00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

crafty fairy

לא רק ביום השואה

05/05/2011

בשנים האחרונות מדובר רבות על בדידותם של ניצולי השואה המבוגרים שחיים בארץ.

רובם איבדו את בני משפחותיהם  בשואה , חלקם חיים בעוני ומחסור והרבה מידי מהם פשוט בודדים.

אחת לשנה ביום השואה אנחנו נזכרים בהם ומזמינים אותם לטקס ( ואולי לא) ומה קורה בשאר ימי השנה?


יוזמה מקסימה ונוגעת ללב של גלית יוסף- אחת האימהות בכיתה של בני הצעיר הובילה לקשר  יפה ומתמשך בין ילדי הכיתה לבין ניצולי השואה החיים בגן יבנה.

הפרוייקט החל לפני שנה עת חולקו ילדי הכיתה ( שאז היו בכיתה ג')  לקבוצות קטנות  מלוות בהורים והיגיעו  לביקור  בבתי  ניצולי השואה בגן יבנה , שמעו את סיפוריהם , שאלו שאלות, חיבקו והעניקו לניצולים  תעודת הוקרה בה נכתב

"תעודה זו מוענקת לך ברגשות כבוד והערכה עמוקים, ע"י תלמידי כיתה ג' 3, מבית- הספר "בן- גוריון", על חלקך החשוב בבניין הארץ ותרומתך להמשכיות העם היהודי בארצו. אנו רואים בכך הישג אנושי נעלה".


 

התמונה נלקחה מאתר מועצת גן יבנה .

על המפגש הראשון  שהיה פתח למפגשים נוספים בהמשך ניתן לקרוא כאן וגם לראות תמונות

מפגש ילדי כיתה ג עם ניצולי השואה בגן יבנה

 

לגלית יוסף וחברי ההנהגה הכיתתית היה חשוב  ליצור קשר ארוך ומתמשך  ולא רק מפגש חד פעמי ולכן נקבעו מפגשים נוספים במהלך כל השנה  כמו נטיעת עצים משותפת  בטו בשבט ומשלוחי מנות בפורים  .

על מנת ליצור קשר אישי ואמיתי נשמרה החלוקה לקבוצות שנקבעה במפגש הראשון  וכך זכה כל ילד  ליצור קשר אישי  וחם עם ניצול השואה "שלו" ( מילת השייכות כאן באה לסמל את החיבה העמוקה והקשר החם שמרגישים הילדים  אל  הניצולים)

אתמול הלכו הילדים לבקר את חבריהם המבוגרים .

הקשר כבר מספיק חם  והילדים כבר לא נזקקים לליוי ההורים במהלך הביקור,הם אפילו לא זקוקים לקבוצה אלא הלכו כל אחד בזמנו החופשי כדי לתת חיבוק, ולגרום לקצת שמחה - כך לפי דברי עדי שלי שלומד עכשיו כבר בכיתה ד'

לא צריך  הרבה בירוקרטיה או תקציב כדי להעלות חיוך על פניהם של אנשים

מספיקים  יוזמה ורצון טוב

אני גאה בחברי הנהגת ההורים בכיתה של בני  , מצדיעה להם  ומנסה לתרום  את החלק הקטן שלי בהפצת הרעיון כדי שאולי עוד כיתות ביישובים אחרים יקחו יוזמה  דומה.

. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים  ולא נשארו עוד הרבה שנים לביצוע יוזמות כאלו. מקווה שעוד מישהו ירים את הכפפה ויעלה חיוך בקרב האנשים היקרים הללו  ולא רק ביום השואה

שיהיה יום מחויך

ענת


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פיית מרציפן אלא אם צויין אחרת