00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

מי מטפל באלו שמטפלים בנו?

16/05/2011

מי שומר על אלו ששומרים עלינו?
מי דואג לאלו שדואגים לנו?

רציתי לספר לכם על חברה שלי. היא ממש זה עתה התחילה את הסטאז' שלה והחלה לעבוד כרופאה בפועל. רובנו פוגשים רופאים לפרקים מאוד קצרים של זמן, לרוב בכדי שיתנו מבט מתנשא בגיליון כלשהו, או שיואילו בטובם לשחרר איזה יקיר שלנו שמאושפז אחרי שהתעכבו לפחות חצי שעה. עם שביתת הרופאים ברקע והטענות שעולות כי הם סתם מתבכיינים- רציתי לספר לכם איך זה נראה ממקום מושבי.

רציתי לספר לכם את סיפורה של בחורה שכבר מילדותה למדה בלי הפסקה כדי להוציא את הציונים הכי גבוהים שאפשר בהכל, להוציא את הפסיכומטרי הכי גבוה שאפשר, כי אתם מבינים- הרף הנדרש בארץ לרפואה הוא גבוה והזוי ברמות שקשה לתאר (וכמה טוב שכך).

רציתי לספר לכם איך היא כבר 8 שנים (אני יודעת שאומרים שלומדים רפואה 7 שנים. זו פיקציה- בחינת הגמר האחרונה נגמרת באמצע השנה השביעית, ואז מתחילה שנת סטאז') קמה כל יום בסביבות 5 וחצי כדי להגיע ללימודים/ביה"ח בסביבות 7 וחצי.

רציתי לספר לכם שהעבודה שלה בבית החולים בכלל מתחילה ב8, אבל מה לעשות שיש חולים שצריך לקחת מהם דמים, בדיקות שצריך לסרוק, חפיפה עם המשמרת הקודמת שחייבים לעשות כדי לדעת מה בדיוק עבר על כל חולה במחלקה בלילה הקודם.

רציתי לספר לכם שיום העבודה שלה אמור להגמר ב4, אבל בטלים בשישים הימים בהם היא באמת יוצאת בשעה הזו ולא הרבה יותר מאוחר, כי התאשפזו עוד חולים ואין עוד תקנים לרופאים, או כי הרופא שאמור להחליף אותה עדיין תקוע במחלקה אחרת/מיון, או כי בדיקות התעכבו או סתם כי היא צריכה לעשות קבלות על כל היום כי לא שחררו אותה להתחיל אותן עד אחרי השעה שהיא כבר הייתה אמורה ללכת הבייתה.

רציתי לספר לכם שדרישת האוצר להעברת כרטיס נוכחות, זו שנראית על פניה הכי הגיונית והוגנת, בעצם אומרת דבר כזה: "לא, אנחנו לא נכיר לכם בעשרות השעות הנוספות שאתם עושים בחודש, אבל אנחנו כן דורשים שאם יהיה יום בו מסיבה כלשהי תצאו אפילו דקה לפני הזמן- תעבירו כרטיס כדי שנוכל לנכות ממשכורתכם את החלק היחסי הראוי."

רציתי לספר לכם על העבודה הפיסית הקשה שהיא עושה- מתרוצצת כל היום ממקום למקום כדי לבדוק ולהחזיר חולים מבדיקות ולחזור ולעבור על בדיקות ולרוץ שוב כדי לראות את החולים- כי לא יכול לעבור יום בו חולה לא רואה רופא, נכון? 

רציתי לספר לכם על רופאה בבתי חולים עם תפוסה של מעל 100%. קרי- מיטות עם חולים במסדרונות, הינדוס וילונות פיראטיים בכדי שאפשר יהיה לבדוק מישהו בלובי, צפיפות אדירה ועיכובים בכל דבר אפשרי- מה שמעכב גם את המשכי אותם תהליכים. איזה מזל שבני אדם ידועים כיצורים סבלניים ומבינים, הא? במיוחד כשהם חולים!

רציתי לספר לכם על אנשים שצועקים עליה במיון כי לדעתם היא לא מתייחסת לאדם שהם הביאו מהר מספיק. רציתי לספר לכם שמיון תמידית מוצף באנשים, ולך תסביר למישהו שזה שהוא הביא לא נמצא בסכנה אבל יש כאלה שדווקא כן, והרופאה שהוא צועק עליה עומדת כבר שעות על הרגליים, לא שתתה כל הזמן הזה אפילו כוס מים והיא לא מעזה בכלל לחלום על משהו חצוף כמו ללכת לשניה לשירותים.

רציתי לספר לכם על ימי עבודה (שכמו שאמרנו אולי פורמלית הם 8-16, אבל בפועל זה לא קורה) המלווים בתורנויות לילה (שבלעדיהן רופאים לא מגיעים בחודש לשכר מינימום לשעה!) המצטברים לפעמים ל36 שעות עבודה רצופות... בימים פחות רעים אולי זה רק 24 שעות. 24 שעות בהן אדם עובד ברצף... אנחנו, האנשים הפשוטים, יכולים בכלל להבין דבר כזה? גם שגרת החיים שלי היא מאוד עמוסה, בין עבודה, ללימודים למטלות אני רוב הזמן עייפה מאוד- ועדיין מעולם לא עבדתי 24 שעות רצוף. הייתי ערה? כן. עבדתי ברצף? לא!

רציתי לספר לכם שטבע העבודה הוא כזה בו 96% מהזמן אתה עומד ו/או הולך, 3% אתה רץ ובשפע הזמן שנותר אתה יושב... בכדי למלא טפסים בירוקרטים. רציתי להזכיר לכם איך לפני כמה שנים כל הארץ רעשה וגעשה, ולא הפסיקה עד שתוקן העוול- כי לא נתנו לקופאיות בסופר לשבת בזמן שהן מעבירות את המוצרים. רציתי לשאול אתכם מתי בפעם האחרונה עשיתם משמרת כפולה או משולשת- בלי לשבת לשניה? רציתי להבהיר לכם כי הרופאים לא צוחקים או נסחפים כשהם קוראים בייאוש "אנחנו נופלים מהרגליים!"

רציתי לספר לכם על שמקץ משמרת בת כמות פסיכית של שעות- היא נאלצה לגרור את עצמה לירושלים, להפגנת הרופאים. רציתי לחלוק איתכם את הגיחוך שעולה בי רק מעצם המחשבה עליה מפגינה, אותו הגיחוך שהרגשתי כשראיתי את הפגנת הרופאים הגדולה. עשו לי טובה, הם האוכלוסייה הכי לא נכונה בעולם בשביל הפגנות. חבורת חננות אינטיליגנטים שרגילים לפתור דברים רק בכוח המחשבה... מה להם ולצרחות זעם? מה להם ולסנקציות? מה הם כבר יעשו? לא יטפלו בחולים? יניחו להם למות? הם יודעים היטב, כמו גם אלו שאמורים להתרשם מההפגנה, שידיהם כבולות- הם לא האנשים הנכונים בשביל לסכן חיי אדם רק מטעמים של רצון לשיפור תנאי העבודה.

רציתי לספר לכם שלדעתי זה האינטרס של כולנו שהרופא שבודק אותנו ואמור להיות קשוב לכל מה שאולי לא בסדר איתנו, שהרופא שמאבחן מה עלולים להיות תסמינים אלו או אחרים שלנו, שהמנתח שפותח אותנו ואמור להיות מאוד עירני וצלול בזמן שהוא מתעסק לנו עם האיברים הפנימיים וכלי הדם- שהם יהיו אנרגטיים, שהם יהיו פנויים לתת לכל חולה וחולה את מלוא תשומת הלב הראויה לו, שהם יהיו רגועים נפשית ולא יחשבו איך הם סוגרים את החודש- ולו רק מהמניעים הכי אנוכיים שאפשר- כי אנחנו רוצים שיטפלו בנו כמו שצריך.

רציתי לספר לכם שהיא החברה הכי טובה שלי מאז כיתה י' בערך, והיו תקופות במהלך לימודיה בהן לא דיברנו שבועות שלמים. רציתי לספר לכם על הקושי הנורא של לרצות להיות שם בשבילה מצד אחד והתמודדות עם הכעס שהיא לא יכולה לפנות זמן בשבילי מצד שני. רציתי לספר לכם שהיא בין הבודדים שהודעת "אני פנויה בשעה X, רוצה לעשות משהו?" שלה יכולה לגרום לי להזיז הרים כדי לפנות טיפת זמן איכות נדיר איתם. רציתי לספר לכם כמה ברור היה לי שוב ושוב ושוב שאין הרבה אנשים בעולם ששווים את זה- אבל היא ללא ספק אחת מהם.

רציתי לספר לכם... אבל אני לא.

במקום זאת אספר לכם את סיפורי- כמה וכמה פעמים בחיי עלתה האופציה של רפואה. מאחר ועל הנייר מבחינת ציונים אני יכולה להתקבל לרפואה, מאחר וכל מי שקרא את זה ואת זה ודאי יודע כמה קרוב הנושא לליבי, כמה אני מעריכה ומקדשת חיים, כמה אני מאמינה בלשמור עליהם ולשמר אותם- בבואי לנסות ולהחליט מה ברצוני לעשות עם עצמי זו הייתה האופציה הטבעית- רפואה. להציל, לרפא, לעזור לאנשים ברמה הכי ברורה שקיימת. אבל... יש לי חברה אחת שממש לא מזמן התחילה סטאז'. רצה הגורל וזכיתי ללוות אותה מקרוב בכל התהליך הזה של ההפיכה לרופאה בישראל... ובאופן מודע לחלוטין אני פשוט לא אעשה את זה. מילא ללמוד 7 שנים בלי טיפת חיים, מילא לעבוד שעות מטורפות ברצף, מילא שמשפריץ עליך דם, שתן, צואה וקיא, מילא שאחת לכמה זמן אתה נבדק כי מישהו חייב לטפל גם בחולים במחלות מאוד מסוכנות- לא משנה כמה מדבקים הם, מילא שעם תואר דוקטור אתה משתכר פחות מהמטפלת של הילד שלך, מילא שבלי תורנויות אתה מקבל פחות משכר מינימום לשעה.... מילא.
אבל שעוד יגידו שהדרישות שלך מוגזמות כשתנסה לשנות את מצבך?!
אני לא מספיק אלטרואיסטית.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

53 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת