00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

אזהרה רפואית: לבוש חשוף גורם לנזקים חמורים גופניים ונפשיים. ועכשיו זה מדעי

21/05/2011

 

דפיקה בדלת הבית. אני פותח. אשה בחלוק לבן בפתח הדלת. רופאה, לפי התג שעל החזה.

"שלום אדוני, באתי להדריך אותך בנקיטת צעדי מניעה נכונים מאיום רפואי חדש." היא מחייכת וסוקרת אותי במבטה מכף רגל ועד ראש.

"איזה איום?" אני שואל בחשש.

"איום קשה." החיוך לא מש מפניה. אני שם לב שעיניה נמשכות לפלג הגוף התחתון שלי, במקום רגיש שבין שני הבהונות, שרק לאשתי יש גישה אליו בימים כהרגלם. היא מכחכחת בגרונה ומלחיתה את שפתיה.

"אדוני, אני מאד מבקשת ממך, למען ביטחון הציבור – תעטוף בבקשה את האגן במשהו."

"סליחה?" אני שואל, וחש את לחיי מתחממות.

"אני חוששת שעל זה בדיוק באתי לעדכן אותך." היא אומרת בהתנצלות. "אתה בוודאי מבין שכאשר אתה הולך ככה, אתה גורם לנזקים לך ולסביבה?"

"הולך איך?" אני תמה. "בג'ינס?"

"בבגד פריצות!" היא קובעת, ועיניה נמשכות שוב – מעשה שטן – למפשעתי. "אתה מושך את תשומת לבן של כל הנשים התמימות ברחוב כשאתה הולך עם... עם התועבה הזאת!"

"הזאת?" אני שואל. אני שולח יד אל רוכסן המכנס ומתחיל להחליק אותו כלפי מטה. עפעפיה נופלים בכבדות על עיניה ככל שהוא יורד, והיא מתחילה להתנשם בקול. כאשר הרוכסן כבר כמעט פתוח לגמרי, רגליה כבר רועדות, והיא מחזיקה עצמה בעמידה רק בזכות יד מייצבת על הקיר.

אני רוכס מחדש את הרוכסן בתנועה מהירה. היא מזדקפת.

"בדיוק לזה התכוונתי!" היא מצהירה. "הפריצות הזאת גורמת לנזקים! נזקים חמורים גופניים ונפשיים!"

"מאיזה סוג?" אני שואל, ומעביר יד במבוכה בשיערי.

"אדוני, אני מבקשת ממך להפסיק עם התועבה הזאת!" מתפתלת הרופאה על סף הדלת. ריח חריף מתחיל למלא את חלל המסדרון. "היא גורמת לנזקים כל-כך חמורים, גופניים ונפשיים שאני לא יכולה לתאר לך. ולא רק לך, אלא גם לאנשים ולנשים שמסביבך. ויש רשימה שלמה של רופאים מקצועיים ומכובדים ששמו את החותמת שלהם על כך שהפריצות הזאת מזיקה וגורמת הרבה מחלות בישראל, למען השם ו – "

"הכל בסדר? את צריכה עזרה?" אני שואל ותופס בזרועה לפני שהיא מתמוטטת על הרצפה. היא בוהה בחוסר-הבנה במגע שנוצר בין אצבעותיי לזרועה. מבט חייתי מתפשט על פניה.

זאת הייתה טעות.

 

עשר דקות מאוחר יותר, ופחות מקל אחד של מטאטא, אני ואשתי יושבים ומתנשפים על הספה בבית. הדלת נעולה. צריך לנקות את הרצפה. מבחוץ אנו שומעים עדיין השתנקויות.

"לא היית חייבת לשבור עליה את המטאטא." אני נוזף בגבירתי בעדינות.

"זה היה לטובתה." היא אומרת. "יש אנשים שלא יכולים לעצור בעצמם. שצריכים עזרה מבחוץ."

"את חושבת שהיא כזאת? מלידה? שכל הציבור שלה כזה?" אני שואל.

שקט. מחוץ לדלת אנו שומעים קולות הולכים וגוברים, שאוזן מהוגנת לא תכירם. אני מבין פתאום שחלק מהמטאטא נותר מחוץ לבית, ברשותה. אשתי מהרהרת, כנראה, בקווי מחשבה דומים.

"אם היא כזאת?" היא מושכת בכתפיה, ומאזינה לקול שמחוץ לדלת מגיע לקרשנדו. עיניה נודדות אל מקל המטאטא השבור.

"בידיה הדבר."


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

 

נא לשים לב:

שיחה קצרה עם דוברת בית-החולים שערי-צדק גילתה שהרופאים הרשומים שם אינם עובדים עוד בשערי-צדק, ובמקרים רבים הם אינם עובדים כלל - מכיוון שהם קבורים מתחת לקרקע ואינם יכולים להתנגד לשימוש הנלוז שנעשה בשמם הטוב. במקרים קיצוניים במיוחד מדובר ברופאים שפרשו כבר לפני ארבעים שנים (!!) מן המקצוע. המשמעות היא שפלוני אלמוני בחר לחפור את זכרם מן האוב ומן האדמה, ולהשתמש בו על-מנת להפחיד את בנות-ישראל. אם זה לא חילול הקודש, אני לא יודע מה כן. בית-החולים שערי-צדק שוקל ברגעים אלו את האפשרות להגיש תביעת הוצאת דיבה כנגד כותב הפשקוויל - דבר שאמור להיות קל יחסית, מכיוון שמצוין במסמך גם האתר ומספר הטלפון של האחראי (כך לפחות אני מניח).

אכתוב רשומה רחבה יותר על הנושא בהמשך היום.



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

62 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת