00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

עשרת הסרטים המאכזבים

29/05/2011

בבואנו לצפות בסרטים קלאסיים ישנים קריטי שנזכור לא לעשות את זה דרך עדשת התקופה בה אנו חיים. נכון, בשנת 2011 גם סרטים סוג ז' זוכים לאפקטים משובחים פי אלפי מונים מאלו שהיו אז, גם סרטים דלי תקציב יודעים לשחק על העצבים המודרנים שלנו הרבה יותר טוב ממותחנים קלאסיים. בדיוק זו הסיבה שיש להתבונן בהם כמו על מוצג עתיק במוזיאון, ולהעריך אותם בראי תקופתן על החלוציות החדשנית שהם טמנו בחובם דאז. לזכור שאחרי שהם כבר פרצו את הדרך המון תסריטאים, מוכשרים יותר ומוכשרים פחות, שאבו מרעיונותיהם ואנחנו, למרבה הצער, ראינו את הסרטים הפחות שווים אך יותר חדשים לפני שראינו את המקור, ולכן זו בעיה לתת להם את כל הכבוד המתבקש, כשאנחנו מכירים את העלילות הלעוסות שהם היתוו והאמת היא שכבר הן אפילו טיפה מאוסות עלינו.
קלאסיקות מעצם הגדרתן אמורות להיות נצחיות- גאונות שהזמן לא יכול לה. לצערי, זה לא בדיוק המצב. כמעט כל פעם שניסיתי להשלים איזה בור אימתני בהשכלה שלי- ספגתי אכזבה קשה. לא זאת בלבד שנאלצתי לסבול במשך סרט שלם - כי מי יעז לצעוק שהמלך עירום בחדר השורץ כאלה שסוגדים לסרט ממנו אתה סולד - אלא גם התעצמה בי כל פעם תחושת היאוש הזו... זו שמשתוקקת להאמין בדברים אדירים. באגדות.

 
אז הנה עשרת הסרטים המאכזבים ביותר שלי. אכן תמונות (נעות) קשות:


10 #   הנסיכה הקסומה

לא הכרתי את הסרט רוב חיי, לא שמעתי עליו ויש לציין שהכל זרם על מי מנוחות. חבר הכריח אותי לראות את הסרט המשעמם הזה, בתואנה שמדובר בסרט פולחן ואני בוודאות אהנה ממנו מאוד. לא יודעת למה הוא חשב ככה- העלילה צפויה עד כדי כאב, בערך הדבר היחיד שהפתיע זה לגלות שהם נלחמו ביד שמאל אבל הוא לא יודע שהוא ימני ואז גם הוא לא יודע שהוא ימני... ואולי גם "שלום, קוראים לי איניגו מונטויה, אתה רצחת את אבי, היכון למות" שיעשע אותי. טיפה. כל השאר היה מיותר. כמה מיותר....




9 #   חלף עם הרוח

אלוהים עדי, לעולם לא אהיה מושפעת יותר! אין לי מושג איך הסרט הזה זכה להצלחה מסחררת כל כך! סיפור ארוך ומייגע מתפרש על פני 3 וחצי שעות ארוכות ומייגעות ויוצר, באופן לא מפתיע, סרט ארוך ומייגע. קיטשי, מצועצע, משוחק רע, מוגזם... ממש כל החבילה. כן יאמר לזכותו שלפחות העלילה שלו היא די עשירה ומתפתחת... אבל, לעזאזל, סרט לא יכול להחזיק צופה קשוב במשך כל כך הרבה זמן ברצף. אפילו סרט טוב לא היה מצליח לעמוד במשימה שאפתנית שכזו. כן עניין אותי באופן כללי מה קורה עם הדמויות בסרט, וניסיתי שיהיה אכפת לי כשבוני מתה, כי זה היה עצוב, אבל עד שהגיע סופסוף סוף הסרט נאלצתי להסכים עם רט... בכנות... גם אני כבר לא שמתי קצוץ.




8 #   רוקי

להתמיד נגד כל הסיכויים זה בהחלט מעורר השראה, ורוקי תמיד היה שם ברקע כסיפור גדול על מישהו שהצליח להתגבר על המכשולים. לא הצלחתי להתחבר לדמות של רוקי, לא הצלחתי להעריך את המסע שלו וזה שהוא מפסיד בקרב אבל מצליח לעמוד ביעד שלו... אה.... נגיד שזה עמוק ומדרבן. נגיד. לא יודעת מה קרה לי עם הסרט הזה... אחרי שראיתי כל כך הרבה אזכורים לסצנת המדרגות... אחרי ששמעתי כל כך הרבה השוואות.... ציפיתי ליותר. הוא לא סרט נוראי, אבל בהחלט מאכזב בהתחשב בקלאסיקה שהוא נחשב להיות.




7 #   הסנדק

אני אוהבת סרטי גנגסטרים. כמה שמעתי על "הצעה שאי אפשר לסרב לה" ועל "דון קורליאונה"...מלחמות משפחות, ראשי חיות שמתעוררים איתם, נסיעות ברכב, מבטים מאיימים, בן צעיר ומתבדל, גיבור אפילו, שאט אט מבין שהעולם הוא מקום אכזר ומשלים עם גורלו כאיש מאפיה, שלא לומר ראש מאפיה לעתיד... הכל היה שם... אבל מוגזם, משוחק רע, לעוס ומאוד לא מרשים. כמו שאמרתי- אולי מאחר וראיתי דברים ששאבו ממנו לפני שראיתי אותו... פשוט לא הצלחתי להנות מהסרט. בכלל.




6 #   המספריים של אדוארד

הבהרה: אני מאוד אוהבת את ג'וני דפ, לא סובלת את וינונה ריידר, נכון, אבל מאוד אוהבת את ג'וני דפ. עדיין, זה פשוט לא סרט טוב. אין מה לעשות- לא חושבת שיש עוד סרט שראיתי בכל כך הרבה מקטעים שונים. לא הצלחתי מעולם לראות אותו ברצף מההתחלה עד הסוף. אני מניחה שיש משהו מקסים בדמות הפרנקשטיין עם ידי המספריים שהוא בעצם טוב לב וביישן, למרות מראו המאיים... אבל עם כל הכבוד למשחק המשובח של ג'וני דפ... הדמות מגוחכת. הוא נראה כל הזמן כמו ילד קטן שמנסה להראות תמים, והמבט הביישן שלו ממש מאולץ. בסה"כ הייתי אומרת שהסרט מאוד משתדל להיות עמוק ונוגע, אבל לא ממש הלך לו. לפחות לא איתי.




5 #   קאזאבלנקה

נו, באמת...איזו אכזבה! כמה שמעתי על סיפור האהבה האלמותי בין ריק לאילזה.. כמה ציפיתי לסרט איכותי. יכולתי לשאת מעט קיצ'יות, אפילו ציפיתי לה, אבל כלום לא יכל להכין אותי לסבל הנורא, חוסר הזרימה, אי הקוהורנטיות שך העלילה ו... לחוסר הכימיה המוחלט בין הדמויות הראשיות. כאילו, אתם רציניים איתי?! אוסקר ל"סרט הטוב ביותר"? סרט פולחן? הדבר המזעזע הזה? איפה הדיאלוגים הקולחים והשנונים שהבטיחו לי? איפה העומק? עזבו אתכם מעומק... איפה סרט טוב גם אם שטחי?! עד ששמעתי את "תמיד תהיה לנו את פריז" כבר איחלתי לשניהם שיירו בהם, ורק בשורה "זוהי תחילתה של ידידות מופלאה" נרגעתי עם ההנחה הדי מבוססת שנגמר סופסוף הסרט הנורא הזה. באמת שיש מעט סרטים שאני מצטערת שראיתי... ובאמת שזה אחד מהם.




4 #   ספרות זולה

ראיתי את הסרט הזה אחרי שהתאהבתי בקיל ביל וגיליתי שכלבי אשמורת זה של אותו היוצר. באמת שאני אוהבת את טרנטינו. אני לא באה להלעיז או לזלזל באסטרטגיות שלו. לא נורא, מותר לו לפספס אחת ל.... אני מנסה למצוא את המילים המדוייקות בכדי לתאר את רמת השעמום המוחלטת בה הייתי לאורך כל הסרט... לא קורה שם כלום חוץ מקומדיה לא מצליחה של טעויות, טקסטים לא שנונים ברובם ועלילה קלושה מדי בכדי להחזיק סרט שלם... לא... גם כשחותכים אותה ומערבבים את הקטעים. נכון שהתלהבתי מעלילה המוצגת בסדר לא כרונולוגי, אבל זה לא מספיק בשביל להפוך סרט לטוב. אני מניחה שבזמנו הסרט אולי היה חדשני ודיבר והציג דברים שלא היו בקונצנזוס ב94' אבל באמת שלא מרגש אותי לראות זוג סדיסטים אונס את ראש המאפיה הכושי.... 'צטערת. 




3 #   הסיפור שאינו נגמר

כשהייתי קטנה יצאתי פעם עם מישהו שהיה לו קעקוע של הדרקון המוזר בסרט הזה. אני זוכרת היטב באיזו גאווה הוא הראה לי את הקעקוע, וציפה לאיזו קריאת התפעלות מעריצה מצידי. אני סתם בהיתי ותהיתי בקול- אם כבר דרקון, אז למה לא דרקון מגניב (ולא חסר) וטרייבלי? למה קיעקעת דרקון פרוותי וגיי? הזעזוע העמוק שלו מכך שאיני מכירה את הסרט היה התגובה הראשונה מני רבות, וכל אחד נשבע לי בהן צדקו שמיד נראה את אחד הסרטים העמוקים ביותר שקיימים. התחמקתי הרבה... בסוף נשברתי- "מה, כולם טועים? רק אני צודקת?" ובכן, התשובה היא "כן!" אני לא יודעת מה גורם לאנשים להתמוגג מהסרט הזה! אין בו כלום! ילד חופר, ספר מוזר ולולאה אינסופית שהאמת הייתה אולי באמת חדשנית בזמנו. היום, כשפוסטמודרניזם זה אחד הדברים הלעוסים וממוחזרים- קשה לי להתלהב מדי מהסרט הבינוני הזה.






2 #   פסיכו

טוב, אני בספק שיש מישהו בעולם שלא מכיר את סצנת המקלחת המפורסמת. שהמוזיקה המטרידה לא מוכרת לו ו/או הוא לא יעשה אוטומטית תנועות דקירה רפיטטיבית למשמעה. פסיכו חקוק לעד בתודעה הקולנועית כסרט שזעזע את הקהל כשהשחקנית הראשית שלו נרצחה יחסית מוקדם מאוד בעלילה- אנשים נגנבו מכך שהדמות עליה חשבו שהסרט מדבר פתאום נקטפה להם בברוטליות כל כך מהר. אני מניחה שאם חיית בתקופה ההיא, והיית עד ליחסי הציבור של הסרט, והכרת את השחקנית, וידעת שהיא הדמות הראשית, והנחת שהיא תצלח עד סוף העלילה או לפחות מאוד קרוב- באמת תפסו אותך בהפתעה כשלפתע פתאום רצחו אותה, באמת זעזעו את עולמך ושמטו את הקרקע היציבה מתחת לכל מה שהכרת כנכון ובטוח- תפסו אותך עם המכנסיים למטה. אתה הנחת שאין לך יותר מדי מה לדאוג לה. אני, לעומת זאת, ידעתי על הרצח, ידעתי על הברוטליות שלו, ולא היה לי ספק לשניה כשהתחילה הסצנה- מה הולך לקרות בסופה. תכלס גם לא היה לי כזה אכפת... לא הצליחו ליצור בי הזדהות עם הדמות המעצבנת הזו ודי שמחתי שהיא נרצחה כי חשבתי שאולי סופסוף העלילה תתחיל- לאכזבתי גיליתי שהסרט נגרר כמו גופה מתה שדקרו אותה מיליון פעמים... עד לסוף המבורך. תודה לאל.








1 #   מלתעות

אכזבת חיי (בלי להסחף- בכל הקשור בסרטים). כמה השתוקקתי לראות את הסרט הזה! הסרט שאחרי צאתו אנשים פחדו להכנס לים... הסרט הגאוני שהכתיר את ספילברג כדבר הגדול הבא... כגודל הציפיות אכן גודל האכזבות. סרט נוראי... העלילה לא זזה, הכריש הוא עלבון לבובה. הייתי יותר מפחדת להכנס לטויז אר אס מאשר לים אחרי שראיתי את הסרט הזה... ועדיין- כנראה שהוא היה בין הראשונים בהם הרוצח הוא חיה בלתי ניתנת לעצירה, ובהם המוזיקה בנתה את המתח עד לרגע השיא האולטימטיבי... וכנראה שבזמנו הבובה המאעפנה הזו הייתה גולת הכותרת, נזר היצירה- הכי אמיתי שהם הכירו עד אז. אני, לעומת זאת, הספקתי לראות אפילו את "מתקפת כרישים" 1,2 ו-3 (הנאה מובטחת למי שנהנה ללעוג לסרטים גרועים) באנימציה שאפילו היא התעלתה על הכריש של מלתעות (אני מניחה ששיא ההיי טק שהגיעו אליו מבחינת אנימציה בסרטים האלה היה מברשת צבע!). אין לי בעיה ללעוג לסרטים גרועים. אני יכולה להעריך סרט גרוע בקנה מידה מכובד כמעט כמו סרט מעולה- סה"כ לא כל אחד יכול לעשות סרט ממש ממש ממש גרוע (לכל המעוניינים בסרטים סוג ז' להתענג עליהם- יש לי מלא המלצות), אבל מלתעות לא יודע שהוא סרט רע. הוא לוקח את עצמו מאוד ברצינות... ואנשים באמת נתקפו חרדות ממנו. אני מניחה שזה היה בעיקר פסיכולוגי... ההבנה שיש מכונות הרג מושבחות אבולוציונית כמו העמלץ הלבן, ושהן נמצאות אי שם, ועצם הסוג'סטיביות שאולי אחת מהן יכולה להוציא חוזה על איזור מסויים- היה בה מספיק כדי לנטוע אימה בליבו הרך של הקהל הנוהר דאז. חבל שמאז התקדמנו כל כך שהיום אפילו סרט גרוע (!) כמו "פיראנה" זכה לאפקטים של 3D. טוב... חבל לי.





 

סרטים קלאסים שטרם ראיתי וממש מפחדת לעשות זאת כדי לא להתאכזב: מלחמת הכוכבים, אי.טי, מגרש השדים ובחזרה לעתיד.
מזל שיש גם סרטים טובים בעולם!
באשר לספרים, המצב טיפה פחות עצוב כי ספרים יכולים "להתעדכן" יחד עם הדמיון של מי שקורא אותם בתקופה בה הוא קורא אותם, ולמרות שסבלתי מכל שניה של "החטא ועונשו" וניסיתי להבין במה חטאתי, דווקא "הנסיך הקטן" שקיבלתי במתנה- הוא היה האכזבה הנוראית מכל. ציפיתי להתרוממות נפש פואטית... אבל כשקוראים את זה לראשונה בגיל 23... זה פשוט ספרון מטומטם ומעצבן.
 

                                                        פייר? התאכזבתי....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

152 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת