שציינתי. 

המרגל שלא חזר

גם אם הייתה יודעת שזה יגמר כך הייתה נישאת לו. כל כך אהבה אותו, כל כך רצתה אותו , כך שהיא עברה הכל בשבילו.

הוא היה אהובה הראשון, חלומה , משאת חייה.

 

ביתה היה סמוך לביתו, עוד מילדותה חלמה להיות לצידו,  הוא היה גבה קומה, עיניים בצבע ירוק זית, פנים בהירות, שיער בלונד,לבוש כהלכה, הליכתו זקופה ומלאת ביטחון.

תמיד עקבה אחריו, גם כשלא ראה אותה, כמו, שמרה עליו לבל תתפוס אותו אחרת, הוא יהיה שלה, כך אמרה לעצמה.

בכל בוקר הייתה מתיצבת בשער החצר בכדי לתפוס את מבטו כשהוא יצא את ביתו, ובערב בחוזרו הייתה יוצאת את השער כדי שיראנה בבטחה.

 

כך עברה עליה ילדותה, וכשהפכה לעלמה, היא ביקשה את אביה שיערוך איזה שיחה מרמזת לעלם החן , אהובה מזה שנים.

האב שמח מאד שהרי בן השכן הוא בחור משכיל ובן משפת טובים ועשירי העיר.

וכך היה , הבחור נאות להנשא לה שכן גם הוא אהב אותה מאד.

את החתונה ערכו במקום מכובד, והאוכל היה כיד המלך, כמו שנאמר , עד בלי דיי.

 

היום הזה היה יום האהבה שלהם, יום מיוחד שבו הגשימו את חלומם לחיות יחד ולהקים משפחה. היום בו נקבע גורלה.

 

הם הקימו משפחה עם עוד ארבעה ילדים. והכל היה דבש ואלייה, אך האליה, היא אלייה וקוץ בה.

בערב אחד בעוד כולם מסובים אל שולחן האוכל , נשמעה נקישה בדלת העץ הכבדה, היא הלכה כהרגלה לפתוח , בעודה מסובבת את קת הדלת , היא נהדפה פנימה על ידי שני שוטרים שזעקו "היכן המרגל" תלשו את המזגן מהקיר וטענו שזה מכשיר קשר, לא הספיקה לשאול שאלות וכבר לקחו אותו, את אהובה ונעלמו.

ימים רבים התרוצצה בין כל רמי המעלה שבשלטון, רצתה להבין, רצתה לבקש, להתחנן, לתת את חייה, לתת שלמונים, אך דבר לא עזר, אהובה נידון למוות בעלילת שווא.

היא ניסתה בכל כוחה לשנות את הגזרה, הם לעגו לה , אנסו אותה, היכו אותה והתעללו בה , הבטיחו ולא קיימו דבר.

הוא נאסר, ולה לא נאמר דבר, יום ההוצאה להורג נקבע בחשאי, הוא נתלה בשעת לילה ואיש לא ידע על כך.

לה, לא נתנו לראותו , גם לא להפרד ממנו, רק מכתב קצר ובתוכו קווצת שיער בהיר, חתום בנשיקה של איש אוהב.

המכתב נמסר לה אחרי ההוצאה להורג, כך שלא תהיה לה שום תקווה.

זה היה יום המוות בשבילה, ליבה מת איתו.

 

את המכתב שנמסר לה שמרה כל חייה.

היא המשיכה לגדל את ילדיה , והשלטונות המשיכו להתנכל לה, בכל דרך שבה דרכו רגליה , היו טומנים לה פח ומציקים לה.

חייה הפכו לקשים ביותר ובלתי נסבלים, היא החליטה לברוח עם ילדיה לארץ אחרת (לישראל).

היא תיכננה את כל צעדיה , נעזרה בסייעים , שילמה את כל כספה בכדי לבצע את תוכניתה.

באישון לילה, היא ארזה כמה חפצים, הכינה את ילדיה ויצאה בחשכה גמורה לדרכה.

עברה שדות בהליכה, טיפסה על הרים, חצתה יערות ולנה בביקתות שהוצעו לה, הכל בכדי להציל את ילדיה .

כעבור ימים לא מעטים, היא היגיעה לגבול מדינתה והייתה צריכה לעבור לצד הנגדי, שם עזרו לה עוד סייעים שקיבלו מנת כסף מכובדת, העבירו אותה את הגבול , והיא יצאה לחופשי, אל ארץ לא נודעת ,להתחיל הכל מחדש,לעבוד ולפרנס ילדיה, בלעדיו.

 

לא, לא ממש בלעדיו, הוא היה תמיד בליבה ובמוחה, בדמות ילדיה ,הוא ליווה את חייה בחלומה ובארץ החדשה, והיא לעולם לא נישאה שוב.

היום הזה היה בשבילה יום ה"תחייה".

 

 

מבוסס על סיפור אמיתי. 

 

רחלי

5.11 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
מפת מבקרים
דגלי מדינות שמבקרים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rachely111 אלא אם צויין אחרת