00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

"אהבה תמורת כסף" – יחסי מטפל מטופל

 

מקובל לשלם עבור שרות מקצועי. בין אם מדובר באינסטלטור, עורך דין או רופא.

תקוותנו שאיש המקצוע יפעל למען טובתנו המירבית ויעניק שירות הוגן.
תמיד עוזר כשיש "כימיה טובה" בין 2 הצדדים. כשיש סימפטיה וחיבה אנו נוטים יותר לתת אמון באיש המקצוע שאכן אכפת לו.

יש שרותים חד פעמיים או תקופתיים וישנם המחייבים קשר רציף כמו יחסי עורך דין-לקוח, לא כל שכן קשר פסיכולוג-מטופל המתקיים בדרך כלל בתדירות שבועית משך תקופה רציפה ונמשכת (ממספר חודשים ועד מספר שנים).

אדם פונה לטיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) כי קשה לו. קשה לו עם עצמו ו/או עם סביבתו. קושי ריגשי, קושי בדימוי העצמי, בקבלת החלטות ובקצרה כי אינו נמצא בחייו במקום בו היה רוצה להימצא.

יש הטוענים כי מקור כל הקשיים הוא בבדידות. אדם פונה לטיפול משום שהוא בודד.
הכיצד זה? הרי למרבית המטופלים יש בני זוג, לעיתים ילדים, הורים, יש חברים אז מאין הקביעה אודות הבדידות?
יש למטופל ככל הנראה עם מי לדבר ועם מי להתרועע ולבלות בחיי היום יום, יש לו למי לדאוג ויש הדואגים לו, אך בנקודות הכי עמוקות ופנימיות הוא חושש להיחשף ולו לפני הקרובים ביותר.

את עניניו הכמוסים הוא שומר לעצמו, לעתים סודות אותם סוחב שנים רבות. מדוע? החשש "להפיל את התיק" על הזולת. החשש שהקרוב ביותר יתקשה "לעמוד בזה", יתקשה להבין, להכיל ולקבל ללא שיפוט ובקורת, ללא דחיה או הסתיגות, או יתקשה להגיב בצורה תואמת.

כאשר לאדם אין עם מי לחלוק את פנימיותו וסודותיו הכמוסים הריהו בודד בגיזרה זו של הנפש.
כי כאן אין מי שיקבלו כמות שהיא ויכיל אותו. הוא חושש להינטש, אם יבטא את העצמי האמיתי שלו.

לעתים מקור הבדידות בחוסר הקבלה של האדם את עצמו ובאי הכרות מספקת עם עצמו.
מתקיים נתק בין רגשות מסוימים לבין האני המודע ולפיכך האדם אינו מבין מדוע הוא חוזר ונכשל שוב ושוב באותם תחומים: לדוגמא: מתאהב/ת באנשים הלא נכונים, נכשל באופן חוזר ונשנה בעסקיו, חש דחיה חברתית, מדוע דואג ובמצב רוח ירוד חלק גדול מהזמן ומדוע לוקה במגוון תסמינים גופניים שלא נמצא להם כל הסבר גופני – רפואי. כלומר קיימת כאן בדידות של האדם עם עצמו ומפני עצמו.

לפני שנים רבות שמעתי את אחד מבכירי הפסיכיאטרים והפסיכואנליטיקאים מתבטא בחדות לשון וטוען שהפסיכותרפיה היא סוג של זנות?! הפסיכולוג "מוכר אהבה תמורת כסף". טען. מהיותו נבון ומעמיק ניסה לתמצת את כל התורה על רגל אחת. מאז אני מרבה לנהל דיאלוג עם משפט זה. כלל לא משוכנעת שטעה.

כאמור אדם הפונה לטיפול לא בא בבקשה למטפל "אהוב אותי". הוא בא בבקשה להבין עצמו, להקל על מצוקתו ו"לקבל כלים" להתמודדות.
אין ספק שקיימת ציפיה טבעית שיובן כהלכה, שיתחשבו בריגשותיו, שיקבל אמפטיה (אהבה וסימפטיה) ושלא תופנה כלפיו דחיה והסתייגות. אפשר לקבל בקורת רק אם היא רכה ומדריכה ובהקשר של תמיכה וקבלה כוללת.

כל מטופל מצפה שהמטפל יראה אותו "דרך עיניו", או "שיהיה בתוך נעליו" ככל שניתן על מנת להבינו במירב הדיוק האפשרי. הוא רוצה הבנה והכלה. בלי זה יחזור לבדידותו הראשונית.

האם פסיכולוג יכול לחבב כל מטופל? ומה אם מעשיו וסיפורו האישי של המטופל מעוררים ביקורתיות, רתיעה, פחד, דחיה, קנאה או האשמה פנימית אצל הפסיכולוג? הרי הפסיכולוג הוא בן אדם.
האם ביכולתו להתמודד עם מטופל היוצר בו רגשות שליליים? בלי חיבה בסיסית לא יתכן חיבור טוב בין שני אנשים ולו כל שכן בסיטואציה כה אינטימית.
האם הפסיכולוג יכול להנפיק מתוכו חיבה בסיסית כלפיי כל מי שפונה אליו ומשלם לו תמורת השרות?
קבלת כסף מבטיחה אוטומטית היווצרות חיבה?

ברובד מסוים, אגואיסטי, כל אדם מחבב את מי שמעריך אותו, נותן בו אמון ומוכן לתגמל אותו כלכלית ולתרום לפרנסתו. אך מעבר לרף ראשוני זה, כאשר עולה ומתגלה אישיות המטופל, האם לא נכנסות לפעולה העדפותיו האישיות של הפסיכולוג, מערכת ערכיו ועניניו האישיים המשפיעים על ראיית המטופל?
התשובה היא שבהחלט כן. לאישיות המטפל יש חשיבות מכרעת. לא מדובר כאן בידע מקצועי אוביקטיבי בלבד, אלא שהחלק האישיותי של הפסיכולוג הוא בעל חשיבות מכרעת. גילו, מינו, סגנון התנהלותו, המקום בו מקבל (בניין משרדים, או בחדר טיפולים בביתו) וכו`. בפרט מתחדדת הדילמה כאשר נחשפים תכנים יצריים מיניים, תכני פיתוי מיני, או תכני התנהגות תוקפנית של המטופל כלפי עצמו וכלפי זולתו ובפרט כאשר המטופל מטיח במטפל רגשות כעס, האשמה, ובקורת על התנהלותו. האומץ לבטא רגשות שליליים כלפי המטפל הינה חלק חשוב ביותר בהליך הטיפולי.

איך על מטפל להגיב כאשר משמיצים אותו "בצדק" או "שלא בצדק", כאשר מתפרצים עליו בכעס והאשמה? האם גם אז ביכולתו להישאר אוהד, מחבב, מבין ומכיל? האם אינו נפגע ונעלב? האם אינו נוטר? האם לא מתעורר בו כעס נגדי? האם לא יגיב בהפסקת הטיפול ודחיית המטופל?

אדם החש בודד או חש במצוקה אישית חש במודע או שלא במודע בחסר ריגשי, בהעדר מילוי ריגשי הולם, בחסר של אנרגיה ריגשית טובה. הוא בא לטיפול על מנת למלא את החסר הרגשי על מנת להתמלא באנרגיות טובות. לקבל הזנה ריגשית. בראש ובראשונה. כל ההליך הטיפולי מיועד לאפשר לו לספוג אנרגיות ריגשיות טובות כאלו שחסרו לו בנקודות מסוימות או בתקופות חיים מסוימות. מהיכן יקבל את האנרגיה הטובה? האנרגיה הטובה ביותר להענקה לזולת היא אהבה ללא תנאי, להיות בשבילו בכל מצב, בשפה מקצועית מכנים זאת הכלה וקבלה.
קשה "להיות" בשביל מישהו שלא אוהדים או אוהבים אותו.
קשה להבין עד הסוף התנהגויות קשות של הזולת אם לא מקבלים אותו.

לדעת מישהו לעומק מחייב לאהוב אותו. זה מתרחש כנראה אוטומטית. שיר מהסיקסטיז אומר "לדעת אותו פרושו לאהוב אותו". ובבראשית פרק ד` 1 נאמר "והאדם ידע את חווה אישתו" וידע משמעותו כאן התחברות, זיווג, אהבה. לדעת ממש = לאהוב, להתחבר עד הסוף.
בעצם בשורש הפניה לטיפול קיימת הבקשה למטפל "תאהב אותי כמו שאני" – זוהי בקשה שכלל לא מבוטאת בגלוי ומודע. הצורך הפסיכולוגי הראשוני של כל אדם הוא להיות "אהוב ונאהב כמו שהוא".

האם הפסיכולוג יכול לספק אהבה למטופל שלו?
לא אהבה מינית, לא אהבה רומנטית, לא אהבה דורשת ומגבילה, לא אהבה בלעדית, אלא אהבה נקייה שלא מבקשת דבר, אהבה כלפיי אדם אותו לומדים להכיר, ולדעת, להבין יותר ויותר, לראות דרך עיניו ונעליו.

האתלט לומד לפתח את שרירי גופו, הפסיכולוג לומד לפתח את שרירי ליבו.
יש כאן תהליך של התפתחות אישית ומקצועית של פתיחת הלב לקראת המטופל ופיתוח אהבה כלפיו. לא יודעת איך מכנים אהבה זאת. נכון שהיא מבוססת על התנאי ה"נחות" והבסיסי של "תגיע בזמן, תלך בזמן, ותשלם כמה שצריך", זה כל מה שאני מבקש ממך כאיש מקצוע, ברובד הכי שיטחי ופורמלי.

למעשה אם לא מתפתחת אהבה טיפולית בין 2 הצדדים, כל העסק לא ממש שווה ולא תהינה תוצאות מעמיקות. אנחנו מושפעים הכי עמוק ככל שאנו אוהבים יותר וחשים שיש מי המזין אותנו ריגשית.

במרחב הטיפולי חייבים להתקיים תנאים של חיבה, אמון ותקווה.
בלעדיהם קשה לבטא כעס, כאב, תסכול ויאוש. שהם חיוניים לשיחרור הרגשי. בלעדיהם קשה לבטא את הכמיהה העמוקה לאהבה. כשתנאי זה של חיבור רגשי לא מתרחש, ולא נוצרת "הבריאה" של "אהבה טיפולית" מה שקורה בעצם הוא שהטיפול נפסק באמצע התהליך משום שהמטופל חש שאינו מפיק תוצאות. בקצרה "שמיצה את הטיפול" ושאינו יעיל מספיק כי לא הוזן רגשית. יש מטופלים שאינם מאפשרים זאת לעצמם, יש מטפלים המתקשים להזין מטופל מסוים. סיום טיפול מבלי להגיע לתוצאות הרצויות.
החיבור הרגשי מתרחש בשל אי היכולת הדו צדדית, ההדדית לחוות בחדר תנאים של חיבה.

אז כן, אנחנו הפסיכולוגים לומדים לאהוב תמורת כסף. זכות גדולה של חסד, לעבוד במקצוע ההולך ומרחיב את ליבך כל הזמן, ומאפשר לך לאהוב יותר ויותר אנשים שונים מגוונים. ברכה לפגוש אנשים שנפתחים לאהוב אותם. ברכה לשני הצדדים.
החוזה הסמוי הזה אודות האהבה הוא הממלא את שני הצדדים באנרגיות בכך שכל צד מאפשר זאת לשני.
עבודת צוות אנושית מיוחדת במינה.

אילנה ארד לוין, פסיכולוגית קלינית מומחית לטיפול בכל תחומי הפסיכותרפיה והפסיכודיאגנוסטיקה. סיום M.A בהצטיינות במגמה לפסיכולוגיה קלינית אוניברסיטת תל-אביב (1976). סקסולוגית מומחית בכירה ויועצת נישואין, מנחה ומדריכת קבוצות. בעלת קליניקה פרטית- מאז 1989 ועד היום. טל` 03-6411774

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת