00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אור וצל הפינה של יעל

מיו עבודה שכזו/ יעל כרמי גבאי

מן עבודה שכזו/ יעל כרמי גבאי כל הזכויות שמורות לאיציק אטיאס עמ' 1 13.5.11

כבר מהכותרת יכולים אתם לנחש הסיפור מקורי, אבל לא שלי,

שמעתי אותו מגיסי, שיניתי קצת כאן ושם ,

קיבלתי את רשותו וה'שאפו' הגדול מגיע רק לאיציק...

*

ומעשה שהיה כך היה -

איציק הוא איש צנום אבל, אמן גדול בנשמה ובמכחול...

ביתו מלא איורים , ציורים מעשי פסיפס ובעצם מה לא?

ולמרות הכל לא תמיד יש לו עבודה.

יום בהיר אחד הגיע אליו חבר והציע לו עבודה.

עד כאן הכל טוב ויפה אלא שכדי להגיע לעבודה יש לנסוע באוטובוס

ולאיציק - מה לעשות לא היה 'גרוש' בכיס...

רעייתו של איציק , פולי היא אישה גדולה, ונשמה לה ענקית וגדולה עוד יותר

אלא מאי, באותו יום גם היא הייתה 'תפרנית'

ולא היה לה כדי לסייע בידו של איציק.

איציק עשה סימנים של מתעצבן, 'סוף סוף יש עבודה , אישה, אז תני לפחות כרטיסיה...'

פולי נפרדה מהכרטיסיה ואיציק לבש את מיטב מחלצותיו והלך אל תחנת האוטובוס.

 

על הספסל לצידו ישבה אישה אחת, נידנדה לו רבע שעה וביקשה 'נדבה', אין לה כסף לאוטובוס אמרה.

איציק - ליבו לב זהב, לא יכול היה לסרב, אבל מה יעשה והפרוטה אינה בכיסו?

הוא היציע לה ברוב טובו לנקב עליה בכרטיסיה, שקיבל מרעייתו...

עלה איציק לאוטובוס, ניקב גם על הנודניקית ופרש לו לסוף האוטובוס,

להתייחד עם ה-mp3 ידידו הטוב ביותר.

 

לא חלפו שתי דקות, הנודניקית באה קרוב אליו ובלי בושה הפריעה לו לשמוע את השירים,

ברוב חוצפתה ביקשה את... הכרטיסיה, זו שאישתו של איציק, נתנה,

זו שאיתה, ישיג - אם ירצה השם - איציק האמן ע ב ו ד ה ...

איציק היה טרוד עם הmp-, ולא שם לב מה רוצה הגברת.

והיא מתעקשת וצועקת - תן ת'כרטיסיה נו, נודניק...

מה? איציק התבלבלה עליו דעתו, מה רוצה זו עכשיו?

 

- תן ת'כרטיסיה , צועקת שוב הטלרלל'ה.

איזה כרטיסיה ?! איציק משתומם

- זו שגנבת לי, מה כבר שכחת??

איציק היה המום ולא הגיב.

הטרללה ניגשה לנהג וסיפרה לו שיש מישהו חשוד,

שיושב בקצה האוטובוס, שגנב לה את הכרטיסיה...

 

הנהג מביט מו הראי וצועק למען יראו וייראו כל הגנבים באוטובוס

- שמע אתה בסוף, תחזיר לה את הכרטיסיה מיד ,

או שאני נוסע עם כל האוטובוס לתחנת המשטרה.

 

לרוע המזל עברה בדיוק אותו רגע ניידת בסמוך.

איש משמר הגבול חסון וגברתן עלה לאוטובוס

- או שאתה מחזיר לה את הכרטיסיה או שאתה בא איתנו...

 

איציק לא החזיר , הוא לא פרייאר...

 

בתחנת המשטרה עזב הגבר - גבר את איציק

והיומנאי קורא לו - הי אתה עם הכרטיסיה , מה הסיפור שלך?

- איזה סיפור. סך הכל רציתי למצוא עבודה הוא מלמל לעצמו ותראה מה קרה.

אפשר להתקשר שיחה אחת הוא מבקש, להודיע לאישתי...

הוא מתקשר פולי עונה - הגעת לעבודה?

- איזה עבודה אני בתחנת המשטרה, תשמעי...

- תפסיק כבר עם התירוצים שלך , עד שמוצאים לך עבודה יש לך סיפורים

מפה עד באב אל חליל היא כועסת ומנתקת לו.

 

איציק מתקשר שוב , בהחבא, לחבר, שלרוע המזל היה ער כל הלילה.

- שומע? אני צריך את עזרתך אני בתחנת המשטרה, ו...

- דחילק , כועס החבר מה אתה מעיר אותי? מת מעייפות נדבר אחר כך.

ככה זה עם חברים טובים, כשאתה צריך אותם עכשיו ומיד,

הם יחזרו אליך אחר כך, כשכבר מאוחר...

 

איציק מוכנס אחר כבוד לחדר וסוגרים עליו את הדלת.

הוא פוגש שם חבר אחר, שממתין לבירור עם השוטרים, לחבר יש גיטרה עליו.

נו בלית ברירה הם יושבים ומזמרים להם ניגונים, אם אין עבודה ואין קמח, לפחות יהיה שמייח...

חבל שאין איזה בקבוק לפתוח...

(וקצת מאזה וזייתים...)

 

מזווית העייו מבחין איציק בגברת הנכבדת, שבגללה הפסיד יום עבודה, כרטיסיה

אך הרוויח חוויה מפוקפקת בבית המשטרה

לידה עומד בחור צעיר קטן קומה.

הצעיר מגמגם קצת, אבל יודע לדרוש את מה שרוצה

ששששמע אאאתה , זזזה אתתתה שגנננבת את הכככככרטיסיה של אמ'שששלי?

איציק מנסה להשחיל מילה, אפס, המגמגם , מגמגם טוב מאוד...ובקול רם

 

הקטנצי'ק עושה שרירים ומשחיל את היד לתוך הסורגים

מנחית לאיציק סטירה מצלצלת.

 

הסטירה כל כך הותירה את רישומה על איציק,

איציק מזדעזע כולו.

ו... מתעורר.

 

תודה לאל, פולי, אל תשאלי...הוא מסתובב לצד שלה במיטה,

פולי כבר יצאה לעבודה, על השידה מונחת כרטיסיה,

מחר יש לאיציק עבודה חדשה, אמן, בהצלחה!

 

* * *

 

תודות לאיציק אטיאס ותודה לפולי רעייתו שתמיד פותחים את ביתם בפנינו ברוחב לב ובאהבה!!

 

כתבה יעל כרמי גבאי

 

כל הזכויות שמורות

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יעל כרמי גבאי אלא אם צויין אחרת