00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

הילדים של מחר

במאי: אלפונסו קוארון
שחקנים: קלייב אוון, ג'וליאן מור, מייקל קיין, קלייר הופ-אשיטי
תסריט: אלפונסו קוארון, טימותי ג'. סקסטון (על פי ספרה של פ.ד ג'יימס)
ז'אנר: דרמה, מד"ב
שנה: 2006

"חצי מהתגליות והאירועים הכי חשובים בעולם קרו בטעות," אומר משפט מספר שאני לא מכיר ונאמר על ידי דמות שאני לא מכיר. אבל מה שבטוח – זה משפט נכון, במיוחד לגבי "הילדים של מחר".
את הסרט הנ"ל, ראית בערב יום שישי שקט. הייתי לבד לגמרי בבית, ולא היה מה לראות. אלא שאז זפזפתי אל עוץ הוט גולד היישר להקרנה של "הילדים של מחר". וזה, ללא ספק, עשה לי משהו שלא הרבה סרטים אחרים עשו לי.

הסרט מתרחש בעתיד המפחיד של 2027, והכוונה היא לא לעתיד פוסט אפוקליפטי כמו ב"שליחות קטלנית" או "12 קופים" (מומלץ), אלא לעתיד מפחיד בצורה ריאליסטית עד אימה. אתם מבינים, לפי הסרט, בשנת 2009 לערך פרצה בעולם מגפה שגרמה לכל הנשים לאבד את היכולת שלהם להיכנס להריון. כלומר, לא משנה כמה יחסי מין בלתי בטיחותיים יקיים הזוג – הזרע בחיים לא יפרה את הביצית, והתינוק לא יוכל להיוולד. ככה נוצר מצב בו האדם הכי צעיר בעולם הוא בן 18 ושבעה חודשים.
עם זאת, יחסית לעולם בו אנשים יכולים לקיים יחסי מין כל הזמן, העולם הזה הוא די אפור ומדוכא: כל האנשים הם עצובים, ציניים ודואגים, הכל בגלל הידיעה שבעוד 50-60 שנה, הגזע האנושי יכחד. ואם זה לא מספיק, העולם גם נהיה כמרקחה: מלחמות פורצות כדי לשלוט בכמה שיותר משאבים לפני סוף העולם, ארגוני טרוריסטים מנצלים את המצב כדי להרוג אנשים, קנאים דתיים פועלים להחזרת העולם בתשובה, ואנשים ממדינות עניות מהגרים אל מדינות עשירות באופן מאסיבי (כמו היום, רק פי 1000).
בבריטניה שהפכה לדיקטטורה סטייל "1984", חי לו אדם בשם תיאו (קלייב אוון) הידוע כאדם מדוכא מאוד (דא), אבל הוא נהיה עוד יותר מדוכא (דא) אחרי מותו של "דייגו הילד", נער ארגנטינאי שידוע שאדם הצעיר בעולם ונהרג בתחילת הסרט, מה שמכניס אנשים רבים בעולם לדיכאון (דא). בגלל דכאונו, מחליט תיאו לצאת לחופשה, אבל התכנית משתבשת לאחר שהוא נחטף על ידי ארגון טרוריסטים אנטי ממשלתי (אחד מבין רבים) שמנוהל על ידי האקסית של תיאו, ג'וליאן (ג'וליאן מור). ג'וליאן מבקשת ממנו לעזור לה ולאנשי הארגון להעביר מהגרת אפריקאית צעירה בשם קי (קלייר הופ-אשיטי) אל נמל ממנו היא אמורה להפליג אל לב הים, אלא  שבדרך יש צריך לעבור שטח שבו פעילות צבאית וטרוריסטית רבה. לתיאו לא ברור מה כל-כך מיוחד בילדה הזאת שהוא צריך לסכן את חייו בשבילו, אבל מחליט להצטרף בעקבות מחויבות לג'וליאן. אלא שנסיעה מקבלת תפנית אלימה ולא צפויה, במהלכה תיאו מגלה שקי היא לא סתם ילדה, אלא שהיא מחזיקה משהו שיכול לשנות את גורל העולם. אז, חייו של תיאו הופכים למרדף לחיים ולמוות שאולי יציל את האנושות מאבדון.

עד כאן העלילה.

כידוע, רוב הסרטים בעולם ידועים בזכות השחקנים שלהם, או הבמאים שלהם או לפעמים התסריטאים שלהם. "הילדים של מחר" הוא אולי הסרט היחיד שהדבר הכי מוכר וזכור ממנו הוא הצלם שלו. מדובר בצלם בשם עמנואל לובצקי, יהודי ממוצא מקסיקני, שנחשב לגדול צלמי הקולנוע שעדיין חיים – והסרט הזה מוכיח למה. עבודת הצילום כל כך מדהימה שאין לי מילים לתאר את זה. קודם כל, כמעט אין רגע שהמצלמה לא בתזוזה, והדבר נותן לך תחושה שהסרט נצפה מנקודת מבט של איש כלשהו. שנית, לעמנואל לובצקי יש חיבה לצלם סצנות שלמות – שלפעמים עורכות עד 10 דקות – בשוט אחד. בלי קאטים בלי עריכות, בלי כלום. ישנה סצינת בת רבע שעה שמתרחשת כולה בקרב במחנה פליטים, והכל בשוט אחד. אז איך לסייע לצלם  לעשות בשוט אחד ובלי שום קאט קרב שלם בו כל פיצוץ, כל חייל רץ וכל אירוע קטן בא בקטע מסוים ובזמן שלו? פשוט, נותנים את תפקיד הבמאי לאדם שהוא כל-כך מיומן עד שהוא יכול ליצור קרב ריאליסטי בשוט אחד. לאלפונסו קוארון יש דרכים מיוחדות ומקוריות ליצור סצנות, וביחד עם הצילום היפהפה, הוא נותן לנו סרט כל-כך ריאליסטי שזה עושה שוק. בכלל, מדובר בסרט מדע בדיוני, אבל למען האמת הוא נותן לנו את אחת החוויות והאווירה המציאותיות והמחרידות ביותר שנראו על מסך הקולנוע.

וכאן מגיע הבעיה של הסרט. הצילום והבימוי כל-כך מדהימים, שהם גורמים לשאר האלמנטים להיראות נחותים בהשוואה אליהם. הסרט הזה כל-כך מושלם, שכל פגם קטן בו יכול לגרום לאכזבה. התלונות העיקרית של אנשים על הסרט הזה הם משחק בינוני ותסריט לא משכנע. לדעתי שניהם דווקא מצוינים, אבל הם אכן מתגמדים באכזריות לעומת הבימוי והצילום. זה כאילו שבנית רובוט עם אינטליגנציה מלאכותית מושלמת ויכולת תזוזה אנושית לגמרי, אבל הוא לא יכול לבטא את האות "פ", וזה גורם לך לשפוט את הרובוט שלא בצדק.

אבל אם נתעלם מהפגמים המיוחדים האלה, "הילדים של מחר" הוא בהחלט סרט מעולה. אתם יודעים מה, הוא לא סתם סרט מעולה, הוא אחד הסרטים הטובים בכל הזמנים. אני בהחלט יכול למקם אותו ברשימת 10 הגדולים שלי, איפשהו לפני "אמדאוס" ו"ספרות זולה". השילוב של הסיפור המעניין והריאליזם הפשוט מדהים, מכניס אותך ליותר מסרט, אלא לחוויה שאתה תחשוב עליה עוד הרבה זמן. פשוט סרט חובה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת