22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

מיומנה של עובדת סוציאלית

מאמר זה פורסם בגיליון מרץ 2012 של כתב העת המקצועי של העובדים הסוציאליים: מידעו"ס

 כמה אנשים יכולים להסתכל בסוף השבוע לאחור, על שבוע העבודה שחלף ולהגיד לעצמם: השבוע הייתי: עורכת דין (גם סנגורית וגם קטגורית), שופטת, שוטרת (גם השוטר הטוב וגם השוטר הרע), פקידה, מזכירה, פסיכולוגית (דינאמית, פסיכו-חינוכית, התנהגותית – קוגנטיבית וגם נרטיבית), מאבחנת, מגשרת, מורה, מגייסת תרומות, מאמנת, מצילה, יועצת, מטפלת זוגית ומשפחתית, מטפלת בילדים, מטפלת בילדים פוגעים מינית, מנהלת, מדריכה, גננת, מרצה, פוליטיקאית, פעילה חברתית, יועצת, דוברת, בלשית, חוקרת (סמויה וגלויה), הילד הנזוף שעומד בפינה, שחקנית, פרוייקטורית, מנחת קבוצות שק החבטות של: מורה, יועצת, מנהלת בית-ספר, הורים, מפקחת ממשרד החינוך, שופטת, עורך דין, פוליטיקאי מקומי, מפקחת ממשרד הרווחה, ילד (אצלו הייתי שק חבטות תרתי משמע), הפועל בתחתית הפירמידה, מתנדבת, פסיכיאטרית, בנק, חנות רהיטים ומכשירי חשמל,  שמאית, מומחית לענייני זכויות סוציאליות, כלכלנית, נאשמת, מומחית לאלימות במשפחה, קרימינולוגית, ואפילו בשביל חלק מהאנשים שפגשתי הייתי "המדינה"...

כמה אנשים עושים את כל זה ומצופה מהם לדעת להיות כל בעלי המקצוע הללו וגם להצטיין בכולם?

היום שלי מורכב מפגישות. עם מטופלים, אנשי מקצוע ובעלי תפקידים. לפעמים, מפגישה לפגישה, אני חווה את עצמי כאדם שונה לגמרי, ולרוב, בכל פעם חד מימדי: חסרת לב, מלאך, קשוחה, רכה, ותרנית, נוקשה, יצירתית, שמרנית, מקצועית וותיקה, עד טירונית וחסרת ידע מינימלי ואף בורה, מבעלת הסמכות זו שכולם נושאים אליה עיניים, עד לזו שצריכה להיות כנועה ולמלא פקודות, אויבת או אחות, מוגדלת או מוקטנת...

כל הדברים האלה אינם אני. הם ציפיות שמולבשות עלי על ידי כל הגורמים שאני באה איתם במגע. כל אחד מהם רוצה שאענה לצורך הספציפי שלו באותו רגע, לציפיותיו, וכל אחד מהם משליך עלי את הפנטזיות שלו. לתחושתי, אני כמו אותו מסך לבן מפורסם, שכל אחד, פשוט כל אחד יכול לראות בו או לצפות ממנו או לדרוש ממנו כאוות נפשו.

לא אחת חשים: מטופלים, פוליטיקאים, שופטים, שוטרים, אנשי חינוך, פסיכולוגים פוליטיקאים ובעלי מקצוע אחרים, שהם יודעים את תפקידי טוב יותר ממני ושהם יגידו לי בדיוק מה עלי לעשות, ולפעמים יש המנסים לעשות את תפקידי במקומי מתוך תחושה שלהם שהם יודעים לעשות זאת יותר טוב. מצופה ממני להכיל את הציפיות האלה שלהם, ולהגיב ברגישות ומקצועיות לציפיותיהם של כולם.

אף אחת מהציפיות האלה היא לא מי שאני באמת. אני עובדת סוציאלית. זה המקצוע היחיד שלמדתי. אבל מה זו בעצם עובדת סוציאלית? האם יש לה תפקיד מוגדר? ישנם מקומות עבודה בהם תפקיד העו"ס מוגדר יותר, וישנם מקומות, כמקום עבודתי – לשכת רווחה בו הגדרת התפקיד כל כך רחבה, עד שהיא יכולה להכיל כמעט הכל. כמעט לגבי כל דבר, כל גחמה, כל מטלה, יכול מישהו לבוא אלי ולהגיד לי מה עלי לעשות, ובגלל שהגדרות התפקיד כה רחבות ולא ברורות, לא פעם מצליחים אנשים אלה לערער את בטחוני, למרות ותק העבודה רב השנים שלי, ולגרום לי לתהות אם אכן המשימה הנ"ל כלולה אף היא בגדר הגדרת התפקיד שלי.

הציפיה מאדם אחד שיהיה מומחה בכל כך הרבה תחומים, ויוכל ללהטט בין כל כך הרבה משחקי תפקידים היא כמובן ציפיה לא ריאלית שנדונה מראש לכישלון. חוסר היכולת שלי (וגם אי ההסכמה שלי) להתאים את עצמי לכל הציפיות האלה מעורר פעמים רבות ביקורת, כעס,תסכול ואכזבה מצד אלה שלא עמדתי בציפיותיהם. לעתים גם אני עצמי מאוכזבת מעצמי, למשל: כשכישורי "השוטרות" שלי לא מצליחים "למשמע" מספיק את מטופליי, כשכישורי "הבילוש" שלי לא מצליחים לעלות על מידע חיוני, כשכישורי "המטפלת" שלי לא מצליחים לחולל את ההטבה המצופה, או כשכישורי "הפרקליט" שלי אינם מספיקים לשכנע שופט או ועדה בעמדתי.

לפעמים אני חושבת שלא רק העומס הכמותי של המקרים המונחים על שולחני, אלא גם גודש הציפיות ועצמת התגובות הם אלה שמתישים אותי כל כך.

מקצוע העבודה הסוציאלית הוא מקצוע שהחל מנשים מתנדבות, ותפח וצמח וספח לעצמו עוד ועוד מיומנויות ועוד ועוד תחומי אחריות . אני שואלת את עצמי האם לא הגיע הזמן להתחיל ולהתוות את גבולות התפקיד. לפני כמה שנים, כשביקרנו בארה"ב הסתבר לנו כי שגור שם המונח "JOB DESCRIPTION" ולפי הגדרת התפקיד יכול היה בעל התפקיד להתנהל מול הפונים אליו ואף מול הממונים עליו. כמה קינאתי באותם בעלי JOB DESCRIPTIONאמריקאים, כמה הייתי רוצה גם אני "JOB DESCRIPTION" כזה.

ומצד שני אני חושבת, האם באמת אנו, העובדים הסוציאלים, בשלים ומוכנים לוותר על חלק מאותם תפקידים והשלכות? כי הרי יש גם משהו מחמיא ומעצים בכל התפקידים והמיומנויות הללו. יש בכך גם לא מעט כח ושליטה, ונודה על האמת, גם גוון ועניין.

אלא שהזמן עובר, והתפקיד ממשיך להתנפח ולספוח עוד ועוד ציפיות ותחומי אחריות, עד שכמו כל דבר שמתנפח יתר על המידה, סופו להתפוצץ. הייתי רוצה להביע תקווה ומשאלה כי נושא גבולות תפקיד העו"ס בלשכות הרווחה יעלה לבחינה ודיון. עומס המטלות והציפיות הוא בבחינת תפסת מרובה לא תפסת, ויוצא שלא אחת אנו נתפסים כלא רציניים או לא מספיק מומחים מכיוון שאיננו יכולים באמת להיות מומחים בהכל. אנו חייבים זאת לעצמנו ולמקצוע שלנו

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת