00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

לוליטה

קראתי את הספר הזה לפני שנתיים אחרי התלבטויות רבות. קריאת רשומה בבלוגיה המנסה להצדיק פדופיליה (תסלחו לי אם לא אקשר לרשומה הנ"ל. אין לי כוונות להעלות את רמת הצפיה בה), עוררה אותי להעלות מארכיון פורום 'ספרים וספרות' את הסקירה שכתבתי לספרו הבלתי נשכח של ולדימיר נבוקוב. סופר גאוני שידע איך לכתוב נושא פרובוקטיבי כל כך באופן מושלם. 

 


לוליטה/ולדימיר נבוקוב

Lolita/Vladimir Nabokov

המקור- באנגלית.

הספר הזה גירד לי כבר הרבה הרבה זמן ועד עתה נמנעתי מלקרוא אותו בגלל ששמעתי עליו יותר מידי דברים בסגנון של 'ספר נהדר, מעורר הזדהות וחמלה עם ... גיבור הספר'.  ובתור אמא לבנות צעירות זה עורר בי חלחלה.  
בסופו של דבר רכשתי את 'לוליטה' אחרי שקראתי את 'פנין'.  אפילו שפנין הוא ספר בינוני למדי, ושקראתיו בתרגום, עדיין התרשמתי עמוקות מיכולת הכתיבה של נבוקוב, והחלטתי לתת צ'אנס לספרו המדובר ביותר, והפעם בשפה בה נכתב.  

אני מביאה את השורה התחתונה לראש הסקירה - כל מה ששמעתי עליו נכון.  הספר כתוב מעולה.  תענוג של קריאה.  וכן, כשרונו המדהים של נבוקוב אכן מעורר הזדהות בלתי רצונית בעליל לגיבור ספרו.  מבחינתי, הספר הגשים את עצמו כספר אימה מהסוג המפחיד ביותר.  הסוג שמצליח, כמעט, 'לנרמל' סטיה חולנית ומסוכנת, וקורא שלא מבחין ברמזים ו'מחליק' על קטע ההארה האחרון של גיבור הספר עוד עלול לחשוב שהיחסים בין הומברט הומברט ללוליטה הם אולי אקסצנטריים, אבל כפי שפורש הגיבור את היצטדקויותיו בתחילת הספר, הם עניין של מה בכך, ואולי פשוט לא בהקשר התרבותי המתאים.  

אז למי שעוד לא יודע, 'לוליטה' מספר מנקודת מבטו של פדופיל, את סיפור 'אהבתו' ויחסיו עם קטינה, שבעת היכרותם היתה בת 12.  בחלקו הראשון של הספר, הומברט הומברט מתאר בפירוט את תשוקתו לילדות על סף גיל ההתבגרות ואף מנסה להסביר מהיכן נובעת בו סטיה זו (שהוא מכיר בה בריש גלי כסטיה, אבל מוצא לה היצטדקויות אינספור).  הוא גם מתאר בפירוט את מזימותיו לרכוש שליטה על לוליטה לאחר היכרותו איתה.  בחלק השני מתוארים יחסיהם לאחר שקנה עליה שליטה ולא אפרט כאן כיצד.  

כמו שציינתי, הספר כתוב מצויין.  לזכותו יאמר, שלמרות אנושיותו של הגיבור וההזדהות איתו שהספר מעורר, הסיפור נותן תמונה מאוד מעמיקה של לוליטה עצמה, ודמותה מעוררת הזדהות לא פחות, אם לא יותר. כלפי חוץ, כפי שהתרשם הומברט הומברט, לוליטה אינה אלא נערה אמריקאית רדודה שכל עניינה הוא בכוכבי קולנוע, בגדים ובילויים.  בפועל מבצבצים מבין השורות רמזים לעולם פנימי חבוי שלוליטה מסתירה מפני הומברט, ואינטיליגנציה שמצליחה להערים עליו במידת הנסיבות האפשריות לקטינה שגורלה נתון לחלוטין בידי טורף.  עם כל הרחמים שהומברט הומברט מעורר בסיפורו, בסופו של דבר מצאתי את עצמי נמשכת דוקא לדמותה של דולורס הייז הממשיכה קדימה, שצמחה מחורבנה של לוליטה, ומקדישה לה את אהדתי.  

דברים שהפריעו לי בספר היו המשפטים בצרפתית ששובצו פה ושם.  לא יודעת אם הם קיימים בתרגום לעברית, אבל אותי זה עצבן שלא ניתן להם תרגום במקור באנגלית, ולו כהערות שוליים.  כמו כן, ישנם קטעים של פילפולים אישיים ממושכים של הומברט הומברט שקל לאבד בהם את הדרך, וצריך לחזור עליהם עוד פעם בשביל להבין למה התכוון המשורר.  מה שאהבתי היו התיאורים המדוייקים להפליא של ארצות הברית והריאליות של העיירות אותן 'ברא' נבוקוב לצורך מסעם המשותף של השניים.  באחרית דבר שכתב נבוקוב ל'לוליטה' הוא מציין שאנגלית היא עבורו שפה 'נחותה' כיוון שאינה שפת אימו (רוסית) אבל אני חייבת להגיד שעבורי האנגלית שלו, עם שלל משחקי המילים ואוצר הדימויים העשיר, היתה זורמת ומענגת וגם כן מאתגרת למדי.  

לסיכום - אני ממליצה, אבל בהסתייגות.  הספר כתוב היטב, אבל נושאו אינו קל לעיכול.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת