00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

כל הכבוד לצה"ל

10/05/2011

אנשי התקשורת שבחדר שוחחו ביניהם, מחליפים רכילות מעודכנת אודות חברי הכנסת. הצלמים התקינו את החצובות ובדקו את הפוקוס והתאורה. אחד המאבטחים הציץ בעצבנות על השעון שלו.

המועמד לראשות הממשלה נכנס לחדר בסערה, מושך אליו את כל העיניים, וניצב אל מול השולחן. הוא היה מסוג האנשים שנכנסים אל כל מקום בסערה, הדלתות כאילו חוששות להיתקל בו ונפתחות מעצמן בעוצמה. דמותו לא הייתה אופיינית ביחס לראשי ממשלה קודמים: גילו מתחת ל 45, גזרתו צנומה, ללא הכרס הישראלית הסטנדרטית, שערו עדיין שחור, ובעיקר - הוא לא אחז בשום עבר צבאי מפואר. למעשה, הוא העביר את הגילאים 18-21 בתור פקיד בקריה, מכין מצגות ומנתח גיליונות אקסל עבור איזה סגן אלוף לא חשוב במיוחד. את המוניטין שלו הוא בנה בהיי-טק, לפני שעזב את עסקיו בשביל הפוליטיקה.

הוא היה מבריק, הוא היה חתיך, התקשורת אהבה להציג אותו, העם אהב לשמוע אותו, והסוקרים חזו עבורו עתיד מזהיר בבחירות הקרבות.

מישהו לחץ על כפתור, המקרן נדלק, ומאחורי המועמד הופיע גרף פאי שתיאר את התפלגות תקציב הממשלה.

"שלום לכולכם", הוא אמר בקצרה. "אני אציג עכשיו את האג'נדה המרכזית שלי לבחירות הבאות."

"ראשי ממשלה קודמים פיזרו שלל הבטחות במסעות הבחירות שלהם. כולם מדברים על שלום וביטחון, כולם מדברים על השקעות בחינוך ובתשתיות, על הורדות מיסים, על מעמד הביניים הקורס תחת הנטל וכו'. מאוד קל לדבר, וישנם המון הבטחות שגם אני יכול להבטיח לכם באותו האופן. אני מבטיח לכם שאשתדל להגיע להסכם שלום סביר עם הפלסטינים, שאשתדל לשמור על ביטחון המדינה, שאשתדל לשפר את החינוך והבריאות וכל שאר הדברים שהייתם רוצים שאבטיח. אבל אלו סתם דיבורים באוויר; המדינה שלנו איננה זקוקה לעוד ראש ממשלה שישתדל לעשות את מה שכל האחרים משתדלים לעשות כבר שלושים שנים. המדינה שלנו זקוקה לשינוי כיוון. ודווקא עכשיו, לקראת יום העצמאות המתקרב, הגיעה העת להציג את שינוי הכיוון הנדרש".

שני צלמים התלחשו ביניהם מאחורה, מתווכחים על המשחק האחרון של מכבי. כתב מדיני מבוגר החל לנמנם קלות; עיתונאית צעירה קיבלה שיחת טלפון ויצאה החוצה על מנת לענות. אחרים בהו  במועמד בשעמום, מחשבותיהם נודדות לכיוונים שונים.

"על מנת שיהיה לנו עתיד, עלינו להשאיר כאן את הצעירים. ועל מנת להשאיר אותם, אנו נאלץ לספק להם איכות חיים גבוהה. לא הבטחות, לא מילים גבוהות, לא אידיאולוגיה ציונית מפוארת, ולא נוסטלגיה לעבר שמעולם לא באמת התרחש. איכות חיים. על מנת להשיג איכות חיים, יש לתקצב את מערכת הבריאות, לשפר את החינוך, להשקיע יותר בתשתיות, ולקצץ במיסים. כל אלו עולים הרבה כסף. מהיכן אני מתכוון להביא את כל הכסף הזה?"

הוא הסתובב לאחור, הצביע על הפלח השני בגודלו בגרף הפאי, "מכאן" [1].

שקט פתאומי השתרר באולם. מישהו שלח מרפק לעבר הכתב המדיני המבוגר, שהתעורר. אחד אחר יצא החוצה לקרוא לעיתונאית שמשוחחת בטלפון. כולם נדרכו.

"על מנת להגן על עצמנו משכנינו האלימים, גידלנו מפלצת עצומה, משוכללת ונוראה. המפלצת הזו מילאה את תפקידה באופן מצוין, אבל גידולה גבה מאיתנו מחיר יקר. היום כבר לא ברור אם אנחנו שולטים במפלצת, או שמא היא שולטת בנו. במשך עשרות שנים, צה"ל התנהל כצבא שיש ברשותו מדינה. מבין כל המדינות הדמוקרטיות המערביות, בישראל נמצא המספר הרב ביותר של נציגי המגזר הצבאי בפוליטיקה. האנשים האלו לא נתנו למציאות להפריע להם להמשיך לרפד את הצבא שלנו בתקציבים אין סופיים לכל מטרה שנדרשה לו.

הפיקוח הממשלתי על הצבא אפסי, למשרד האוצר ישנה השפעה מועטה על חלוקת התקציב בתוך הצבא, וצה"ל יכול להעביר סכומים משמעותיים ממקום למקום ללא שקיפות. על פי חלק ממבקריו, הצבא בכוונה אינו שומר שום רזרבות בתקציבו, על מנת שיוכל לפנות למשרד האוצר בבקשה לתקציבים נוספים בכל פעם שמתרחשת התפתחות בלתי צפויה כלשהי, ובמזרח התיכון מתרחשות הרבה התפתחויות בלתי צפויות. מדי שנה התקציב בפועל גבוה מהתקציב המתוכנן, ביחס לתוצר הוא גבוה פי כמה מאשר בשאר מדינות המערב, ובמספרים מוחלטים הוא מהווה מחצית מתקציב צבא רוסיה הענקית. גם לנוכח האיומים העומדים בפני מדינת ישראל ואינם עומדים בפני מדינות אחרות, נראה כי יצאנו מפרופורציות. להזכירכם, גם ארצות הברית ורבות ממדינות אירופה מעורבות בלחימה יקרה באפגניסטן ואזורים שונים בעולם."

התמונה במצגת שמאחורי המועמד התחלפה:

הוא נתן לקהל להתרשם מעט מהגרף, והמשיך לדבר. "גם התקשורת מעורבת עמוק בתוך התסבוכת הזו; בכל פעם שמישהו מאיים על הצבא בחרב הקיצוצים, ישר מופיעות בעיתון שלל כתבות אודות חיילים שאין להם כסף לשכפ"צים, קיצוץ אוגדות טנקים, וימ"חים ריקים מתחמושת. הטענות אודות הקשר בין הפגמים בתפקודו של צה"ל במלחמת לבנון השנייה לבין מחסור בתקציבים התגלו במסגרת וועדת ברודט, שהוקמה בשנת 2007, כחסרות בסיס. השקר הזה מדהים במיוחד, לאור העובדה שכמעט כל ישראלי שירת בצה"ל ונחשף לבזבוז העצום של כספים ב"צבא העם" שלנו. אני לא מדבר כאן רק על השאלה האם חיל האוויר זקוק לעוד כמה מטוסים או שלא, אלא על אינספור דברים קטנים, יחידות מיותרות, אנשי קבע מיותרים, חוסר הרצון להתייעל ולהעביר בסיסים מאזורי נדל"ן מבוקשים, ושלל הטבות שהושגו במהלך השנים.

שם נמצא הכסף. שם נמצא העתיד של כולנו.

במקום מטוסים משוכללים, אני רוצה להקים מערכת חינוך משוכללת. במקום תנאי פנסיה מצוינים למיעוט, אני רוצה להעניק תנאים בריאותיים מצוינים לכולם. במקום משלחות מיותרות של נספחי צה"ל בחו"ל, סוג של פינוק לבכירים שלא נמצא להם קידום בתוך המערכת, אני רוצה לשלוח לחו"ל דיפלומטים צעירים על מנת שינהלו את מלחמת ההסברה של ישראל תחת משרד החוץ. במקום בסיסים מכוערים, אני רוצה להקים פארקים ירוקים במרכזי הערים. ואם זה אומר שפחות אנשים ישרתו בצבא, אז זה בסדר גמור. אם זה אומר שצה"ל כבר לא יהיה צבא העם, אלא יתחיל לאט לאט את המעבר בכיוונו של צבא מקצועי, אז זה נורמאלי לחלוטין. אך גם ללא מעבר לצבא מקצועי, יש מספיק מהיכן לקצץ מבלי לפגוע בביטחון המדינה.

מדינת ישראל תחגוג בקרוב את יום העצמאות ה 63 שלה. כמו תמיד, חגיגות יום העצמאות יהיו משולבות עם התמיכה בצה"ל ובלוחמיו, המחרפים את נפשם בהגנה על כולנו מפני אויבים חסרי רחמים. ההפרדה בין אותם לוחמים אמיצים לבין מערכת הביטחון כגוף גדול ובזבזני, כמעט שאינה נעשית. עוד תקציבים למערכת הביטחון מוגדרים באופן חד משמעי בתור עזרה לחיילים, למרות שאחוז זעום מהתקציבים הללו אכן מגיע אליהם. אינני אוהב את ההתרכזות הזו סביב צה"ל, אני מאמין שישנם דברים יפים יותר במדינה שרצוי להעלות על הנס בימי העצמאות.

השינוי לא יתחיל בסיסמאות והפחדות בתקשורת, השינוי יתחיל ברגע שבו צה"ל ינהג בשקיפות ויהיה מוכן לפתוח בכנות את שעריו בפני מבקרים חיצוניים וגופים ממשלתיים אחרים. ברגע שבו התקשורת תפסיק להעריץ את מפקדינו האמיצים באופן עיוור. ברגע שבו הציבור יפסיק להאמין באופן אוטומאטי לכל מה שאדם עם מדים ודרגות אומר.

אני מאמין שהרגע הזה הגיע".


המועמד הצעיר לראשות הממשלה טעה.

כבר באותו היום בחדשות הערב התראיין הרמטכ"ל לשעבר, וטען כי המועמד הצעיר מסוכן לביטחון המדינה. שר הביטחון, אלוף לשעבר, הסכים איתו. הפרשן הצבאי, רב סרן במילואים עם קשרים בצמרת, טען שזה לא הזמן לקצץ בתקציב הביטחון. "אז מתי כן יבוא הזמן?", שאלה אותו המראיינת. "קשה לדעת, אבל בטח שלא עכשיו. האיומים שעומדים בשנים הקרובות בפני מדינת ישראל הם פשוט חמורים מדי. מעבר לכך - לנסות להנחית קיצוץ כל כך אכזרי על הצבא דווקא עכשיו, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, זה פשוט חוסר רגישות".

המועמד רצה לענות להם, אבל לא הצליח להשיג זמן אוויר בערוצי התקשורת.

באחד ממוספי סוף השבוע הופיעה כתבה ענקית על תוכניות הגרעין בעולם הערבי. בעיתון אחר פורסמו זיכרונותיו של יו"ר האופוזיציה ממלחמת יום הכיפורים. אחד מחברי הכנסת הערבים הודיע שהוא שוקל להצטרף למפלגתו של המועמד הצעיר; הטוקבקיסטים באינטרנט טענו שהנה, עכשיו גם הערבים תומכים בו על מנת להחליש את צה"ל. זמר רוק מפורסם כתב מכתב תמיכה בו באחד מעיתוני התרבות; הטוקבקיסטים טענו שלמשתמטים אין זכות דיבור כאן. ביום השואה פורסמה כתבה גדולה תחת הכותרת "צה"ל הוא זה שיבטיח לא עוד".

חבר כנסת של אחת המפלגות הדתיות-לאומיות טען שצבא העם הוא חלק מה DNA של מדינת ישראל, מה שמחבר אותנו ומלכד אותנו לכדי אומה אחת, ויש לו שלל השפעות חיוביות על ערכי הנוער במדינה. המועמד הצעיר הצליח לבסוף להשיג ראיון בתוכנית רדיו נידחת, ושם אמר בתגובה שיש דברים יפים יותר, חיוביים יותר, שאפשר להתלכד מסביב להם. הוא הציג בעמוד הפייסבוק האישי שלו את הגרף הבא (דו"ח וועדת ברודט, עמוד 117):

האם זו ההשפעה החיובית על ערכי הנוער שכולם מהללים?

לאחר מכן חזר והדגיש שהוא לא מציע לסגור את צה"ל מחר, אלא בעיקר לפתוח את תקציבי הביטחון לביקורת ציבורית אמיתית, ולא דיונים בדלתיים סגורות של חבורת שושואיסטים.

אבל המתקפה רק הלכה וגברה. יום הזיכרון הגיע, והציבור כולו התלכד סביב צה"ל וערכיו; ביום העצמאות נפתחו הבסיסים הצבאיים והמוני מבקרים הגיעו לראות תצוגות נשק חדישות.

היועץ הכלכלי של הרמטכ"ל טען בראיון למהדורת החדשות המיוחדת של יום העצמאות שאין איפה לקצץ. הוא לא הראה שום מספרים, רק תיאר באופן גרפי מאוד את האיומים הנוראיים העומדים בפני המדינה. חלק גדול מהכסף, הדגיש לבסוף, מושקע בטכנולוגיות חדישות ובהכשרות שתורמות בסופו של דבר למגזר ההיי-טק הישראלי.

למרות שהקרב כבר היה אבוד, המועמד התעקש לענות לטענה זו בראיון ששודר בשעה מוקדמת בשבת בבוקר: "אז למה שלא ניקח את הכספים האלו מצה"ל ונשקיע אותם באופן ישיר במגזר ההיי-טק? למה לא להשקיע אותם בחינוך הטכנולוגי? בתקציבי המדען הראשי לפיתוח סטארט-אפים? זה בהכרח יהיה יעיל יותר מלהשקיע אותם בצבא ולקוות שההיי-טק אולי ירוויח בעקיפין. אז מה אם היו כמה יוצאי יחידות צבאיות שפתחו חברות היי-טק? אולי הם היו פותחים את החברות האלו גם לולא היו משרתים בצה"ל? אולי היו יותר חיילים שלא פתחו חברות היי-טק מכיוון שהם בזבזו שלוש שנים מחייהם על תפקיד סתמי כלשהו? וגם אם נניח שקיימת תרומה מזערית כלשהי של מערכת הביטחון לתעשייה הישראלית, האם היא באמת שווה את המחיר שאנו משלמים עבורה? אלו שאלות שאף אחד לא שואל."

שר המסחר והתעשייה, חבר טוב של הרמטכ"ל הנוכחי עוד מימיהם בסיירת הצנחנים, טען כי צה"ל מחזיק את התעשייה הביטחונית, תורם לתעסוקה, ובאופן כללי משפר את המצב הכלכלי מכיוון שהוא מקנה למדינה שקט בטחוני. המועמד אמר בתגובה כי החברות הביטחוניות הישראליות מרוויחות כ 75% מכספן מייצוא ולא ממכירות לצה"ל, כי המשק מספיק תחרותי על מנת שאנשים ימצאו עבודות אחרות ואחוזי האבטלה לא יעלו אם נצמצם את גודלו של הצבא, וכי אין לו שום כוונה לפגוע ביכולות הביטחוניות של מדינת ישראל - הוא פשוט מטיל ספק במידת היעילות שבה מושגות היכולות האלו כשאין פיקוח אמיתי על תקציב הביטחון.

זה לא עזר.

המתקפה התקשורתית עשתה את שלה, ואחוזי התמיכה במועמד הצעיר והמבטיח ירדו פלאים.

כשהגיע יום הבחירות, נבחר עוד אלוף לשעבר. שר הביטחון היה סגן הרמטכ"ל לשעבר. שר החוץ היה מפקד השייטת בעברו ובעל אותות גבורה. אפילו שרת החינוך התהדרה באתר האישי שלה בעבר צבאי של קצינה בדרגת סרן.

יומיים אחרי הבחירות, התפרסמה בעיתונים ידיעה על תוספת תקציב למערכת הביטחון. לא פורט עבור איזו מטרה, מכיוון שזה לא היה חשוב לאף אחד. חודש לאחר מכן, התרחשו מספר מהומות במדינה ערבית. צה"ל ביקש 700 מיליון דולרים נוספים וקיבל גם אותם.



מקורות להרחבה שלא הכנסתי כהיפר-לינקים בטקסט:

1. דוח וועדת ברודט

הדוח נכתב ב 2007, אבל מקורות מאוחרים יותר מציינים כי מסקנותיו לא יושמו במלואן.

2. כתבה קצת ישנה, אבל עדיין רלוונטית.

3. ואלו סוג הדעות שמעצבנות אותי.

4. הצעת תקציב משרד הביטחון - ניתנת להורדה מכאן (בסרגל למעלה - מידע ופרסומים -> תקציב הביטחון), ממנה לקחתי את רוב הטענות הנגדיות. מדובר במסמך שרובו "שקרים סטטיסטיים" שנועדו איכשהו להוכיח שהתקציב בארץ לא מנופח ברמות היסטריות. למשל, בגרפים שיש שם (כגון עמוד 50 בתקציב של 2008) מראים שיעורי שינוי במקום גדלים אבסולוטיים של תקציב. מן הסתם שיעורי השינוי בתקציב הביטחון של ישראל יהיו נמוכים ביחס לשיעורי השינוי אצל מדינות אחרות, מכיוון שמלכתחילה היה לנו תקציב גדול הרבה יותר.

חשבתי בהתחלה לעבור על המסמך דף-דף ולבקר כל נתון שמופיע שם, אבל זה ככל הנראה יהיה טרחני מדי בשביל רשומה לבלוג. בכל אופן, מי שרוצה לחפש טיעונים נגדיים למה שכתבתי ימצא אותם שם, אבל רצוי לזכור שאת המסמך הזה כתבו אנשים עם אינטרס מאוד ברור, בהשוואה לוועדת ברודט המורכבת מאנשים אובייקטיביים.

מדובר, בסופו של דבר, במאבק של משרד האוצר כנגד משרד הביטחון. לצערי, הציבור שונא את פקידי משרד האוצר ומעריץ את אנשי מערכת הביטחון, וכך נראית גם תוצאתו של המאבק הזה בעשורים האחרונים. אתם יכולים לשנוא את פקידי משרד האוצר עד מחר, אבל האינטרס שלהם הוא פשוט: לחסוך את הכסף של כולנו. מערכת הביטחון היא הגוף הממשלתי העיקרי שלגביו הם לא מצליחים לעשות זאת.

 

הערות:

[1] לגבי נתח תקציב הביטחון מהתקציב הכולל, בוויקיפדיה כתוב על הערכה של כ - 15% עבור משרד הביטחון, בעוד שעל פי תקציב משרד האוצר (ניתן להורדה מכאן, ראו עמוד 83) מדובר על כ 25% עבור "ביטחון וסדר ציבורי". על פי מסמך הצעת התקציב של משרד הביטחון מדובר על כ 17%. ההבדלים נובעים מן הסתם מהגדרות שונות של מה נכנס לחישוב ומה לא. את גרף הפאי, בכל אופן, עשיתי לפי ההגדרות השמרניות יותר של וויקיפדיה.

 


 

רשומה אחרת שכתבתי בעבר ורלוונטית לימים אלו:

מדינה לאלף שנים

 


 

עדכון

קטע מראיון שפורסם בגלובס עם החשב הכללי היוצא:

""אמרתי לא פעם שמערכת הביטחון היא מדינה בתוך מדינה. יכולת השליטה והמידע שלנו מול תאגיד הביטחון היא בעייתית".

- פעם רשמת את מערכת הביטחון בראש רשימת הכישלונות שלך.

"כן, אנחנו חיים במדינה כזאת, שבה מערכת הביטחון חיה בעולם משלה, וזה רלוונטי להרבה מאוד תחומים, גם לאופן ההתקשרויות, וגם לתחום הקרקעות וחוסר המידע על מה שקורה שם".

- במשרד הביטחון ובצבא אומרים, "אנחנו אנשים אחראים, למה אנחנו צריכים חשכ"ל שיפקח עלינו?"

"ומנכ"ל משרד החינוך לא אחראי? כולם אחראים, אבל כל מערכת, בטח ציבורית, צריכה וחייבת איזונים. ודאי מערכת הביטחון, שהיא כל כך גדולה, שאם לא תהיה שם דריסת רגל לביקורת תהיה פה בעיה גדולה. כבר יש. שיהיה ברור, במערכת הביטחון אין היום דריסת רגל לשלטון מתקדם - דרכי התקשרויות, שקיפות ובקרה - וזה לא טוב".

- במוסד ובשב"כ המצב יותר טוב?

"הרבה יותר טוב. בניגוד למשרד הביטחון, שם יש שקיפות הרבה יותר גבוהה, כמובן לא בנושאים החסויים. במשרד הביטחון אין. אין".

- איך אתה עובד עם חשב משרד הביטחון?

"אני עובד מצוין עם חשב משרד הביטחון, השאלה היא איך חשב משרד הביטחון עובד עם משרד הביטחון. יש לו קשיים אדירים בתוך משרד הביטחון מבחינת רמת שיתוף הפעולה שהוא זוכה לה".

- כי הוא מזוהה עם האוצר?

"ודאי. עם זאת, אפשר שמתחילים להשיג שם הישגים. המנכ"ל אודי שני התחיל להזיז את נושא ההתקשרויות, המספר המופרז של פטורים ממכרזים. זה קרה אחרי שנפלה, הופלה, החלטת ממשלה שניסינו להעביר. שני הפנים את זה שחייב להיות שם שינוי, אבל גם לו קשה בתוך המשרד שלו".

- הבעיה היא אצל הפוליטיקאים, שלא מוכנים להתעמת עם האינטרסים של הביטחון?

"בגלל שנולדנו במדינה מוקפת אויבים והנושא הביטחוני כל כך בדמנו, הפוליטיקאים לא מצליחים לצערי לעשות את ההפרדה בין ביטחון לדברים אחרים, לניהול כספי למשל. בעיקר מטעים אותם אנשי הצבא. הם עובדים בשיטה נהדרת, אומרים לפוליטיקאים, 'אם אתם לא מביאים כסף, לא תקבלו ביטחון, תפסידו את המלחמה הבאה ואתם אשמים".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

91 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת