00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

יום השואה - הדברים שלא תשמעו בשום טקס

02/05/2011

מדי שנה מציינת מדינת ישראל את יום הזיכרון לשואה, וזוכרת את מיליוני הנספים. מדי שנה, מגיעים ניצולי השואה לספר את סיפוריהם, דגלים מורדים לחצי התורן, אזרחי המדינה עוצרים את חייהם ועומדים דום במהלך הצפירה. מדי שנה נישאים נאומים רבים. שמעתי את הנאומים האלו, מילדות.

כיום, אינני חושב שהמסר המועבר בנאומים, בסיפורים, בסרטים, ובטקסים מדויק. יש בו חלקים שאיתם אין לי וויכוח, אך הוא כולל בתוכו שני תת-נושאים שעבורם האמת היא אחרת מזו שמספרים לנו: לגבי האנשים שהוציאו לפועל את השואה, ולגבי מדינת ישראל כמסקנה הכרחית הנובעת מהשואה. 


האנשים שהוציאו לפועל את השואה

ההתמקדות האינסופית בדמותו של היטלר ובדמותם של מספר מצומצם של בכירים אחרים במשטר הנאצי, ולעומתם תיאור מעשי גבורה של חסידי אומות העולם, מחטיאה את העיקר. המסר כאן הוא ספציפי, ספציפי מדי. הפכנו את השואה לעניין יהודי-נאצי. זו טעות מרה, מכיוון שהנאצים הם לא האשם האמיתי בהתרחשותה של השואה. האשם האמיתי הוא טבע האדם, במובן הבסיסי ביותר שלו - טבע האדם הכולל בתוכו את האפשרות לשנאת זרים, להכללות גזעניות לא הוגנות, לציות עיוור לסמכות, ולהורדתם של בני אדם אחרים לדרגת חיות שניתן לשחוט ולהתעלל בהם; זאת לצד האפשרות לאמפתיה כלפי זרים, להזדהות עם סובלים, להקרבה עצמית למען טובת הכלל, להבחנה בין טוב רע ולשאיפה לצדק. 

זהו אותו האדם!

הנאצים לא היו רובוטים, ולא יצורים מכוכב אחר. אושוויץ לא היה פלנטה אחרת. הכל קרה כאן, על כדור הארץ, והאנשים שהשתתפו במשחק היו אותם אנשים שמקיפים כל אחד מאיתנו היום. בכל קבוצה אקראית מספיק גדולה של אנשים שתמצאו ברחוב קיימים שומרי מחנות ריכוז פוטנציאלים, חסידי אומות עולם פוטנציאלים, ואף רבים שיכלו להיות בהזדמנות אחת כאלו ובהזדמנות אחרת כאלו, כתלות בהיסטוריה האישית שלהם, בהחלטה אקראית או במזל טהור.

בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים התרחש אירוע נוראי במידה שקשה לתאר, אבל האירוע הזה נתן לאנושות את האפשרות להביט בעצמה במראה. ומה האנושות מעדיפה לעשות במקום זאת? לשנוא את הנאצים. להעמיד פנים שאנחנו היינו נוהגים אחרת. מיליוני אנשים מתו על מנת שאלו ששרדו יוכלו לפספס כמעט לחלוטין את הלקח הנובע מכך. והפספוס הזה יגרום לכך ששואות יתרחשו שוב (והן אכן התרחשו שוב מאז במספר מדינות, בעיקר באפריקה).

זה בכלל לא חשוב אילו מדים לבשו אותם אנשים שרצחו מיליוני אזרחים תמימים. זה בכלל לא חשוב באיזו שפה הם דיברו, ומי הנהיג אותם. מה שחשוב לזכור זה שהם היו בני אדם, כמו כולנו. ושכן, יום אחד גם הצאצאים של הנספים עלולים להתנהג באותו האופן כלפי קבוצות אוכלוסיה אחרות.

חלקם כבר עושים זאת.

לפעמים נדמה כי הפיכת השואה לעניין יהודי-נאצי היא מדיניות מניפולטיבית של ממשלת ישראל, שמטרתה לנסות לגייס לטובתנו את האירופאים בעזרת תחושות אשם. אפילו אם המדיניות הזו עובדת לעיתים, אני חושב שזה מביש להשתמש בה.


לא רק שההתמקדות בנאצים ובהיטלר לא מועילה – היא מזיקה. היא מאפשרת לנו להדחיק את האמת, לשקר לעצמנו. כל נאום הנישא ביום השואה היה צריך לדעתי לכלול תזכורת לכך שהרשע הזה קיים בתוך כל אחד מאיתנו, בכל מקום ובכל תקופה. הטוב והרע משולבים בטבע האדם, ועל מנת להבחין ביניהם לא מספיק לחפש גלוחי ראש שמצדיעים במועל יד. כפי שנאמר בקומיקס מפורסם: "We have met the enemy and he is us".

אני מקווה שיום אחד, אולי לאחר השואה הגדולה הבאה, האנושות תבין זאת.


מדינת ישראל כמסקנה הנובעת מהשואה

שני חלקים יש לטיעון הזה: מדינת ישראל נוצרה כתוצאה מהשואה, ומדינת ישראל היא הפיתרון למניעת שואה עתידית. החלק הראשון הוא די מפוקפק, אין רבים שטוענים אותו באופן מפורש, ולא צריך לטרוח רבות על מנת לסתור אותו. העליות לארץ החלו זמן רב לפני השואה, והעלייה המכונה "העלייה ההמונית", שהכפילה תוך שנה וחצי את אוכלוסיית המדינה, החלה רק בעקבות קום המדינה. האנטישמיות הייתה אחראית לגלי עלייה, והקמת המדינה גרמה לגלי עלייה נוספים. אין ספק שעולים רבים נדחפו לארץ כתוצאה מהשואה, אך בהחלט ייתכן שמדינת ישראל הייתה מוקמת גם בלעדיה, ככל הנראה עם מספר קטן יותר של תושבים (ואפילו זה לא בטוח – הנאצים רצחו מיליוני יהודים, שיכלו באופן פוטנציאלי לעלות לארץ אם לא הייתה מתרחשת השואה).

אז מדינת ישראל ככל הנראה אינה חבה את עצם קיומה לשואה. האם היא הפיתרון למניעת שואה עתידית? לא בהכרח. מחר יכול מנהיג ערבי כלשהו לפגוע בישראל בנשק גרעיני, אירוע שהשלכותיו יהיו דומות ברמה העקרונית לשואה הנאצית – רצח של מיליוני חפים מפשע. בסדר, אבל האם ייתכן כי מדינת ישראל לפחות מפחיתה את הסיכוי להתרחשות שואה עתידית? גם בטענה הזו אני מפקפק. הריכוז הגדול ביותר של יהודים מחוץ לגבולות הארץ נמצא בארצות הברית; נשאלת השאלה איזה חלק של העם נמצא בסכנת השמדה קולקטיבית גבוהה יותר – החלק הישראלי או החלק האמריקני? קשה לומר באופן חד משמעי שהחלק הישראלי של העם נמצא בסיכון נמוך יותר בעולם של היום. אפילו אם לא נבחן סכנת השמדה קולקטיבית, אלא סכנה אישית למות כתוצאה ממעשה איבה שמכוון נגד יהודים, נראה שאצל ישראלים הסיכוי לא נמוך יותר מאשר עבור יהודים אמריקנים.

כמו כן, מדינת ישראל לא חיסלה את הגלות. כמות היהודים מחוץ לגבולות המדינה גדולה יותר מכמות היהודים שחיים בתוכם. הסיבה המרכזית לכך היא חוסר הצלחתנו לבנות מדינה עם איכות חיים גבוהה מספיק, שיכולה למשוך לכאן יהודים החיים בחו"ל ממניעים כלכליים. על כן, מדינת ישראל לא הצליחה להפחית את הסיכוי לשואות, גם אם נגדיר שואות באופן שיבדל אותן ממלחמות ופעולות טרור גרעיניות, כפעולה של רוב מקומי כנגד המיעוט היהודי החי בארצו.

באופן תיאורטי מדינת ישראל הייתה יכולה להפחית את הסכנה, אם היא הייתה חיה בשלום עם המדינות שסביבה ומצליחה לפתח איכות חיים גבוהה לתושביה שתמשוך לכאן את רוב יהודי העולם. באופן מעשי, זה לא כך.

אבל בקטע הקודם כתבתי כי המסקנות לגבי השואה צריכות להיות יותר גלובאליות, ולנגוע בטבע האדם באופן כללי, ולא רק ביהודים ונאצים. האם מדינת ישראל תורמת משהו להפחתת הסיכוי לשואות באופן כללי, לא רק עבור העם היהודי? השאלה הזו כמעט שלא נשאלת, והתשובה עבורה טריוויאלית. מניעת רצח עם באופן גלובלי מעולם לא הייתה מטרה רשמית של מדינת ישראל.


לסיכום, אומר רק שלזיכרון של יום השואה ישנם חלקים נוספים, שאינם מוצגים באופן מוטעה - למשל, ההתמודדות של בני אדם עם תנאים קיצוניים, הניסיון לשמור על צלם אנוש, הסבל והגבורה. אך לצערי נראה כי הדיון בנושא העוטף ומנכס אותו אל תוך הנרטיב הציוני (השתמשתי במילה נרטיב! אני באמת מידרדר) מעוות את המשמעות האמיתית של השואה, ומפריע לנו לשמוע את האמת שזועקים אלינו הנספים מקבריהם.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת