00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

גזר דין מוות

20/04/2011

כלא הוא מקום מזעזע. איגוד של אנשים שפשעו בדבר זה או אחר והחברה החליטה שיש להוקיע אותם מתוכה. כלא אמור לשרת שתי מטרות שונות- האחת היא הרחקת הפושע מהחברה התקינה (ויש הרואים גם ערך מוסף בהדרכתו חזרה אל דרך הישר ככל הניתן) ומטרה אחרת לחלוטין היא תשלום החוב לחברה על הפשע שהוא כבר ביצע. אפשר לומר שהרעיון בגדול הוא לקחת אנשים מועדים וליישם הענשה ומניעה.
עדיין לפעמים, לעיתים רחוקות, כלא זה פשוט... לא מספיק.

רצח הוא הפשע החמור ביותר שניתן לבצע, פשע שלא ניתן לכפר עליו. כאשר אדם לוקח לעצמו את הזכות לסיים את חייו של אדם אחר ומוציא את ההחלטה לפועל- מדובר ברצח בכוונת תחילה. יש הטוענים כי קיים טעם לפגם בבוררות בין רצח לרצח. הטענה בגדול היא שאם אדם שרצח באופן מסויים, או בנסיבות מסויימות, יקבל דין אחד בעוד שרוצח אחר באופן ונסיבות שונים יקבל דין אחר- הרי שמשתמע מהעניין שקיים הבדל בין קדושת חיים אחת לאחרת. כאילו הדם של הנרצח במקרה א' יקר יותר או פחות מזה של הנרצח במקרה ב'.

אני מעולם לא הבנתי את הטענה הזו. היא תמימה מאוד- במקרה הטוב. כמובן שחיים הם חיים והם קדושים... נכון, אבל רק אדם נורמטיבי יכול להבין את ערך קדושת החיים ומישהו שרצח- כנראה שאינו אדם נורמטיבי, ולכן הדיון הזה עקר מיסודו, בעיני. רוצחים הם אנשים מסוג אחר. חוץ מזה, כבר היום יש ברירה בין רצח לרצח. אנחנו נדרשים לשאלה מה היה הלך הרוח של המבצע בזמן הפעולה שסופה הוא גרימת מוות- האם הוא עשה זאת בכוונת תחילה וכוונה מתמשכת לאורך המעשה? האם הייתה כוונת תחילה אבל דברים השתבשו ומה שקרה בפועל הוא תוצאה של השתלשלות המאורעות למרות שהרוצח התחרט לפני מעשה? האם המוות נגרם רק כי מישהו לא התערב כדי למנוע אותו? האם מישהו נהג באדישות/רשלנות וכתוצאה מישהו מת? יש הרבה מאוד מקרים פרטניים.
(למען הסר ספק- אני לא מדברת על הגנה עצמית ו/או פעולה בה הותקפת. גם במקרים בהם דעתי המאוד לא אובייקטיבית מוטה באופן ברור ומוחלט. למשל, מבחינתי, אם מחבל טבח בעשרות אנשים- הוא רצח אותם, אבל אם הוא הרג חייל או איש הביטחון שרץ כדי לחסלו- אותו הוא לא רצח- הוא הגן על עצמו מפניו. להגן על עצמך כשאתה מותקף זה רק טבעי.)

אך מאחר ואנחנו עוסקים באנשים חולים, חסרי ערך לחיי האחר- אני רואה לנכון להבחין בין רצח לרצח. לא כי החיים של אדם זה או אחר חשובים יותר או פחות. לא. רק מאחר ואופי הפשע הוא זה שאמור לגרום לנו, כחברה, להחליט לכמה זמן אנחנו לא מסכימים שהפושע יתהלך בינינו (ברמת ההרחקה) וכמה קשה צריך להיות הסבל שלו (ברמת הענישה). אין שום סיבה שברצח המצב יהיה שונה. הפוך- במקרה של רצח עלינו להבחין אפילו יותר בין מקרה למקרה ולוודא מעבר לכל ספק שמלוא חומרת הדין מוצה עם האחראי. 

מעטים הם המקרים בהם אני כמהה לגזר דין מוות בישראל. באופי שלי איני אדם מתלהם במיוחד, ואני לא חסידה גדולה של צרחות והתססה. עדיין... במקרים מסויימים... השכל הישר מסרב לקבל כל פסק דין אחר. אני לא מבינה את זה... תהרגו אותי. יש רוצחים כן בריאים בנפשם? למה לי, כאינדבידואל בתוך החברה, צריך להיות אכפת מה מצבו הנפשי של מישהו שרצח? אנחנו מפספסים את כל הפואנטה של תהליך עשיית הצדק במקרים האלה. לא אכפת לי מהתוקף- אכפת לי מהקורבן. מישהו רצח? הוכחה אי שפיותו? אחלה, שיהיה לו בכיף- זה לא צריך לשנות ולו במאום את גזר הדין שלו בעיני.

אם מישהו רצח ילד, אני דורשת שייגזרו עליו מוות. ישיבה בכלא לא מספיקה. זה נהיה מאוד אופנתי בשנים האחרונות שהורים רוצחים ילדים בכל מיני דרכים ואחר כך טוענים לאי שפיות, בוכים על כך שהם בעצם הקורבן, ואולי אפילו קצת צועקים בשם הילד... בשביל האפקט הדרמטי. אנשים פסיכים רוצחים מסיבות שונות ומשונות, אבל בטבע הבסיסי ביותר שלנו אנחנו חשים צורך לשמור ולהגן על מה שקטן וחלש. לדאוג למי שאינו מסוגל לדאוג לעצמו. אני יודעת שנפתחת פה תיבת פנדורה של הגדרת "מה זה ילד?" ותהיה בעיה נוראית לקבוע שבן 10 זה ילד, ואם נרצח בן 11 אז אי אפשר לפסוק גזר דין מוות. נכון, אבל כמו שאני רואה את זה- זה עדיף על המצב הקיים- בו מי שרוצח ילד, וטוען לדיכאון או כל שקר-כלשהו-אחר עובר שיקום נפשי ומשוחרר לדרכו. או "רק" יושב בכלא עם רוצחים "רגילים". 

מקרה נוסף הוא מחבלים- אם מישהו רצח ונתפס אני רואה חשיבות רבה לגזור עליו גזר דין מוות, יש מי שייטען שהעונש הוכח כלא מרתיע- אולי. עדיין אני רואה חשיבות שבבואו של אדם לבצע פיגוע נגד אזרחי המדינה- הוא ייקח בחשבון שאם וכאשר ייתפס, הוא לא יישלח למלון 5 כוכבים בשילוב רווחה אקדמאית מופתית שהוא הכלא הישראלי. לא. הוא ימות. אם המחבל רוצה למות מות קדושים- אני בעד לעזור לו, וגם אם לא- אני נגד הקונספט בו הם חיים על חשבוננו שנים רבות בציפייה לעסקת האסירים הבאה שישראל בטיפשותה תשחרר לאוויר העולם. אגב, אני הרבה יותר שלמה עם להחזיר גופות אסירים, אפילו מאות, תמורת חייל- אפילו אחד.

אבל המקרה הברור ביותר, הבוטה ביותר הוא רצח בדם קר (שיכול לקרות גם נגד ילדים וגם כפיגוע. במקרה של הרצח באיתמר אפילו כל התנאים מתקיימים). אני לא פסיכולוגית, איני מתיימרת להבין מה עובר לאנשים בראש בזמן שהם לוקחים חיים, כאמור- גם קשה לי להאמין שמישהו כזה יכול להיות מוכתר כ"בריא בנפשו", אבל כל הפסיכולוגים בעולם לא יצליחו לשכנע אותי שקיימת שקילות בין אדם פסיכי שיורה במישהו ואדם פסיכי שמשסף גרון של מישהו. פעולת הרצח בדם קר דורשת רמה גבוהה הרבה יותר של חולניות, סאדיזם ואכזריות... היא דורשת זן טהור מאוד של רוע. רוע מהסוג שלא מספיק להרחיק מהחברה- יש לעקור אותו מהשורש.

חיים הם לא חיים ורצח אינו רצח. יש הבדלים. מחובתנו לדרוש עונשים כבדים לרוצחים, ובו זמנית לדעת לדרוש עונשים חריפים יותר על סוגים ספציפיים של רצח. כמו הסיסמאות האלה שכולנו ראינו בטירונות "מתחילים בשיא המהירות ולאט לאט מגבירים את הקצב". ככה גם עלינו להתחיל עונשים על רצח במשקל כבד מאוד, ולאט לאט להכביד את העונש.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

73 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת