00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

החיים בזבל

22/05/2011

בסוף אפריל יצאה הכיתה של בכורתי לסיור לימודי במפעל המיחזור המקומי. בתור מתנדבת קבועה בלימודי ההעשרה בכיתה שלה, לקחתי על עצמי את שיעור ההכנה לסיור, ולימדתי את הילדים על אשפה ומיחזור. הכיתה התחלקה לארבע קבוצות שעשו סבב בין ארבע תחנות שהכנתי להם. באחת התחנות שהונחתה על ידי אמא אחרת, מיינו הילדים פסולת למיניה (בתמונות) אל ה'פחים' המתאימים - לאשפה רגילה, לקומפוסט ולמיחזור, וצברו נקודות. בתחנה שאני הנחיתי, מיחזרנו נייר: בעזרת רשת ממוסגרת שהילדים טבלו בעיסת נייר שהכנתי מראש, כל ילד הכין דף של נייר ממוחזר אישי, נייר שמאוחר יותר השתמשו בו לעבודת אמנות. בתחנה השלישית שהיתה עבודה עצמית, כתבו הילדים חיבור קצר על למה כדאי למחזר, ובתחנה הרביעית שהונחתה על ידי המורה, בחנו הילדים (עם כפפות) דגימות מערמת הקומפוסט הפרטית שלי, מיינו את שלבי הקומפוסט ואיירו את מימצאיהם. נתתי להם גם הרצאה קצרה על סוגי זבל ולאן הם מגיעים. בסך הכל היה יום נחמד מאוד. הילדים נהנו, ואני מקווה שגם למדו משהו. 

אבל אני הייתי צריכה הרבה מאוד כוח רצון בשביל לא לשקוע במרה שחורה. 

עבודת ההכנה שעשיתי לשיעור הזה חשפה אותי שוב למידע המפחיד והמזעזע על הקצב הרצחני בו האנושות משמידה ומזהמת כל חלקה טובה על פני כדור הארץ, והחזירה אותי מחדש למחשבות הפסימיות על עתיד העולם הצפוי לבנותי ולבני דורה, מחשבות שביומיום אני משתדלת להדחיק. 

שוב קראתי חומר על תעשיית הפלסטיק לסוגיו, על תהליך ייצורו המזהם, ועל מה שקורה לו לאחר השימוש. בקצרה, פלסטיק הוא חומר עמיד מאוד שלוקח המון זמן להתפרק. חלק גדול מאוד של הפלסטיק נגיע לאשפה הרגילה ומשם למזבלות דחיסה (קבירה באדמה) או לשריפה (שחרור רעלים לאטמוספרה). חלק גדול מאוד גם כן פשוט נשאר כמזהם בסביבה, שם הוא הופך לגורם ההולך ומתחזק בהריגת חיות בר שנלכדות בשקיות, חוטים או רשתות פלסטיק, או שבולעות חתיכות פלסטיק עם, או במקום מזון, ומתות מסתימה של מערכת העיכול שלהן. וכל מי שיוצא מביתו יכול לראות את המפגע בדמות שקיות ניילון ובקבוקי שתייה בכל חור. בשנים האחרונות יש טיפה יותר מודעות למיחזור הפלסטיק, אבל רק חלק מהסוגים ניתן למיחזור, והתהליך יקר ולא כלכלי, ובסך הכל מעט מאוד מהפלסטיק מגיע למיחזור. 

אבל הבעיה היא בעצם לא הפלסטיק. אחרי הכל הפלסטיק הוא מאוד שימושי ונוח, ובתחומים מסויימים, כמו רפואה, חולל מהפיכה של ממש. לא. הבעיה נעוצה בהתנהגות האנושית. בשני אספקטים מסויימים מאוד של ההתנהגות שלנו, בייחוד בחברות השפע המערביות. 

תרבות החד-פעמי שהתפתחה בעשורים האחרונים למימדים מפלצתיים מתאימה מאוד לאורח החיים המודרני מהיר הקצב. אנשים עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה ואת שאר הזמן מקדישים להנאות האישיות. מי רוצה לבלות את זמנו ומרצו בבישול, הדחת כלים או בכביסות כאשר ניתן לקנות אוכל מוכן וארוז (בפלסטיק), לאכול אותו  (בייחוד באירועים רבי משתתפים) בכלים חד פעמיים (מפלסטיק), לשתות מים ומשקאות קלים במנה אישית מבוקבקת (בבקבוק פלסטיק), ולחתל את התינוק בטיטולים (שאמנם עשויים ברובם מנייר, אבל כזה שגם מכיל לא מעט חמריים פלסטיים מעכבי פירוק ומשחררי רעלים בזמן פירוקם). איזו אשה מודרנית נמנעת משימוש בטמפון ובמגן תחתון? (אויש, כמה שאני שונאת את המונח הזה, 'מגן תחתון'. ממה כבר יש להגן?), ומי בימינו מגיע לחנות עם סל קניות מהבית ולא יוצא עם ערמה של שקיות ניילון, שאולי ישתמש בהן עוד פעם או פעמיים לפני שימצאו את דרכן לפח (במקרה הטוב)?

רחוק מהעין - רחוק מהלב. את מי באמת מעניין מה קורה למים אחרי שהם נעלמים בחור הביוב? ולאן מגיעים כל הטמפונים והדטרגנטים שנשטפים איתם? מי חושב על הזבל אחרי שהשקית הושלכה אל תוך הפח בחדר האשפה? כמה מאיתנו באמת מוטרדים מנוכחותן המתמדת של השקיות והפחיות בצידי הדרכים, בחופי הים ובשבילי הטיולים? ואם זה לא מטריד אותנו קרוב לבית, אז מה בכלל אכפת לנו מזה שיש אי ענקי של פסולת פלסטיק באמצע האוקיינוס השקט? אי שרק הולך וגדל כל הזמן ומכסה במהירות את שטח בית הגידול לאצות, שהן מקור החמצן העיקרי על פני כדור הארץ?

 

וגם אני בחוטאים. מי שקרא את בלוגי מראשיתו יודע שנמנעתי משימוש בחיתולים חד פעמיים. בשנים האחרונות אני גם מביאה סלי קניות לסופר, שותה מי ברז מבקבוקי מימיה רב פעמיים, ומשתמשת באלטרנטיבות לאבזרי ההגיינה הנשית שאו.בה. ודומיהם הצליחו לשכנע מליוני נשים בעולם שאי אפשר בלי. ועדיין, הפלסטיק הוא חלק לא מבוטל מחיי, וכל מי שמגיע לביתי יכול לראות את ערמת הנסיכות, גיבורי העל, הכרטיסים, החרוזים, התכשיטים ושאר שטויות הפלסטיק בשקל שמפוזרים בביתי ומגיעים אליו עם כל ביקור חברים, מסיבת יום הולדת, ביקור בחנויות או במסעדות מסויימות ושאר מקורות. וכשאני בוחנת את אורח חיי אני תוהה עד כמה המאמצים הקטנים והעלובים שלי למחזר ולהמנע ממוצרים חד פעמיים באמת מזיזים משהו על פני כדור הארץ. שמא עדיף לי לטמון את ראשי בחול כמו רבים וטובים אחרים ופשוט ליהנות מנוחות הקידמה בלי לחשוב על המחר, או על עברו השני של האוקיינוס שם מת עוד אלבטרוס מאכילת פקקים של בקבוקי שתיה? אני תוהה אם תפקידם של מיכלי המיחזור אינו אלא להשקיט את מצפוננו בזמן שאנחנו פותחים עוד בקבוק של מים מינרליים במקום למלא כוס מהברז. אחרי הכל פחות מאחוז אחד של הבקבוקים האלו אכן מגיע למיחזור.

הפתרון היחידי הוא בצמצום דראסטי של הצריכה. לא רק שלי, אלא של כולם. של כל החברה האנושית, בייחוד זו המערבית. אבל כמה מאיתנו מסוגלים או מעוניינים לחיות ללא הנוחיות הזאת של הקדמה? בלי הקלות הזאת של ה'השתמש וזרוק'? אם אני לא מסוגלת לנהל את חיי בצמצום הנדרש, איך אני יכולה לצפות זאת מאחרים? 

אז רוב הימים אני מדחיקה. חוץ ממתי שאני נקראת לחנך את בתי וילדי כיתתה. ואז אני שוב נכנסת לדיכאון. 

 

 

והנה קישור לסרטון נוסף המבאר ביתר פירוט את הסכנה האדירה הטמונה בפסולת הפלסטיק הנסחפת לאוקיינוס. 

 

ולסיום, אני מקשרת לרשומתה של עננת על ניקוי חוף דור: נאה דורש נאה מקיים. ישנם עוד אנשים שאכפת להם, וזה מעודד. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת