00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

אם אין אני לי - סטוצי לי?

24/05/2011

אחת לכמה זמן אני נתקלת בפרשיה שמעלה לי את הסעיף ברמה המוסרית, ועדיין לא ברור לי איך, לעזאזל, אפשר לתבוע מישהו על זה. יש אנשים מגעילים בעולם- ביג פאקינג דיל- זה לא מנוגד לחוק להיות מגעיל: צעיר שכב עם זוג נשאי איידס בלי קונדום, לכאורה בלי שידע שזה המצב. בוקר המחרת הודיעו השניים לבחור על נשאותם, הוא רץ לבית חולים לקבל טיפול שלאחר חשיפה, אך מאחר ולמרות זאת קיבל תשובה חיובית בבדיקת הנשאות שלו- הוא החליט לתבוע את השניים.

אני לא מבינה על מה המהומה. אדם בעל כשרות מלאה לקבלת אחריות באופן חופשי לחלוטין בחר לקיים יחסי מין ללא הגנה. למה שתהיה חובתם של הנשאים לספר למישהו שהם נשאים? (אין ספק שזה הדבר המוסרי לעשות, אני מדברת על המישור החוקי) מי שנכנס למיטה עם כלב, שלא יתפלא אם יקום עם פשפשים! בבואו של אדם לעשות סטוץ, וזו זכותו המלאה, שייקח בחשבון שכאשר אין לך מושג עם מי אתה נכנס למיטה- אתה שם את עצמך בסכנה- כן, גם סכנת חיים. השניים האלה יכלו להיות בריאים לחלוטין, אבל פסיכופטים שירצחו אותו ויזרקו אותו באיזו תעלה. גם אנשים שבאמת חושבים שהם בריאים לא יכולים להיות בטוחים ב-100% אלא אם כן לא קיימו כל מגע מיני מאז הבדיקה... אה, כן... בדיקות גם יכולות לטעות.

אנחנו לא יכולים להטיל אחריות על התפשטות מחלה על הנשא עצמו! אם מישהו חולה במשהו נפוץ ומדביק חבר, זו אינה אחריותו המשפטית, גם לא אם החבר מת כתוצאה מסיבוכים כלשהו (וכל דבר יכול לגרום לסיבוך. כולל שפעת). במידה ואנו, כחברה, בוחרים לראות נשאי איידס כאנשים מסוכנים שאל להם להסתובב בינינו- תתכבד מדינת ישראל ותחוקק חוק "בידוד איידס".

מילא אם היה מדובר באונס. למרות שההדבקות באיידס אינה ודאית, לפחות אם היה פה מוטיב של כפייה הייתי מסכימה שיש כאן פשע, ואם הוא היה נדבק כתוצאה מזה אולי אפשר היה אפילו לקרוא לזה רצח- למרות שכיום איידס כבר לא מוגדר כמחלה סופנית אלא כרונית. אבל הם לא כפו שום דבר על אף אחד וחטאם היחיד זה שהם קיימו יחסי מין לא מוגנים- בדיוק אותו החטא של האדיוט שנדבק. לא סביר לדרוש מאדם את כל ההיסטוריה הרפואית שלו רק כי אתה רוצה עכשיו לשכב איתו. כמו כן לא הגיוני לחייב אדם לספר לאדם אחר פרטים אישיים על עצמו- כאלה שאולי הוא סתם לא מעוניין לחלוק. נראה לי פגיעה בוטה בזכות לפרטיות.

האדם במקרה שלנו היה מסוגל לקבל החלטה שקולה עם העובדות והנתונים שהוצגו בפניו: זוג פעיל מינית שלא רצה להשתמש בקונדום- זה אמור לצרוח סכנת הדבקות, גם אם הם אכן אמרו שהם נקיים כמו שהוא טוען- עדיין השיקול שלו היה מאוד נוח- להאמין לזרים מוחלטים ולחשוף עצמו לסכנות האפשריות. בחר את מה שבחר, ושיהיה לו בכיף, אבל אלו הן התוצאות שהוא הסכים לקחת על עצמו כשהחליט לוותר על אמצעי ההגנההםבדיוק כמוהו, פשוט רצו סקס כאן ועכשיו, ולא רצו להטריח את עצמם עם הסכנות האפשריות- בדיוק כמוהו.

באשר ל"קורבן" המסכן שלנו, אני רוצה להבהיר כמה דברים:

  1. הסיכוי להדבקות מקיום מפגש מיני בודד עם נשאHIV הוא מאוד לא גבוה.
  2. נגיף האיידס לא מתפרץ מיידית וגם לא מופץ מיידית לתאים, ולכן תוך 72 שעות מרגע החשיפה- טיפול מונע בהסתברות מאוד גבוהה מחסל את הנגיף כליל.
  3. מאחר וכאשר סיפרו לו בבוקר למחרת שהם נשאים (סיכוי הדבקות נמוך מאוד), הוא רץ לקבל את הטיפול המונע (סיכוי השמדת נגיף גבוה מאוד) ועדיין קיבל תשובה חיובית- זה מעלה משמעותית את הסיכוי שהבחור נדבק באיידס טרם המפגש המיני הספציפי הזה. אפילו אפשר לומר שהסיכוי שואף ל1.
  4. מי שמסכים לקיום יחסי מין עם שותפים רנדומליים רק בהתבסס על מילתם מסכן לא רק את עצמו- אלא גם את כל השותפים הרנדומליים הבאים איתם יקיים יחסי מין, כמו גם הלא רנדומליים, כמו גם יחסי מין מוגנים.

באשר לשאלת היידוע- אין ספק שזה מאוד לא מוסרי מצידם שהם לא גילו לו לפני המעשה, אבל גם פה אנחנו מדברים על סוגיה לא רלוונטית. ואם הם היו אומרים לו שהם נשאים? והוא עדיין היה אומר "יאללה, עזבו שטויות.. הכל בידי שמים"? גם אז, מבחינה טכנית (אם אנחנו מתעקשים לטעון שאיידס הוא קטלני) עדיין אסור היה להם לקיים איתו יחסים לא מוגנים, כי החוק מתייחס רק לעצם מניעת ההתפשטות ובכלל לא ליידוע או הסכמה. אם אני טוענת אקדח, מכוונת לעצמי לראש ואומרת למישהו "לחץ על ההדק"... הסכמתי? כן.. אפילו ציוויתי- ועדיין אסור לו לעשות את זה. אז שאלת האם הם סיפרו או לא סיפרו לפני הסקס לא באמת משנה כלום.

במאמר מוסגר אציין שבעיני היה חמור יותר אם, למשל, הם היו מתעקשים על קונדום בלי ליידע אותו על מחלתם, ואז- לו הקונדום היה נקרע והוא היה נדבק- אכן אפשר היה לטעון שמאחר ולא הציגו בפניו את כל העובדות לבצע שיקול דעת הגיוני- הם די אשמים בהדבקתו. כי לו ידע שהם נשאים- אולי היה בוחר שלא להסתפק בקונדום ומחליט שלא לקיים את האקט. במצב כמו שהוא- בו הוא בחר בבחירה הלא מושכלת מכל נקודת מבט רציונאלית שהיא- לא נכון בעיני לטעון שהעובדות לא הספיקו לו. העובדות שהיו לו היו יותר ממספיקות לשימוש בקונדום.

סעיף 218 לחוק העונשין קובע כי "העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו - מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו - מאסר שבע שנים", ואפילו הוא בהחלט לא מחייב אף אחד ליידע את הפרטנר בכלום. ולמען הסר ספק- אני גם לא מתנגדת לו. מדובר כאן על שני צדדים שפשעו בכך שלא הגנו על שותפם למין המזדמן באמצעות קונדום. הזוג המועמד לדין- שידעו שהם נשאים, והקורבן המסכן- שלא ידע בוודאות שהוא לא.הרשלנות פה היא דו כיוונית ולכן, מאחר ובסיפור הזה יש רק אשמים מהבחינה הזו- אני לא רואה איך הם ביצעו פשע כלשהו שהוא לא ביצע (זה מבלי לדבר על כך שאיידס כבר לא מוגדר כמחלה סופנית, ולכן כל הדיון הזה מיותר בעיני, לפחות מהבחינה הטכנית).

אגב, מעניין להתייחס לכך שהם כן גילו לו על נשאותם, גם אם לאחר הסקס, ולכן כן עשו את חלקם בניסיון למנוע את התפשטות הנגיף גם כי עכשיו הוא יודע שהוא נשא וגם כי הם נתנו לו את האפשרות לקבלת הטיפול לאחר חשיפה- שהיה אמור למנוע ממנו את ההדבקות- אם הוא אכן נחשף רק אליהם. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

נותר לי רק לקוות שהשופטת במקרה הזה תשכיל להבין את הסכנה הרצינית בלתפוס בחזקת אשם מישהו שמספר לך בדיעבד שהוא נשא, לא רק בגלל המצוקה לה זה יכול לגרום לאנשים שגילו כי הם נשאים, אלא בעיקר מאחר וזה יוצר תמריץ שלילי לגילוי שלאחר החשיפה. לצורך העניין, אם הם אכן ייכנסו לכלא על המעשה- למה שנשא כלשהו אי פעם יגיד למישהו בבוקר למחרת "שמע, יש לי את זה. יהיה חכם מצידך ללכת לבית חולים לקבל טיפול מניעה שלאחר חשיפה"? ברור כשמש שהדבר החכם עבורו לעשות זה להתנדף משם, לחכות שיעבור מספיק זמן עד שלא תהיה כל הוכחה שאי פעם קיום האקט ושהנדבק ילך לחפש אותו- שלא לדבר על יוכיח שאכן ממנו הוא נדבק.

מחובתינו ליצור מצב בו אנחנו דורשים מאדם אחריות אישית על בריאותו (בחזקת אל תבוא להתבכיין שנדאג לך- אם אתה לא עשית את הפעולות הבסיסיות והפשוטות ביותר בכדי לדאוג לעצמך!), במקרה של חוסר אחריות לפני המעשה- מעודדים את הנשא לספר וכמה שיותר מהר (הרי אם לפני האקט השיקול שלו היה מעורפל ו/או מתועדף נמוך יותר על מזבח סיפוק היצרים המיידי- בבוקר שאחרי אין שום סיבה שלא לומר לסטוץ שעליו לקבל טיפול) וכך גם נוכל באופן הוגן יותר לכעות על נשא שלא סיפרלאחר מעשה- כי זה כל מה שדרשנו ממנו במישור החוקי- לספר. אפילו פתק על כרית יכול לעשות את זה.

המקרה הזה כל כך מוצף באשמים מכל זווית ראיה אפשרית, שקשה להאמין כמה חסרי אחריות הם כל המעורבים בפרשה. אבל גם בקומדיה/טרגדיה של טעויות- יש טעות גדולה יותר וגדולה פחות. הרע במיעוטו הוא לא לאיים על נשא בבית כלא... ולו רק מהמניע האנוכי של לשמור על עצמנו... טוב, על אלו מאיתנו שטיפשים מספיק בשביל  לא לשמור על עצמם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת