00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

עיר האלוהים

במאי: פרננדו מיירלס
שחקנים: אלכסנדר רודריגז, לאנדרו פירמינו דה הורה, אליס בראגה, פיליפה הגנסן
תסריט: בראולו מנטובאני, פאולו לינס (מבוסס על ספרו של פאולו לינס)
ז'אנר: דרמת פשע
שנה: 2003

מה הוא הדבר הראשון עליו אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה "ריו דה ז'נרו"? מלונות? חופים אקזוטיים? קרנבל? נופים מרהיבים? פסל ישו? בחורות חטובות בביקיני? סרט אנימציה הזוי מבית בלו סקיי?

אתם יכולים לחשוב על כל אחד מהדברים האלה, אבל רוב הסיכויים שלא תחשבו על הפבלות, שכונות העוני שנמצאות במרחק כמה קילומטרים בלבד מריו שאתם חושבים עליה. במקום הזה, על אף שהוא לא רחוק מפסל ישו, נדמה שאלוהים לא נמצא.

הסרט מתרחש בשנות ה-60 בפבלות, שכונות פחונים עלובות בקצה של ריו דה ז'נרו. במקום הזה האנשים חיים בעוני רב ובסבל גדול. לכן, בהשראה מרובין הוד, מתחילה לפעול באזור כנופייה קטנה בשם "שלישיית הרחמים" ששמה לעצמה מטרה לגנוב מהעשירים ולתת לעניים בשכונה שלהם. עם הזמן הכנופיה מתפרקת, אבל הסרט לא עוסק בה אלא בשני ילדים שהעריצו את "שלישיית הרחמים": הראשון הוא רוקט, אחיו של אחד מחברי השלישייה, שבהתחלה מעריץ את אחיו וחבריו, אך לאחר התרפקות הכנופיה מנסה לנהל לחיים רגילים נטולי פשע ומתחיל לעבוד כצלם. השני הוא זי, נער שמנסה להתחבר אל הכנופיה ולאחר שאלה מתייחסים אליו לא כראוי, הופך לבחור סדיסט וצמא דם, ומקים אימפריית סמים ומחסל באכזריות את מתחריו.

חייהם של שני דמויות אלה רחוקים אחד מהשני, אך הם מצטלבים על ידי סיפורים שונים שקורים להם וחבריהם. אותם סיפורים מחולקים לפי פרקים שמסופרים בסדר לא ליניארי (כמו ב"ספרות זולה") ומספרים כל פעם את סיפורה של דמות מסויימת, כנופיה מסויימת או אפילו דירה מסויימת בהם הגנגסטרים אהבו לעשן מריחואנה.

הכל מתרחש על רקע חיי הרחוב העקובים מדם של ריו, שיכולים להיות ממש קשים לפעמים. אנשים נרצחים על ימין ועל שמאל, בחורות נאנסות ואז נרצחות על היותן "פרוצות", נערים מעשנים יותר סמים מבפסטיבל וודסטוק והקרבות אכזריים יותר מהסרטים של קרוננברג: בסצינה אחת שממש הרתיעה אותי, כנופייתו של זי תופסת שלושה ילדים תמימים, מכריחה שניים מהם לבחור איפה הם מעדיפים לקבל ירייה – ביד או ברגל, ואז מכריחה את הילד השלישי להרוג את אחד מחבריו. לא אספר איך כל העניים נגמר, אבל אומר לכם שאתם תקבלו צמרמורת.

מה שמפתיע הוא שכל הדמויות המרושעות והמורכבות האלה לא משוחקות על ידי שחקנים מקצועיים, אלא על ידי סתם אנשים. הבמאי פרננדו מיירלס בחר בקפדנות עשרות נערים שגרים בריו דה ז'נרו ולא למדו משחק אף פעם, ופשוט ביקש מהם להתנהג ולדבר כמו שהם עושים בחיים האמיתיים. הדבר גורם למשחק להיות ריאליסטי ולהרגיש ממש אותנטי.

אבל יותר מכל האנשים האלה, הסרט עוסק בעיר ריו דה ז'נרו. העיר (שלא ממש נקראת בשמה בסרט, אלא מכונה "עיר האלוהים")  גדלה ומשתנה עם הדמויות, ויוצרת אווירה ממש ייחודית. מדובר בעיר מלאת חיים, מלאה באנשים, קולות, המולות ותרנגולות. החיים של האנשים והפושעים נעים כל הזמן באופן תזזיתי, ולכן הסרט מתהדר בצילום מרהיב שמשקף היטב את רחובות ריו ואת התנועה שבה, ובעריכה קפדנית שמתאימה עצמה לצילום באופן מושלם. הסרט גם כולל אחלה סאונד ופסקול, עם מנגינות סמבה וגיטרה ספרדית עצבנית, ביחד עם להיטי שנות ה-60 וה-70, בהן מתרחש הסרט. כל אלה גורמים לסרט להיות בדיוק כמו העיר עליה הוא מספר – לא משעמם אפילו לרגע. תמיד קורה משהו ותמיד יש במה להתעניין.

אבל מפה נובעת הבעיה היחידה של הסרט – יש בה כל כך הרבה דמויות (20 ומשהו) וכל-כך הרבה קווי עלילה יוצרים ממש עומס על המוח. למעשה, שבשלב מסוים לא יכולתי לעקוב אחר העלילה (והפורטוגזית לא עזרה), כך שרק בדיקה בויקיפדיה עזרה לי.

אבל כשחושבים על זה, זה סתם פרט שולי. אני בסרט הזה בשביל האווירה, ואו-הו איזו אווירה. המשחק הלא-מקצועי אך מצוין, הריאליזם וההצגה מלאת החיים של העיר פשוט גורמות לסרט הזה להרגיש כל כך אנושי. למעשה, עד כמה שזה סרט פשע, הסצנה האהובה עליי היא סצנה בה רוקט וחבריו לספסל הלימודים מבלים אחר צהריים בחוף הים. זו סצינה שלא מקדמת את העלילה בשיט, אבל היא מרגישה כל כך אנושית ומרגשת שקשה להתעלם ממנה. זה מרגיש כמו פיסת חיים של בני אדם, וזה בדיוק מה שאני אוהב בסרט הזה. ההרגשה שמה שאתה רואה בסרט הם דברים אמיתיים לגמרי היא פשוט מקסימה, וביחד עם החוזקות הטכניות של הסרט יוצרת יצירת מופת מודרנית.

[יש לציין שכל תרגומי השמות מפורטוגזית מובאים פה לפי הכתוביות באנגלית, שלפי מיטב ידיעתי שונות מהכתוביות העבריות. בנוסף לקחתי קצת חופש בתרגומים של שמות שונים. אז בלי ניטפיקינג] 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת