33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

bob ממשיך במסע

מסעדת לה-שוק בכיכר דיזינגוף

פעם היו מתכנסים בכיכר העיר.
עם השנים הכיכר נעזבה וכיום הכיכר הוירטואלית במחשב החליפה את מקומה.
ייתכן שמסעדת "לה-שוק" הנמצאת בכיכר דיזינגוף תצליח להפיח חיים בכיכר הישנה.

למסעדה שנפתחה לפני כשלושה שבועות יש סגנון מרופט אך נעים. הסגנון הזה מתמזג באופן כמעט טבעי עם הסביבה בה היא נמצאת : עם מבנה הבאוהאוס (הסגנון הבינלאומי) שבו שוכנת המסעדה,  עם הכיכר שבראשה מזרקה שהמים והאש שלה יבשו וכבו וכמובן עם אנשי הכיכר הייחודיים המעטים שנשארו.

 

 

לסגנון המאפיין את המסעדה מספר יתרונות: לא צריך להשקיע במעצב; צבירת החפצים האקלקטיים נראית כאקראית; סביר להניח שהאופציה הזו זולה יותר בהשוואה לעיצוב מתוכנן וקוהרנטי המחייב התאמה של פריטים, חומרים וצבעים; בנוסף עיצוב כזה נתפס כחם, ביתי, מזמין וקל להתחבר אליו. זה מזכיר לי שפעם כעסתי מאד על מוכרי חנויות השטיחים שהיו פורסים את השטיחים שלהם על המדרכה לפני חנותם ואני הוא זה שנאלץ ללכת מסביבם. עם הזמן הבנתי שמוכרי השטיחים לא מעוניינים שאלך מסביב. הם ישמחו מאד שאנשים רבים ככל האפשר ידרכו עליהם. לשטיחים השחוקים והסמי-עתיקים יש ערך רב יותר. עם כל הפומפוזיות שיש בעיצובים מתוחכמים, סביר להניח שנרגיש יותר נוח עם הפשטות, החומרים והצבעים החמים. מסעדת "לה-שוק" עושה זאת מצוין: המסעדה בנויה במפלסים שונים ומשונים (השירותים נמצאים בקומה השנייה), חלק מהקירות חשופים, האריחים משדרים ישן, הצבעים מהוהים, שולחנות פורמייקה לא גדולים, מפות קטנות סרוגות הזכורות לי מבית הדודים, עץ לא מהוקצע, שטיחים פשוטים שיקבלו באהבה כל מה שייפול מהשולחן, מקרר של פעם בכניסה, צנצנות פרחים, צלחות אוכל קיטשיות לא אחידות וכדומה.

 

 

היינו בצהרי יום שבת. יום שמשי נעים שמפתה לצאת החוצה. לא מעט אנשים הגיעו למארחת בכניסה ונענו שלצערה אין לה מקום עבורם. אנחנו, מנוסי דחייה קודמת, טרחנו להזמין מקום מראש. הושבנו על מעין במה הצופה אל המסעדה ואל עמדת הוצאת המנות. למרות שאת הפעילות במטבח עצמו לא ראיתי, את יתר העשייה יכולתי לראות היטב. האווירה במקום הייתה תוססת. צעירים ומבוגרים, בודדים, זוגות ומשפחות ישבו בפנים ובחוץ, על הבר וליד שולחנות. המלצריות התרוצצו. לרגעים ניתן היה להבחין בלחץ בעמדת הוצאת המנות וב- floor אבל לא בקריסה. מידי פעם השף הראשי כעס אבל בסופו של דבר נראה היה שמתגברים על התקלות. המחויבות של כל אחד ואחד מאנשי הצוות בלטה. המלצרית שלנו הייתה נחמדה, קשובה וקואופרטיבית. בחור שעמד בצד ופיקח, הבחין שמתעכבת לנו מנה אחת. הוא הזדרז והציע לנו ערק. האחראית באה לקראת הסוף לברר לגבי מידת שביעות הרצון שלנו ואף היא טרחה להציע משקה אלכוהולי אבל כמו שסירבנו בנימוס לבחור סירבנו גם לה.

על התפריט הקטן שקיבלנו נכתב 'תפריט הרצה בוקר/צהרים'. יחד עם זאת המחירים אינם מחירי הרצה. המלצרית ציינה שמדובר בתפריט בהתהוות שיעבור עוד מספר שינויים והרחבות. התפריט, כמו תפריטים רבים שאני נתקל בהם לאחרונה, חורג מהנוהל של ראשונות, עיקריות ואחרונות. יש בו מספר חלקים :
"על הבוקר" –  ארוחת בוקר ישראלית, שקשוקה, פירות ויוגורט.
"סלטים ופתיחים" -  שני סלטי ירקות, מנת אנטי פסטי וסלטים משולבי עוף או שרימפס או דג.
עלאפה – מספר מנות המגיעות על לאפה: כרובית, לבבות, ירקות קלויים, סינייה ושרימפס.
זה לא קטן, גברת – מספר מנות שניתן להגדירן כעיקריות: שניצל, דג על ירקות, חריימה בפלפל שושקה ושוק עגל שהיה חסר.

לאחר התייעצות קצרה, בירור החוסרים והצקה בשאלות בחרנו את שבחרנו. ביקשנו לקבוע את סדר הוצאת המנות. למרות זאת הסדר שהמנות הגיעו השתנה מעט.

שרימפס משוויה (42 ₪)
על לאפה עבה הונח מעין סלט-תבשיל שכלל חתיכות של עגבניות, פלפלים רגילים ופלפלים חריפים, עשבי תיבול, מיץ לימון ומעט רוטב דליל שכנראה התבסס על יוגורט. עד כמה שאני יודע המילה 'משוויה' מציינת את דרך הכנת הירקות - צלייה על אש גבוהה או בגריל עד לריכוך, חיתוך ותיבול. כאן הוסיפו גם כמות מכובדת של שרימפס מקולפים. השרימפס היו טובים ולא הסתמרטטו במהלך ההכנה. כדאי לקחת בחשבון שלמנה חריפות שעבורי הייתה נעימה (לא נאמר מראש). הלאפה הייתה באמת אחלה (אני כמעט משוכנע שהמתיקו אותה) והיא נחתכה בצורה שאפשר היה לאכול אותה או בידיים (השיטה המומלצת) או עם סכין ומזלג. מנה טובה.

 

 

קובנייה של דג (39 ₪)
בצלחת מעט עמוקה הגיע מערום של חתיכות אינטיאס והרבה בורגול. מסביב הונחו חצאי עגבניות ומעל לכל פוזרו עשבי תיבול. העגבניות היו בטמפרטורת חדר. כמות האינטיאס לא הייתה גדולה וטעם לימוני הורגש היטב. מנה זו הייתה אמורה להיות ראשונה כמעין פותחת תיאבון. היא הגיעה שנייה ומעט החטיאה את מטרתה.

 

 

סינייה מבשר טלה (44 ₪)
על לאפה הגיעה תערובת שכללה בשר קצוץ, חצילים על האש, חתיכות גזר, צנוברים טריים ומעל טחינה ועשבי תיבול. שוב אהבתי את הלאפה העבה עם המתקתקות. הטחינה לא השתלטה והבשר היה טעים מאד. גם החציל נעדר המרירות היה לעילא ולעילא.

 

 

לסיום כנאפה של סמיר  (30 ₪)
הקינוחים של המקום מגיעים ממעדניית מוטראן ביפו. אנחנו הזמנו כנאפה והגיעה מנה די קטנה. על הכנאפה הונחו כמה עלי מנטה, פיסטוק ומסביב נמרח מעט רוטב יוגורט דליל. אני לא מומחה לכנאפה אבל מאחר והיא חוממה פעם נוספת במקום, הגבינה הפכה לצמיגית ולא נעימה לאכילה. מצד שני הם מציינים שהיא כנאפה קנויה כך שלא ניתן לבוא אליהם בטענות על כך אלא רק אל עצמי.

 

 

כוס תפוזים סחוט במקום (14 ₪)
אחת מבנות הצוות בבר לא הפסיקה לסחוט תפוזים כמעט במהלך כל הארוחה. נראה שזה היה הלהיט במקום.
כאן כדאי לציין, שבשלב זה ועל בסיס התפריט הקיים, לא בטוח שיין יתאים למסעדה אלא צ'ייסרים, בירות, עראק, קוקטילים וכדומה.  

 לסיכום

למרות הבעיות וחוסר הדיוקים ולמרות שבאוכל אין מלכתחילה כוונה לייצר את אפקט ה- wow, מסעדת "לה- שוק" היא מקום שנעים להיות בו. זה מסוג המקומות החמים והמחייכים שהשלם בו גדול מסכום חלקיו.

נראה כי האזור חיכה למקום שכזה. אני אחזור. 

 

לה-שוק
רח' דיזינגוף 92 (כיכר דיזינגוף) ת"א
03-6033117
האתר ב- rest

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

33 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל bob68 אלא אם צויין אחרת