00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

פחד מוות - היהודים

משתתפים: טום פטרובר - שירה וגיטרה/אורית שחף - שירה/ערן מיטלמן - קלידים/יהב ליפינסקי - תופים/אבי סטרול - בס/יפתח שחף - גיטרה
חברה: הד ארצי
מפיקים: תום פטרובר
סגנון: הארד רוק/מטאל/רוק ישראלי
שנה: 2002

יום עצמאות שמח! זהו היום של המנגלים, הטיולים, החגיגות, תערוכות הנשק ולוח המשדרים-השפוי-לשם-שינוי של ערוץ הילדים. אז לכבוד היום המיוחד, למה לא לכתוב ביקורת על האלבום הישראלי האהוב אליי, מאת הלהקה הישראלית האהובה עליי? כן, הכוונה היא ל"פחד מוות" של יהודים.

קודם כל, זה לא סוד גדול שיש בארץ סצנה גדולה של הארד רוק ומטאל. יש פה מלא להקות אשר נשמעות ממש כמו הלהקות מחו"ל שגדלנו אליהם, אבל כולן שרות, לצערנו, באנגלית. "היהודים" הם הלהקה היחידה שהצליחה להעביר את המוזיקה הזאת לשפת הקודש ולגרום לזה להישמע טוב. הלהקה הוקמה על ידי אורית שחף ותום פטרובר, בעל ואישה שהכירו לראשונה בצבא, ומאז הוציאו, ביחד עם להקתם, 4 אלבומים שהפכו ללהיטים כמעט בלי עזרה מכלי התקשורת. האלבום הטוב מבין הארבעה, לדעתי, הוא "פחד מוות" שיצא ב-2002.

האלבום מתחיל ישר עם השיר האהוב עליי של הלהקה, "פעמון מלחמה" שיר מדהים מבחינה מוזיקלית ועוד יותר מדהים מבחינת המילים שלו, שמדברות על פיגועים ומלחמות, ומה שיוצא מהם. יש פה כל מה שצריך משיר הארד רוק – סולו, ריף ענק, מלודיה, רגעי האדבאנג ומה לא.
השיר הבא, "אמן" הוא ההפך המוחלט – הוא שקט ברובו, כשבהתחלה הוא גורם לך להרגיש כאילו אתה מרחף במעין וואקום, ומתגבר יותר ויותר עד לסולו מרגש, שמשתלב טוב עם השירה של אורית המדהימה.

השיר השלישי, "ליפול" הוא אחד השירים היותר טובים שאני מכיר שאפשר לדפוק איתם את הראש, לא רק ברוק הישראלי, אלא בכלל. בדיוק כמו ש"ליפול" מצטיין בתחום השירים הכבדים, השיר הבא, "Father", (שמושר באנגלית) מצטיין בתחום הבלדות. מדובר באחד השירים המרגשים ששמעתי בחיי הקצרים. המילים שלו מושרות מפיו של מישהו שאביו הזניח אותו בילדותו. אני לא ממש יודע אם כותב השיר, טום פטרובר, ביסס את זה על חוויות אישיות, אבל בין אם זה ככה ובין אם זה לא, זה עדיין שיר מעולה.
"Oh Lord", השיר החמישי, הוא שיר מגניב שפונה לסגנון הגראנג', אבל אולי קצת יותר מדי – המנגינה שלו ממש, אבל ממש, מזכירה לי את השיר "ג'רמי" של פרל ג'אם. מלבד העובדה המציקה הזאת, מדובר בשיר מגניב לאללה. השיר השישי, "תעני לי", מתחיל כבלדה אקוסטית, אבל בדקה האחרונה שלו הופך למשהו שהדרך היחידה שלי לתאר אותו הוא לבקש מימכם לדמיין את השיר "Marooned" של פינק פלויד, רק יותר כבד. ואם הייתה באמת גרסה כבדה לשיר הזה, זה היה הדבר הכי טוב בעולם.
משהו מיוחד באלבום, שבטח נעשה במקרה, הוא ניגוד בין המוזיקה של שיר אחד לזאת של השיר שאחריו. למשל, השיר "עכשיו את" הוא, בדומה ל"ליפול", שיר מטאליסטי עם ריף קליט וכבד, שכיף לעשות פוגו לצליליו ומדבר על כעס שלאחר פרידה מבת זוג, בעוד שהשיר שבא אחריו, "Where do you Go" הוא יצירה שקטה המזכירה פרוג עם מלא קלידים וסולואים כאלה, ועוסק (ככל שאני פירשתי את המילים) במעין שאלות פילוסופיות על העולם ועל הנאשים שמתעלמים ממצוקות של אחרים.
אבל לפעמים אין הבדלים. השירים"בסוף תבכו" ו"You Got to Believe me" הם שניהם שירים עוצמתיים במיוחד, רק שאחד קצת יותר מהיר מהשני. השירים האלה גם גורמים לחשוב שאם הם לא היו מחליפים את הגיטריסט שלהם כל שבוע, הייתי יכול להכניס אותו לרשימת 20 הגיטריסטים האהובים עליי. יש פה ממש עבודת גיטרות טובה, בין אם זה בריפים, בסולואים או בצליל הזה שגיטרות עושות שגורם להן להישמע כמו כבשה (ננוווהההההההההננוווהההההההההה).
השיר "מקום אחר" הוא שיר רוק ממוצע: בתים איטיים ופזמון עם הרבה דיסטורשן מלודי. עם זאת, פה הגיטרה בולטת פחות, ואני שם יותר לב לתופים, לבס וקלידים (ידעתם שהקלידן שלהם דאז, ערן מיטלמן, הוא הקלידן בכוכב נולד?) שכולם עושים גם עבודה טובה מאוד. לשיר יש גם מילים מעולות (דא) שנשמעות כאילו הן מושרות מנקודת מבט של אלכוהוליסט/נרקומן שרוצה להיגאל.
השיר האחרון, "המאה ה-20", הוא השיר הארוך ביותר באלבום ומגיע כמעט ל-10 דקות. מדובר, ללא ספק, באחד השירים הטובים שנכתבו פה בישראל. הוא מדבר בכפל משמעות על סוף העולם – בהתחלה שנדמה שמדובר בסוף העולם באופן מילולי, אבל בסוף (!ספוילר!) מתברר שמדובר בסוף עולם פנימי ומטאפורי אחרי פרידה מבן זוג (שוב, ככל שאני פירשתי את המילים). השיר מתחיל שקט, אבל לאט-לאט נכנסות הגיטרות ויוצרות חגיגה של הארד רוק – גיטרה אחת "מנוסרת" כשהשנייה מבצעת סולו מעולה. השיר נגמר עם הופעת אורח של תזמורת (או אורגן. לך תדע), ובצלילים אלה נגמר האלבום.

מה אני אגיד, מדובר בפסגת היצירה של היהודים ושל הרוק הישראלי. האלבום מורכב מקטעים שונים ומגוונים – חלקם שקטים, חלקם רועשים, חלקם מלודיים, חלקם קצביים, אבל זה אף פעם לא נמאס, בכלל. מדובר באלבום עם מורכבות מוזיקלית ענקית ומילים ששוות זהב, וזה הופך אותו לאלבום הכי טוב ברוק הישראלי, שביד השדים לא קיבל חשיפה מהתקשורת, וגרמה ללהקה להיות מאוד "אנדר-רייטד" על ידי הקהל.

לסיום, הייתי רוצה לאחל למדינת ישראל מזל טוב, ומי ייתן שיהיו לנו עוד שנים רבות של שגשוג, ומי ייתן שנקבל אי פעם אלבום שמשתווה, או אפילו מתעלה על "פחד מוות".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת