00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

על השחיקה הדמיונית במצבו של מעמד הביניים

"אין עשן בלי אש" היא ככל הנראה סיסמה שהומצאה לפני עידן התקשורת המודרנית. בעיתונים ובערוצי החדשות שבטלוויזיה לא רק שיש הרבה מאוד עשן בלי אש, לפעמים ישנם גם פיצוצים מסביב וריח שרוף ואנשים שמספרים שהם נכוו והמונים שבורחים מהאזור מבלי שתהיה שום להבה של ממש.


בדרך כלל, כלכליסט הוא עיתון טוב. באמת. אין לי יותר מדי נקודות השוואה כי אני לא קורא עיתונים כלכליים אחרים באופן סדיר, אבל המוסף לשבת של כלכליסט נוטה לספק כתבות מרתקות מבחינה אינטלקטואלית על שלל נושאים שאין להם בהכרח קשר ישיר עם כלכלה, ולעיתים מוקדשים גיליונות שלמים לניתוחי עומק של סוגיות ממספר רב של זוויות. דווקא בגלל שמדובר בעיתון שאני מעריך, נדהמתי מהמוסף לפסח שפורסם ב 17 לאפריל, תחת הכותרת "היום שבו נעלם מעמד הביניים".

כמובן, כלכליסט הוא לא העיתון הראשון שיצא בהצהרות על השחיקה במצבו הכלכלי של מעמד הביניים בארץ. אין לי מושג מי היה הראשון, אבל זכורות לי כתבות רבות בנושא לפחות בעשור האחרון, אולי היו גם לפני כן. כמו במקרים רבים, שקר שחוזרים עליו פעמים רבות הולך ולובש פנים של אמת, ואנשים מפסיקים לנסות ולבסס אותו על מציאות כלשהי. יש כאן קשר הדוק לרשומה הקודמת שלי – מכיוון שבכל מה שקשור לנתונים מספריים אמיתיים, כמעט בלתי אפשרי למצוא עדות כלשהי לשחיקה של מעמד הביניים. אבל משתדלים.


הכתבה הראשונה בנושא עוסקת ב"מחקר פורץ דרך" של ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל המחקר של ביטוח לאומי. הד"ר היקר ניסה לבדוק את מצבו של מעמד הביניים בישראל, וגילה שעל פי כל ההגדרות הבינ"ל המקובלות מצבו מצוין. חמוש ביצירתיות ועוז רוח, המציא הד"ר הגדרה חדשה למעמד ביניים, ועיוות את הנתונים עד שהצליח להוכיח בסופו של דבר שמעמד הביניים נעלם. ומה הוא הצליח ליצור? עדות בנתונים לכך שנוצרו בשנים האחרונות שתי קבוצות חדשות, העניים, והעשירים, שעל פי דבריו "מרוכזים סביב הכנסה של עשרת אלפים ₪ נטו לחודש".

כן, כן. עשירים. 10,000 נטו. זה כמעט מה שאני מרוויח, בתור אקדמאי שעובד בכל מני משרות מחקר ותרגולים באוניברסיטה. כל חברי שסיימו תארים בהנדסה מרוויחים יותר מכך. כולנו עשירים עכשיו, ולא "מעמד ביניים". נחמד לדעת. מה שהד"ר עשה זה לקחת את כל העשירונים שמוגדרים לרוב בתור מעמד ביניים, ועל ידי קסמים סטטיסטיים לא מעניינים במיוחד להגדיר אותם בתור המעמד העשיר, כאילו שזה איכשהו משנה את המציאות.

וכמובן, נזכיר שכל בירוקרט תמיד ישמח להגדיל את התקציבים שהוא מקבל; כך גם מסקנות המחקר של הד"ר - להגדיל את תקציבי הביטוח הלאומי. אין ספק, נקודת מבט אובייקטיבית למדי.


בין שלל איורי דינוזאורים חביבים (שאינם נמצאים בגירסה האינטרנטית של העיתון ולכן לא יכולתי להראותם כאן), המציגים את אנשי מעמד הביניים בתור דגמים מוזיאוניים שאבד עליהם הכלח, אנחנו מגיעים לכתבה הבאה – היסטוריון שמקשקש על הקשר בין אחוזי הצפייה ב"האח הגדול" לבין השחיקה של מעמד הביניים. "כמו שאפשר להדיח ב SMS, ככה אפשר היום לפטר מהעבודה". כן, יופי, בוא נסתכל על כל מני ארגונים בארץ שבהם קשה לפטר עובדים, וניקח דוגמה מהם. אני לא מאחל לאף אחד כאן לחזור לימים שבהם היה קשה לפטר את עובדי בזק באותה מידה שבה קשה היום לפטר מורים או עובדים בערוץ 1. המבוגרים שמבין הקוראים יוכלו להזכיר לצעירים כמה זמן היה צריך לחכות אז על מנת לקבל קו טלפון חדש. אחרים יכולים לשאול את עצמם איך הגיעה תע"ש למצבה הכלכלי הרעוע.


לאחר שלל גרפים צבעוניים ומספרים שאינם מוכיחים דבר, אנו עוברים לראיון לא מעניין במיוחד עם פסיכולוג ארגוני (שלא טוען שקיימת שחיקה כלשהי), ואחריו ראיון עם פרופסור עומר מואב החביב עלי. שם העסק כבר מתחיל להיות מעצבן. עומר מואב אומר בפירוש שמצבו של מעמד הביניים לא הידרדר ואין שום שחיקה, אבל הכותרת של הראיון איתו נראית אחרת: "אם הייתי היום בן 30 עם ילדים קטנים, הייתי מודאג מאוד". ומה מדאיג את עומר מואב? לא השחיקה הדמיונית במעמד הביניים, אלא, כרגיל, אחוזי התעסוקה של הערבים והחרדים, וההטבות הלא הוגנות שמקבלים החרדים.

בניגוד לשחיקה של מעמד הביניים, המגמות המדאיגות הקשורות לערבים ולחרדים כן מופיעות בנתונים, ועל כן ברגע שמדברים עם כלכלן רציני כלשהו הן אלו שמקבלות את הכותרות. השכבות העניות בארץ לא כוללות יתומים דיקנסיים כחולי עיניים שקוראים בערב לאור נרות את יצירותיו של שייקספיר, אלא משפחות חרדיות מרובות ילדים (שלא פעם מוגדרות כעניות מכיוון שההורים עובדים בשחור), שחיות על חשבון כולנו, בזכות אנשים שכותבים על "שחיקה במעמד הביניים".

עומר מואב אומר את האמת באופן חד וחלק: "עדיף לא לסמוך על תחושות אלא על נתונים. כיום, מאחר שכל אחד משתמש בביטוי 'מעמד הביניים', הוא הפך להיות כמעט חסר משמעות". המראיין מנסה בכוח להוציא ממנו הודאה בקיומה של שחיקה מינימאלית כלשהי, אבל ללא הצלחה. את האיורים של הדינוזאורים, בכל אופן, הם לא מחקו גם מהראיון שלו, על מנת שהקורא הממוצע העובר רק על הכותרות והאיורים מבלי להתעמק בתוכן, לא יקבל חס וחלילה את הרושם שיש כאן מישהו שטוען אחרת.


הראיון הבא הוא עם ד"ר טל שחר, העוסק בפסיכולוגיה חיובית. כמו רבים אחרים, גם הוא מזכיר כי תחושת האושר האישי של בני אדם היא יחסית. כמו כל המרואיינים הרציניים בכתבה, הוא לא טוען בשום שלב שקיימת שחיקה כלשהי במצבו האמיתי של מעמד הביניים, ואף מזכיר כי במדינות סוציאליסטיות אנשים לרוב מאושרים פחות, ויש בהן אחוז התאבדויות גבוה יותר. אחריו מגיע הסוציולוג עוז אלמוג, שמתמודד עם הנתונים הסותרים על ידי דמגוגיה:

לצד הטענה כי מצבו של מעמד הביניים בישראל השתפר אבסולוטית, אלמוג מצביע על השפעות שליליות שחלו עליו כתוצאה משינוי הערכים בחברה הישראלית. "בישראל של 2011 יש שני סוגי גיבורי תרבות: העשירים והמפורסמים. זה המודל האמריקאי. להפיכה של ישראל לסניף של ארצות הברית יש השלכות קשות ומטרידות".

כואב לי לשמוע את השטויות האלו יוצאות מפיו של פרופסור. באמת. אין ספק שבכל שאר מדינות העולם שאינן ארצות הברית גיבורי התרבות אינם עשירים ואינם מפורסמים. המוזיאונים העשירים ביותר בעולם נמצאים בארצות הברית, הסרטים הטובים בעולם (ולא משנה מה הטעם שלכם) נעשים בארצות הברית, וחלק גדול מהסופרים הטובים בעולם הם אמריקאים. "מגיפת החמדנות והחומרנות" שהוא ממציא, בהמשך לכל מני טיעונים דמגוגים אנטי-קפיליסטיים הנפוצים במחוזות אקדמאיים הזויים, היא בסך הכל אנשים שמרוויחים יותר כסף מהוריהם ולכן מוציאים יותר כסף מהוריהם. כמובן שגם הוא מתייחס ל"אח הגדול". נראה שהתוכנית הזו חביבה על היסטוריונים וסוציולוגים. הפופולאריות שלה בקרבם והניסיונות להקיש מסקנות על המציאות מתוכניות ריאליטי מעידות יותר עליהם מאשר על הציבור בארץ.


לבסוף, אנחנו מגיעים לאנקדוטות.

כרגיל, מנסה העיתון למצוא אנשים ששייכים למעמד הביניים ונשחקים. הם מצאו שלוש משפחות:

  1. בני זוג שמתלוננים על מצבם הכספי, אבל מודים שהם נהנתנים, הולכים למסעדות, נוסעים כל שנה לחו"ל, והולכים לקולנוע פעם בשבוע, וגרים כמובן בתל אביב.
  2. משפחה מנס ציונה כאשר האישה היא "תרפיסטית התנהגותית" – מקצוע השייך לקבוצת מקצועות השקר-כלשהו בהן אין עבודה (והם אכן מודים שהיא הייתה מובטלת זמן רב), ואם יש אז השכר בה נמוך בצורה מגוחכת. אבי המשפחה אומר כי "אני לא עושה שיקול כלכלי אם לעשות ילדים". באמת מפתיע שאין להם כסף.
  3. זוג ממודיעין (בלינק הקודם), שאומרים שקצת קשה אבל לא נורא.

מה אני אגיד לכם, אפילו אנקדוטות ראויות לשמן הם לא הצליחו למצוא.


אז לא, מעמד הביניים לא נשחק. נכון, מחירי הדירות עלו, ויש רבים שטוענים כי ישנה בועה בשוק הדיור. ונכון, במדינות אחרות חיים יותר טוב. אבל זוגות צעירים תמיד היו זקוקים לעזרה מההורים עם הדירה הראשונה, ובמדינות אחרות תמיד חיו יותר טוב. ישנן בעיות כלכליות אמיתיות במדינה: שיעורי התעסוקה של החרדים והערבים, מערכת החינוך המידרדרת, הריכוזיות במשק. ככל שגדלה תשומת הלב המופנית לבעיות דמיוניות, כגון השחיקה במעמד הביניים, כך קטנה תשומת הלב המופנית לבעיות האמיתיות. והכל, כפי שכתבתי ברשומה הקודמת, נובע בסופו של דבר מהעדפת אנקדוטות ותחושות על פני נתונים אובייקטיביים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

82 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת