00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

תואר ראשון- המלחמה

היומיים האחרונים הוקדשו במלואם לעבודה שלי בתור גיאולוגית מתחילה. אני בשליש הדרך בתואר השני וכחלק מהמחקר הייתי בשדה וביליתי את רוב שעות האור בהתקדמות בתוך ערוץ צר בין כל סוגי החיות והקוצים, תוך כדי כתיבה קדחתנית במחברת, ציור השכבות שאני רואה ונסיון מתמיד להבין את הסידור שלהן ואת העבר הגיאולוגי שלהן.

אחרי 4 שנים של יחסי אהבה-שנאה עם הגיאולוגיה, הגעתי לשלב שאני יודעת משהו, ושאני מרגישה שאכן מקומי כאן.

התחושה הזו לא ברורה מאליה. כשאני נזכרת בעצמי בשנה הראשונה, כל מה שאני זוכרת הוא אותי יושבת בשיעורי פיסיקה וכימיה ומרגישה בתוכי סערת רגשות, תסכול עצום על חוסר היכולת של המוח המוגבל שלי להבין על מה לעזאזל הם מדברים. הכל היה זר לי, מבחינתי דיברו איתי סינית. כל הזמן אמרתי לעצמי בראש "תכף את פורשת, תכף התסכול יגמר..." מצד אחד העברתי את הימים בהשלמה עם העובדה שאני לא מספיק טובה ושזה ממש לא בשבילי. מצד שני, לא הצלחתי להביא את עצמי לידי וויתור. 

אני חושבת שפשוט הרגשתי שיהיה לי יותר קשה לפרוש מאשר להישאר ולהילחם. בשביל לפרוש הייתי צריכה להכיר בכישלון שלי. וזה משהו שפשוט לא יכולתי להשלים איתו. מעבר לזה, הייתי צריכה לחפש את עצמי ולהבין מה כן אני רוצה/מסוגלת לעשות... אני לא אדם שחזק במיוחד בהתמודדות עם דילמות גדולות מהסוג הזה.

אז נשארתי. איכשהו עברתי מבחן ועוד מבחן, סמסטר ועוד סמסטר, שנה ועוד שנה. הייתי לומדת לבד, מבלה שעות על גבי שעות בקריאה, שינון, סיכום, וחזרה שוב ושוב על אותם הדברים עד שיכולתי להרגיש שאני כמעט מבינה אותם לחלוטין. הייתי מציקה למרצים ולמתרגלים כדי שישבו איתי לבד ויסבירו לי שוב, הייתי מבקשת מהחברים הגאונים שלמדו איתי שינסו להסביר לי בפשטות, הייתי מקליטה את כל ההרצאות ואחר כך יושבת בבית ושומעת הרצאה של שעה וחצי במשך שלוש שעות כך שאני אספיק לכתוב כל מילה שנאמרה ולהבין אותה לעומק. בקיצור, אפשר להגיד שנלחמתי בשיניים במהלך כל התואר הראשון.

כל פעם שקיבלתי ציון גרוע נשברתי לחתיכות והרגשתי שאם אחרי כל ההשקעה הזו אני עדיין לא מצליחה אז כנראה שאני לא צריכה להיות פה. "על מה אני נלחמת? מה אני צריכה את זה?" השאלות האלה לא נתנו לי מנוח. אבל בכל פעם שקיבלתי ציון מדהים שלא העזתי לחלום עליו, ולשמחתי זה קרה פעמים רבות, הייתי ברקיע השביעי. מה שהשאיר אותי שם זו תחושת הסיפוק וההצלחה אחרי העבודה הקשה.

לאט לאט, גם התאהבתי בגיאולוגיה. פתאום חוץ מהילחם כדי לשרוד את התואר, התחלתי ממש להתעניין ולקלוט שמלמדים אותי דברים מעניינים! דברים חשובים שמלהיבים אותי. היום בדיעבד בא לי לחזור על רוב הקורסים של התואר הראשון שוב כשאני באמת מבינה.

זה העניין: גיאולוגיה היא שפה- "גיאולוגית". צריך ללמוד לדבר אותה, הבעיה היא שהמרצים בקושי עוסקים בללמד את הסטודנטים הצעירים איך להבין ולדבר "גיאולוגית". במקום זה, הם פשוט מלמדים ב"גיאולוגית" ומצפים שתבין מה הם אומרים. לקח לי כמה שנים, ואני עדיין לא שולטת ב"גיאולוגית" לחלוטין, אבל אפשר להגיד שהיום אני מדברת די שוטף...

לסיום, כמה תמונות משטח המחקר שלי (אזור נחל תבור) מלפני חודש ומשהו כשעוד הכל היה ירוק ופורח:

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת