00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

על עניינים של שליטה - לכבוד יום הרשומה

לכבוד יום הרשומה הבלוגרים התבקשו לבחור את הרשומה האהובה עליהם מהבלוג ולהעלותו מחדש. אני את הבלוג הזה פתחתי מתוך מטרה לחלוק את התנסויותי בגידול הבנות שלי ללא חיתולים. מאז בנותי גדלו והנושא הפך ללא רלוונטי עבורי. אבל עדיין ישנם הורים לא מעטים המתעניינים באפשרות הזאת ואף מיישמים אותה בפועל - לגדל תינוקות ופעוטות חפשיים מחיתול. ועדיין הורים אלה נחשפים לאותם תהיות ודברי ביקורת מהסביבה, שלרוב נובעים מחוסר בידע ובמודעות, ובדיסאינפורמציה המופצת בכל ערוצי ההורות המיינסטרימית והנתמכת בידי חברות החיתולים החד-פעמיים. 

אז לכבוד יום הרשומה אני מעלה מחדש את הפוסט שלי מנובמבר 2006 על עניינים של שליטה - השליטה בסוגרים, כמובן :-) 

 

********

הורים רבים שאני מדברת איתם על גישת הקשב מעלים בפני את נושא השליטה בסוגרים אצל תינוקות. 

בחברה שלנו היום מקובל לחשוב שתינוקות נולדים ללא שליטה בסוגרים ושהשליטה המתאימה ל`גמילה` מהחיתולים מתפתחת בגילאים שבין שנה וחצי לשלוש, ולעתים אף מאוחר יותר. האמונה הזאת (ואני מדגישה - מדובר פה באמונה בלבד, לא בעובדה מגובה תצפיתית או מחקרית) נתמכת ומופצת בעזרתם של רופאי הילדים הצעירים, שלא ידעו את יוסף (כלומר, לא הכירו ילדים שגדלו ללא חיתולים חד פעמיים, אף שמן הסתם הם בעצמם גודלו ללא). כמו כן, אמונה זו נדחפת באופן מאסיבי ביותר בידי חברות הנייר יצרניות החיתולים החד-פעמיים (ולא, זו לא תיאורית קונספירציה - צריך רק להסתכל בפורומים ובפאנלים המקצעיים שממומנים בידי פאמפרס ושות` בשביל לראות את היקף הדיס-אינפורמציה שמופצת שם). ברשומה זאת אסביר למה לדעתי ולדעת רבים אחרים, חוסר שליטה בסוגרים אצל תינוקות ופעוטות אינו אלא מיתוס - אמונה חסרת בסיס עובדתי. 
 
ראשית כל - אין ולא קיים אף לא מחקר אחד שבדק את פעולת סוגרי השופכה ופי הטבעת אצל יילודים באופן פיזיולוגי.  כל המידע הקיים היום נובע מתצפיות התנהגותיות בלבד. ואם בתצפיות עסקינן - כמה ניסיון יש כבר להורים (ואף רופאים) בימינו עם דפוס היציאות הטבעי של עוללים בני יומם? הרי התינוקות נעטפים בחיתול עם הגיחם לאויר העולם ומאז ועד הגמילה האזור התחתון מוסתר ונחשף לצורך החלפות ולרחיצה בלבד. בין אם משתמשים בחיתולי בד מכוסים בניילון ובין אם טיטולים, זה בלתי אפשרי לצפות בתדירות ההתרוקנויות ובכמויות המשתחררות.  ומעטים הם האנשים שזה מעניין אותם. 
 
אבל כל מי שאי פעם השאירה את תינוקה עירום למשך פרק זמן כלשהו בודאי שמה לב שהוא איננו `דולף`. השתן, כמו הצואה, ניתן במנות ולא בקילוח תמידי. פעולת הסוגרים היא כזאת שהפתחים סגורים כאשר השרירים הרלוונטיים רפויים.  כאשר השלפוחית או המעי הגס מלאים דיים, מופעלים קולטני לחץ ומשדרים למוח על הצורך להתרוקן, והמוח מעביר את `ההוראה` לפתיחת הסוגרים. ההתרוקנות, איפוא, היא פעולה מודעת. אדם בריא אינו צריך להיות מודע להחזקת הפתחים סגורים, אבל כן לפתיחתם. 
כאשר אדם אינו מעוניין לשחרר מייד עם הופעת הלחץ (הוא צריך להגיע לשירותים קודם :-)) אז הוא מסוגל באופן מודע להחזיק את השתן והצואה בפנים, כלומר להתאפק, עד גבול מסויים. ההתאפקות הזאת היא מה שלא מעט אנשים מבלבלים עם שליטה בסוגרים, כאשר הנכון הוא שבמצב חוסר שליטה יש בריחת שתן לא רצונית גם כאשר אין לחץ בשלפוחית (עובדה הידועה למרבה הצער ללא מעט נשים לאחר לידה). 
 
המצב הוא אותו דבר אצל תינוקות בני יומם בהבדל שהם אינם יודעים שצריך לעשות בשירותים :-) אצל תינוקות בני יומם שלפוחית השתן והמעי הגס קטנים מאוד, כמובן, ותינוקות שאוכלים היטב נותנים שתן וצואה לעתים תכופות.  כמו מבוגרים, תינוקות מודעים היטב לתחושת הלחץ בשלפוחית ובמעי ואף מבטאים את חוסר נוחותם בהתפתלויות גוף, רטינות קולניות, ואף בכי. את תלונותיהם של תינוקות בחדשי חייהם הראשונים הורים רבים מפרשים כבעיית `גזים`, בעוד שמדובר בפשטות בהבעת הצורך להתרוקן. למעשה, הבעות גוף אלה הן `סימן` קלאסי לצורך להתרוקן אותו מזהים הורים המגדלים את ילדיהם ללא חיתולים. תינוק בן יומו גם אינו משחרר מייד עם הרגשת הלחץ.  להורה המזהה את סימני אי הנוחות יש די זמן להביא את העולל לתנוחת פישפוש (כמובן שאם התינוק נמצא רחוק ממקום הפישפוש, וגם עטוף במליון שכבות שצריך להפשיט קודם, אז קשה יותר לפשפש בזמן). 
 
ומה קורה כשמיישמים את גישת הקשב? 
הורים המגיבים לאותות ההתרוקנות של תינוקם, מפעילים עבורו משוב חיובי. התינוק לומד שמזהים את צרכיו וממתין (לא לנצח כמובן) עם ההתרוקנות עד שיפשפשו אותו. נוצרת התנייה של פעולת ההתרוקנות בסיגנל של ההורה, ובמקביל שרירי הסוגרים מתחזקים ועם הזמן התינוק מסוגל להחזיק יותר ויותר זמן וגם כמויות יותר גדולות. תינוקות אלה גם יגיעו לערות מלאה עם הרגשת הלחץ, ולא ישחררו שתן וצואה מתוך שינה במצב של בריאות תקינה. בחברות בהן אין חיתולים, תינוקות מגיעים לניקיון אישי מלא עד בערך גיל שנה. אצלם אין צורך ב`גמילה` כי מראש אין את ה`התמכרות`.  יש רק אימון הדרגתי של השרירים הרלוונטיים וחינוך לגבי המקום הנאות להתרוקן בו. 
(ותינוקות כאלה מסתבר, גם סובלים הרבה הרבה פחות מ`גזים`).
 
ומה קורה כאשר משתמשים בחיתולים כברירת המחדל?   
במצב הזה לא מופעל משוב חיובי לאותות הגופניים של התינוק, והם נעלמים עם הזמן. התינוק שלא מגיבים לסימני ההתרוקנות שלו פשוט מתרגל לשחרר שתן וצואה עם הופעת לחץ מינימלי בלבד בשלפוחית ובמעי. כאשר מגיע זמן הגמילה, הפעוטות פתאום נאלצים ללמוד להתאפק - פעולה שלא תירגלו מזה חודשים ושנים. שריריהם לא תמיד עומדים במשימה, וגם פיתוח המודעות למה שמעולם לא היו צריכים לחשוב עליו לפני כן לא תמיד בא בקלות - והרי לכם מצב של `חוסר שליטה`. תינוקות אלו יכולים גם לתת שתן גם בלי להגיע לערות מלאה משום שגופם כבר למד שאין מה להמתין ואין צורך להחזיק בפנים. את ההתנייה הזאת קשה מאוד מאוד לשבור, ולכן הרטבת לילה היא לרוב השלב האחרון והקשה ביותר בגמילה מחיתולים. אצל פעוטות לא מעטים גם נוצרת התנייה לחיתול, והם פשוט לא יהיו מסוגלים לתת צואה שלא בחיתול. `תאונות` אצל פעוטות שגודלו עם חיתולים כברירת מחדל יכולות ללוות אותם אל תוך גיל בית הספר ולגרום להם מבוכה רבה וטראומות נפשיות.  
(מה שתיארתי לעיל אינו חייב להיות - פעוטות רבים כן נגמלים ללא בעיות מיוחדות, אך הבעיות שתיארתי נפוצות מאוד מאוד ומספקות חומר רב לפרסומים בכתבי עת של רפואת ילדים). 
 
 
אחד מרופאי הילדים הדומיננטיים ביותר בתקופתנו, דר. בארי ברייזלטון, תרם רבות לקידומה של האמונה שלתינוקות אין שליטה כאשר טען במאמריו שאין להתחיל בגמילה מחיתולים טרם הראה הפעוט שליטה בסוגרים.  הוא גם קידם מאוד את הגישה הזורמת, שטוענת שאין ללחוץ על הפעוט להגמל ויש להמתין עד שהעניין יבוא מיוזמתו (ובכך תרם רבות לכיסן של חברות הטיטולים). 
בעיקרון אני מסכימה איתו בנושא הגמילה - זה רעיון גרוע מאוד ללחוץ על פעוטות בנושא היציאות. זה לא רק זה שמדובר בשבירת התנייה, אלא גם שהנושא יכול להפוך בקלות למצב של עימות בין ההורים לילדם, היות ויציאותיו של הפעוט הן בשליטתו - ואולי הן הדבר היחיד שבאמת בשליטתו, והוא יכול לנצל את זה למניפולציות. (אבל אני כן חושבת שזה לא מזיק לנסות ולגמול ביוזמה הורית, ולא צריך בהכרח לחכות ליוזמת הפעוט, שיכולה גם לא לבוא עד כתה א`). 
 
אבל אני בהחלט לא מסכימה עם טענתו של דר. ברייזלטון על השליטה בסוגרים.  את כל תצפיותיו הוא ערך על תינוקות ופעוטות שגודלו בחיתולים כברירת מחדל - אלו הם תינוקות שכבר איבדו את השליטה הבסיסית איתה נולדו, ומעולם לא פיתחו אותה. התצפית הכי ברורה שסותרת עת טענתו של דר. ברייזלטון היא שהתינוקות בחברות אנושיות אחרות, כמו בסין ובאפריקה למשל, מפגינים יופי של שליטה ... וזו לא גנטיקה, משום שילדי מהגרים מחברות אלה הגדלים במערב עם חיתולים, מתנהגים בדיוק כמו עמיתיהם האמריקאים והאירופים. ההבדל הוא בגישה ההורית בלבד ולא בפיזיולוגיה. 
 

*********

ומי שרוצה לקרוא עוד מוזמן להכנס לרשומתי בנושא בקוביית הרשומות שמשמאל. 

יום רשומה שמח לכל הבלוגרים! 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת