00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רונה וחברים

ילדות של מסטיק- עצמאות אחרת

ניפחנו אותו לאט, לאט

עד שזה התפוצץ לנו בפרצוף.

קראנו עתידות והאמנו כי מה שכתוב נכון.

 

בגן הציבורי משמיעה תזמורת מכבי האש סימפונייה

ואנחנו נרדמים על דשא רך, ורק חולמים.

 

שרנו על סימונה מדימונה וחולצה כחולה.

תרמנו כל שישי לקופסה הכחולה.

הדלקנו נרות שבת

והאמנו.

 

העיר שהיתה בחולות, הפכה לעיר מגדלים.

 

ברדיו היו אז תסכיתים ופינות האזנה לילדים.

תזמורת מכבי האש מתופפת בקולי קולות.

 

פעם היה זה יום של המצעדים הצהל"ים.

אחר-כך הפך להיות יום הטיולים.

אחר-כך היה זה יום הפטישים והקצף וזיקוקים מכאיבים לאוזניים

ואחר-כך עצמאות של מנגלים...

 

פעם... כשעוד היינו ארץ קטנטונת, והשכנים עוד אמרו שלום לשכנים...

התאספו להם משפחות השכונה... באחת הפכו למשפחה גדולה.

 

אחר-כך הולכים לסרט, בחוץ עומד רוכל משווק את גרעיני עפולה.

בקונוס – בנייר עיתון.

בקולנוע, חושך.

הכסאות חורקים, ויומן ראשון מתחיל.

 

שחור-לבן, הסרט הזה, בלי צבעים.

צ'רלי ממציא את מכונת הזמן.

 

הסימפוניה נגמרת

מתחיל תור הזיקוקים.

אנחנו עדיין חולמים?

 

אנחנו ישנים.

הסרט נגמר.

אמא אומרת- "בואי, הולכים".

 

הולכים לסרט חדש.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רונה107 אלא אם צויין אחרת