00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

בפעם הראשונה בבלוג: אני נפתחת- בעיית הדימוי העצמי והצורך האובססיבי להיות רזה

הבלוג הזה גורם לי לחשוב יותר מידי על מה שאני כותבת... אני כבר לא כותבת כמו פעם. ואם כבר אני כותבת אז זה בכוח. מצד אחד יש בזה משהו כי כשאני כותבת בכוח אני חושבת על כל מילה ומנסחת הכל בדיוק ואחרי מחשבות רבות, ומצד שני זה לא האני שלי הטבעי שנשפך איך שבא לו כי הוא יודע שאף אחד לא ישפוט אותו. כך שאני עדיין לא יודעת אם טוב לי עניין הבלוג או לא...

הייתי רוצה לרזות קצת. אני רוצה את זה כבר הרבה שנים וזה לא קורה אז אולי צריך לשחרר כבר? אני מנסה אבל זה לא עובד אני פשוט רוצה להיות יותר רזה... להתלבש בקלות ולא לחשוב ולנסות מיליון חולצות עד שאני מוצאת משהו שמחמיא לי מכל הכיוונים. כנראה שאם אני כבר לא רקדנית אז אני צריכה להיות שמנמנה.

היום עשיתי קצת שופינג כי אני בעיצומו של משבר בגדים. מדדתי איזו שמלה שממש בא לי לקנות אבל אני פשוט נראית כל כך שמנה בגופיה שזה הורג אותי. הקיץ הגיע רשמית ואני מרגישה שאני לא יכולה ללכת עם גופיות. הידיים שלי שמנות! אף פעם לא הייתי מאלה שיש להן ידיים שמנות ופתאום זה קרה. נהייתי כל כך רחבה וענקית. העניין הוא שבראש שלי אני עדיין רזה. בראש שלי כשאני הולכת כולם מסתכלים עלי. אבל אז אני מסתכלת במראה וקולטת. אני כל כך לא איך שאני רואה את עצמי בראש שלי. אני קולטת את זה לכמה שניות אבל אז מהר אני שוב חוזרת למחשבות הרגילות.

אני עושה יוגה או פעילות גופנית אחרת כשאפשר, מדיטציה כשאפשר, אוכלת די בריא, שותה רק מים, לא אוכלת כמעט מתוק. אז למה זה לא קורה? יכול להיות שזה כבר לא יקרה? איך מקבלים את זה וחיים את החיים האמיתים והחשובים בלי זה? אני הרי יודעת מה חשוב ויודעת מי אני (בערך). אז למה יש את זה כל הזמן?

אני לעולם לא אדע מה חושבים. אם יחשבו שאני מושלמת מהממת או אם הם יחשבו שאני שמנה מכוערת שלא יודעת להתלבש זה לא משנה. זה לא ישנה את החיים שלי בכלל. בזמן שאני מתלבשת לפעמים אני חושבת על מי שאני הולכת לראות, מה הם יחשבו. ומנסה לקלוע לטעמם כדי שיחשבו דברים טובים. זה מכניס אותי לסרט ואז בסוף אני סתם יוצאת מתלבשת סתם בלי שום חזון או אישיות. מצד שני כשאני פתאום במצב רוח אמיץ במיוחד ולובשת משהו קצת יותר עם חזון ואישיות אחר כך כל הזמן אני במחשבות מה חושבים? כולם חושבים שאני מוזרה ומה לבשתי את זה נכון?? אבל כשאני מהצד השני שמסתכל על אחרות, גם אם אני ממש לא אוהבת את מה שהן לבשו לא ממש אכפת לי מזה. אבל גם אם אני ממשיכה לחשוב ככה כל הזמן זה עדיין לא משנה כלום. לא לי ולא לה. אני מניחה שגם לכל אלו שרואים אותי לא ממש משנה מה אני לובשת. אולי הם אומרים לעצמם משהו על זה, לטובה או לרעה. אבל זהו זה. זה לא באמת משנה. לאף אחד לא באמת אכפת, לכל אחד יש את החיים שלו את הבעיות שלו והדעות שלו וזה הכי שונה בעולם מאדם לאדם. אני בחיים לא אוכל לדעת מה יש לאחר בראש. אני בחיים לא אקרא מחשבות וגם כשאני חושבת מה האחר חושב 99 אחוז שאני טועה. רב הזמן אנחנו לא יודעים גם מה עובר לאדם הכי קרוב אלינו בראש. כשאני רואה ריאליטי בטלוויזיה אני מרגישה את זה הכי חזק. כולנו כל כך שונים אחד מהשני. כל אחד חי בתוך עצמו. עם המחשבות שלו השונות כל כך מהמחשבות של האחר. וכל אחד חושב שהמחשבות שלו זו המציאות. שהמחשבות שלו זה האמת. זה אומר שיש כל כך הרבה מציאויות. כל כך הרבה אמיתות.

אני יודעת שאני צריכה להפסיק כבר לחשוב מה כולם אומרים וחושבים. לי יש את המציאות שלי. אני נגנבת כשאני רואה ילדה כמו נופר מ"האח הגדול" יודעת מי היא  ובטוחה ואוהבת את עצמה עד להחריד. "זאת אני מותק!!" אני זוכרת אותה צועקת את זה מול כל עם ישראל בגמר. יש לי פור של כמה שנים טובות עליה ופור גם בעוד כמה דברים אבל אני כל כך רחוקה מלהיות בטוחה בעצמי כמוה. מעניין איך ראש כזה כמו שלה עובד.. איך זה מרגיש להיות כל כך בטוח בעצמך ולא לראות שום דבר אחר? המציאות שלך קלה יותר? אתה מאושר יותר? האם אפשר להפוך להיות כזה או שנולדים ככה וזהו? לא נראה לי שזה משהו שנולדים איתו אבל נראה לי שיש שלב מסוים שאם כבר לא השגת את זה כנראה שכבר לא תשיג. אני שואלת את עצמי האם עברתי את השלב הזה? אני אוכל להרגיש ככה מתישהו? ביטחון בעצמי? לא לחשוב על כל השאר. לחיות בשקט בלי להתעסק בכולם. יש בי חלק ממש קטן שמאמין שאולי זה יקרה לי יום אחד. אבל רובי קצת סקפטית וחושבת שנידונתי לחיים של התעסקות בתפל ומה שהכי גרוע זה שאני מודעת לזה ולא יכולה להפסיק. מילא אם לא הייתי מודעת אז היה לי יותר טוב. אני ממש מנסה להפנים שלאף אחד לא אכפת איך אני מתלבשת ואם יש לי קצת בטן או לא. רק אני זה מה שחשוב. ואם לי מפריע אז אני אמשיך במאבק לנסות ולשנות. בשבילי. כדי לגרום לי להרגיש יותר טוב. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת